שוויץ
שוויץפלאש 90

במאמר הקודם, הסברתי ששוויץ הפכה למדינה עשירה מאוד בשל יציבותה הפוליטית, המדיניות הנייטרלית שלה וכן המדיניות הכלכלית שלה, שהפכה אותה לאורך זמן למדינה החופשית ביותר בעולם.

כמובן, חלק מהמשוואה הזאת הוא החופש הפוליטי, כלומר היכולת של אזרחי שוויץ להציע חוקים דרך משאלי עם או להתנגד לחוקים שעברו בבית הנבחרים במשאל עם. השיטה הזאת גורמת לכך שלא מספיק לשכנע את הפוליטיקאים בתבונת חוק מסוים, אלא צריך לשכנע גם את העם, ומדובר במלאכה קשה. נכון, זה פותח פתח לפופוליזם, אבל מצד שני, מתברר שכאשר אנשים צריכים להביע דעה על עניין מסוים, הם נוטים להתייחס אליו ברצינות ולא אחת גם לקבל את ההחלטה הנכונה, גם אם בניגוד לדעה הרווחת אצל הפוליטיקאים.

נדגים דרך מספר החלטות נבונות שהתקבלו על ידי העם השוויצרי ותרמו תרומה משמעותית ליציבות החברתית והכלכלית של המדינה. לאחר שנים של עלייה בחוב הממשלתי של ממשלת שוויץ במהלך שנות ה- 1990, ובניגוד למה שקרה במדינות האחרות באירופה, העם השוויצרי קיבל במשאל עם בשנת 2001 חוק שמגביל באופן דרסטי גירעונות ממשלתיים. כתוצאה מזה, הממשלה השוויצרית אולצה מיד לחזור להתנהגות פיסקאלית אחראית ותקופת הפזרנות נגמרה. התוצאות לא אחרו לבוא: לאחר עשור לא פשוט בכלל בכל העולם וחובות שתופחים אצל כמעט כולם, החוב הלאומי של שוויץ התכווץ ותופס היום רק כ- 38% מהתוצר, לעומת כ- 72% בישראל (ואצלנו זה נחשב טוב...), למשל, והמגמה היא להמשך הירידה. במונחים מוחלטים, למרות שהכלכלה הלאומית ממשיכה לגדול, החוב הלאומי התכווץ מ- 130.3 מיליארד פרנקים שוויצרים ב- 2005 ל- 110.5 פ"ש ב- 2010, ירידה של כ- 15.2%. מובן שהמשקל של החוב בתוצר ירד עוד יותר.

לזה קוראים אחריות. אז נכון, זה לא תמיד ככה, אבל בגדול, כאמור, הכיוון הכללי של שוויץ בא כתוצאה מהדמוקרטיה הישירה, שיטה בה האזרח כל הזמן מעורב בנעשה בשלטון וחייב להביע דעות על עניינים ממשיים, ולא רק על פלטפורמות פוליטיות כלליות, וזה בהחלט מעודד אחראיות.

עוד דוגמה, הפעם מלפני שבועיים בלבד: העם השוויצרי דחה ברוב של 56.1% נגד 43.9% חוק שקובע מחיר אחיד לספרים. למשאל עם הזה יש השלכות משמעותיות עלינו פה בישראל משום ששרת התרבות לימור לבנת מנסה לקדם חוק דומה מאז כניסתה לתפקיד, לפני שלוש שנים.

מדובר בחוק שערורייתי לחלוטין שמגביל את האפשרות של חנויות הספרים לתת הנחות על ספרים חדשים, מתוך מחשבה מטופשת שזה ייתרום לפרנסתם של המו"לים ושל הסופרים. חוץ מזה שהכוונה המוצהרת של החוק היא לייקר את הספרים על חשבון הצרכן, בדיקה אמפירית שביצעתי בזמנו (בדיקה שאוששה דרך אגב על ידי בדיקה אחרת, עצמאית לחלוטין, של בועז ארד, בזמנו מטעם מכון ירושלים לחקר שווקים והיום ביחד איתי בתנועה הליברלית החדשה) העלתה ללא כל ספק שמדינות שנהנות משוק חופשי בספרים צורכים, באופן לא מפתיע צריך לאמר, הרבה יותר ספרים ונהנים משוק ספרים ותרבות הרבה יותר מגוון ועשיר ועם מחירים זולים יותר. מדינת ישראל, בה מתקיים שוק ספרים חופשי, מוציאה כמות בלתי נתפסת לחלוטין של ספרים כל שנה, הרבה יותר פר קפיטה ממדינות גדולות בהרבה, אבל שסובלות מרגולציה חונקת, כמו גרמניה למשל.

בפועל, אלא שדוחפים לחקיקת החוק הזה לא מצליחים להבין, מטעמים לא לגמרי ברורים לי, שהם בעצמם פוגעים בשוק שהוא מקור פרנסתם. אבל נניח לזה, ההיגיון והרגולציה הם כידוע שני דברים נפרדים לגמרי.

בקיצור, הלוביסטים של אותם מול"ים הצליחו בארץ לשכנע את השרה לבנת בצדקת טענתם, כאשר נראה שהמניע העיקרי של השרה הוא פשוט לרשום חוק "היסטורי" על שמה. מעשה של יום-יום בפוליטיקה. העיקר שידברו יפה בעיתון של למחרת, ולעזאזל עם התוצאות בעולם האמיתי.

גם בשוויץ, הפוליטיקאים הם פוליטיקאים ולכן גם שמה הלוביסטים של התעשייה הצליחו לשכנע אותם להעביר חוק דומה לחוק של לבנת, אלא שהם נתקעו בעם השוויצרי, שדחה ברוב גדול את הגחמות שלהם.

זהו כוחה של הדמוקרטיה הישירה.

אני לא יודע אם המודל השוויצרי ישים כאן בארץ, אבל אני הייתי שמח להפוך את ישראל לאיחוד קנטונים, כמו שוויץ, ושיתנו לי להקים קנטון ליברלי על פי תפיסת עולמי. אני מוכן לקחת את החלק הקשה והנחות ביותר בארץ עם האוכלוסייה הכי קשה ואני מתחייב להפוך את החלק הזה לצומחת ביותר במדינה בתוך עשור והמשגשג ביותר בארץ בתוך מספר עשורים, בדיוק כמו ששוויץ הפכה ממקום עני ודפוק למקום העשיר בעולם.

מישהו מוכן להתערב איתי?