במאמר האחרון שלי, התייחסתי למבנה החברתי-כלכלי של שוויץ כגורם מרכזי של שגשוגה של המדינה הזאת וסיימתי בהצעת הפיכת ישראל למדינה יותר פדרלית, עם קנטונים, כמו בשוויץ, כאשר אמרתי שאני אשמח לנהל קנטון אחד על פי השקפתי ולהשוות את ביצועי אותו קנטון, שינוהל על פי ההשקפה הליברלית, אל מול קנטונים אחרים, כאשר ברור לי שהביצועים יהיו טובים יותר.
כמובן, זאת משאלת לב. אני לא ממש רואה את זה קורה מחר בבוקר או אפילו אי-פעם, לצורך העניין, אבל בפרוש אני חושב שיש מקום לאוטונומיה אזורית רחבה ככל שניתן, וההצעה הזאת נותנת לי הזדמנות לדבר על המבנה החוקתי של מדינת ישראל, כפי שאני רואה אותו.
נשאלתי שאלה טובה מאוד בנושא זה על ידי מישהי (נדין מרקוס) בעקבות קריאת אותו המאמר, ואני מעתיק כאן את שאלתה:
"שאלה להבנה: האם עצם החלוקה של מדינה למדינות קטנות יותר בעלי עצמאות משל עצמן אך יחד אם זאת מאוחדות בנקודות משותפות ביניהן, יכול להיות גורם ליציבות ושגשוג סוציו-אקונומי? או לא קשור לגודל הגיאוגרפי אלה רק תלוי במבנה החברתי (וכאן אני מכניסה נושא החינוך כגורם למבנה)".
קודם כל, ברור שאין בדברים אלה חוקים ברורים. אנחנו רואים מדינות גדולות עשירות מאוד, כמו ארה"ב, וגם אחרות שעניות, כמו למשל הודו, עדיין, למרות כל השיפור של השנים האחרונות. אנחנו רואים מדינות קטנות ופדרליות עשירות מאוד, כמו שוויץ, וגם מדינות קטנות עניות מאוד, באסיה, אפריקה או אמריקה הלטינית.
למרות זאת, אם לוקחים את רשימת המדינות העשירות ביותר, כן נראה שרובן קטנות יחסית. אם זה מדינות סקנדינביה, הולנד, שוויץ, הונג-קונג או סינגפור, מדינות קטנות נוטות לתפוס את המקומות הראשוניים בטבלת העושר העולמי, ואלו חדשות טובות עבורנו, מדינת ישראל, כמדינה קטנה. למרות כל מה שאומרים על שוק קטן, דווקא נראה שזה לא פוגע במדינות הקטנות.
השאלה היא למה? הרי לכאורה מדינה קטנה לא יכולה לקיים שוק פנימי מספיק גדול ולכן חשוף לריכוזיות וחוסר תחרות?
אלא שהאמת היא בדיוק ההיפך: דווקא משום שהשוק הפנימי קטן מידי, למדינות הקטנות לרוב אין ברירה אלא להיות פתוחות למסחר הבינלאומי ובכלל, לקיים משטר כלכלי חופשי למדי. כל המדינות שהבאתי לפני כן, כולל המדינות הסקנדינביות, נהנות מרמה גבוהה יחסית של חופש כלכלי, עם מגבלות מועטות יחסית לסחר בינלאומי ורמת התערבות ממשלתית מוגבלת יחסית בנעשה בשוק. שוב, מה שאמרתי עכשיו כולל את מדינות סקנדינביה, למרות שלא עכשיו המקום להאריך בנושא.
מעבר לזה, ככל שיחידה כלכלית קטנה יותר, כך יותר קל "להשתלט" עליה. ולכן, כן, חלוקה של מדינה לקנטונים הופכת את ניהולה של המדינה לקל יותר, ללא כל ספק.
גם אם אנחנו רוצים לקיים מערכות ממלכתיות בבריאות, בחינוך או בכל דבר אחר, ואולי בעיקר אם רוצים לעשות את זה, קל יותר לנסות לקיימן כאשר האחראים עליהן מטפלים במערכת קטנה. למשל, בשוויץ, החינוך מופקד בידי הקנטונים במידה רבה מאוד, כך שבכל קנטון, מקבלים חינוך שונה. יתרה מכן, וחשוב יותר, לבתי הספר יש עצמאות גדולה מאוד בקביעת תכנים ושיטות לימוד, או לפחות כך היה המצב כאשר אני עברתי את מבחני הבגרות שלי, בשנת 1994 (עברו ימים...). חלו מאז שינויים אבל אני מודה שאני לא מספיק עקבתי אחריהם על מנת להביע דעה מושכלת לגביהם. בכל אופן ניהול המערכות נעשה ברמתה נמוכה מאוד, ולא על ידי פקידים ששולטים מרחוק, כמו שזה המצב בצרפת, למשל, עם תוצאות קשות.
בכל אופן, העקרונות למשטר תקין, לשיטתי, הם שהשלטון חייב להיות קרוב לאזרח, ככל שניתן. הוא צריך להיות מוגבל ככל שניתן ובשביל זה צריך הגבלות חוקתיות חמורות על היכולת של השלטון לפגוע בחרויות הפרט. כמובן, ההתערבות של השלטון בחיי החברה והכלכלה צריכה להיות קטנה עד אפסית.
שלטון מוגבל, קטן, ששולט בתחום מוגבל וקטן הוא לכן נוסחה שמביאה בדרך כלל לשגשוג וקל יותר לעשות את זה במדינה פדרלית עם שלטון מרכזי חלש. כפי שאמרתי, לא מדובר בנוסחה חשבונאית, אבל הליכה לכיוון הזה תבטיח התעצמות למדינה ישראל. בהתחשב באתגרים הרבים שניצבים מולנו, אין לנו ברירה אלא להיות חזקים ומשגשגים, וב"ה כך יהיה וימשיך להיות לשנים רבות, עד ביאת גואל צדק בב"א.