הרי לא סתם ציוויו של הקב"ה לאברהם אבינו, "לך לך מארצך, וממולדתך ומבית אביך", נתפס אצל חז"ל כאחד הניסיונות הקשים שבהם נתנסה. בכל זאת, זכורני שראיתי בימי לימודיי בישיבת "מרכז הרב" מאמר של מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל על תקופתו בשוויץ, ביחד עם אביו מרן הראי"ה קוק זצ"ל, ובו הוא משבח את שוויץ ואת השוויצרים, כך שאני מרגיש לא משוחד להביע הערכה בעצמי, להבדיל.
שוויץ הינה היום אחת המדינות העשירות ביותר בעולם, והמצב הזה קיים מזה תקופה ארוכה, אבל צריך לדעת שלא תמיד היה כך. עד סוף המאה ה- 18 שוויץ היתה מדינה ענייה מאוד ועד לפחות אמצע המאה ה-19 (וגם למעשה לאחר מכן במידה פחותה), היא היתה ארץ בעלת מאזן הגירה שלילי מאוד, למעט בתקופות של הגירה פרוטסטנטית מצרפת ומקומות אחרים בעקבות ההפליה והרציחות של הקטולים נגדם. לשוויץ אין גישה לים ואין לה כמעט אוצרות טבע, למעט נופים מדהימים ומים בשפע.
אז איך שוויץ הפכה בתקופה קצרה יחסית ממדינה ענייה מאוד למדינה עשירה מאוד, עם מאזן הגירה חיובי מאוד? לשאלה הזאת יש שתי תשובות: חופש ושלום.
על הנייטרליות של שוויץ כולם יודעים ובאמת, כאשר מדינות אירופה נלחמו אחת בשנייה, הן במאה ה- 19 והן, ובעיקר, במאה ה- 20, השוויצרים לא היו מעורבים במלחמות, וכתוצאה מכך, נפגעו הרבה פחות מאשר שכניהם. שוויץ שידרה יציבות וביטחון, מה שעזר לה רבות במשיכת השקעות והון מחו"ל, שתרמו תרומה משמעותית לכלכלה המקומית. בכל זה אין חידוש. ברור לכל ששלום עדיף על מלחמה מבחינה כלכלית, במידה וניתן להמנע ממלחמה, כמובן, מה שלצערנו לא תמיד ניתן, כמו במקרה שלנו, במדינת ישראל.
אבל דבר אחר הרבה פחות ידוע: בממוצע, במאתיים השנים האחרונות, שוויץ הינה כנראה המדינה החופשית ביותר בעולם. זה בוודאי נכון מבחינה פוליטית. ידועה שיטת הממשל השווצרית, בה לציבור יש זכות להתנגד לכל חוק שעובר בבית הנבחרים, או להציע חוק גם בלי הסכמת בית הנבחרים, ובלבד שמספיק אזרחים יחתמו של עצומה.
אבל זה גם נכון מבחינה כלכלית. מאז המאה ה-18, שוויץ היא מדינה קפיטליסטית מאוד, בה זכויות האזרח כמעט מקודשות והיכולת של האזרח לבחור מה שמתאים לו ללא התערבות הממשל גבוהה מאוד, יחסית לנעשה בעולם. רמת התחרות גדולה ברוב הענפים (אם כי יש כמובן יוצאים מן הכלל ניכרים, בעיקר בחקלאות, תחבורה ובנדל"ן). בנוסף, הממשל מבוזר מאוד ועיקר הסמכויות נתונות לקנטונים, כלומר לשלטון המקומי, למרות שגם פה חלה שחיקה מתמשכת, לצערנו, ויותר ויותר סמכויות עברו בהדרגה לשלטון המרכזי.
נציין שבמדינה של כ- 7.7 מיליון איש, פחות או יותר כמו ישראל, ישנם 26 קנטונים, עם אוכלוסייה ממוצעת של כמה מאות אלפי אנשים לקנטון. במילים אחרות, אם כבר יש התערבות ממשלתית, אז מדובר לרוב בהתערבות ברמה הנמוכה ביותר, כאשר השלטון קרוב מאוד לאזרח והוא נתון לביקורת תמידית ובלתי פוסקת. למשל, כל עלייה במיסים צריכה לקבל את אישור העם, שמן הסתם לא אוהב את זה. התוצאה היא רמת מיסוי נמוכה יחסית, ולכן, גם החלק של המדינה בתל"ג הלאומי היה נמוך באופן מסורתי בשוויץ, ואיפשר פיתוח המגזר הפרטי, אותו מגזר שיוצא עושר לאורך זמן. עד עצם היום הזה עול המיסוי נמוך יחסית בשוויץ, לעומת ממוצע מדינות ה- OECD.
בקיצור, לשוויץ יש שלום, ממשלה מרכזית קטנה ויציבה מאוד, כח פוליטי מבוזר ומבוקר, התערבות ממשלתית מוגבלת בחיי האזרח ובכלכלה, ונוסיף לזה, ומדובר בנקודה קריטית, שוויץ מאוד פתוחה למסחר הבינלאומי.
לאור הנתונים האלה, האם צריך להתפלא מעושרה של שוויץ? לא נראה לי. שוויץ היא דוגמה למופת לכך שיש בחיים דברים שעובדים ודברים אחרים שלא עובדים, ושוויץ לרוב עשתה במאתיים השנים האחרונות דברים שעובדים.
שבוע הבא נמשיך בע"ה בנושא שוויץ, ניתן דוגמאות ונראה איך ניתן ללמוד ולאמץ דברים טובים משוויץ, בחינת "חוכמה בגויים תאמין".