אגדה ופרשה
אגדה ופרשההוצאת ספריית בית אל

בספרו החדש 'אגדה ופרשה' (הוצאת בית אל), קושר הרב נועם פרל בין מדרשי חז"ל העתיקים לתובנות בנות ימינו, כאלה שיכולות בנקל להיכלל בכל סדנת מודעות עצמית וקאוצ'ינג חדשני.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הרב פרל, שהתמנה לאחרונה למזכ"ל בני עקיבא העולמית, על הספר והיחס המשתנה למדרשים בעשורים האחרונים.

להערכתו של הרב פרל היחס המשתנה למדרשים, כמו גם לתורת החסידות, הוא חלק מהשינוי הכלל עולמי בו מוטמעת התחושה שלא ניתן להמשיך ולהתקדם עוד מתוך ההתנוונות הרגשית שאפיינה את העולם עד כה. זו גם להערכתו הסיבה לפריחת סדנאות המודעות האישית. "את כל האנליטים בועטים כי הקרקע נשמטת מתחת רגליהם", אומר הרב פרל.

בספרו בחר הרב פרל מתוך ים האגדות שבמדרשי רבה לכל פרשת שבוע ארבעה מדרשים להם העניק פרשנות עכשווית. כשהוא נשאל אם מאחורי המהלך כולו עומדת מחשבה ברוח 'עין איה' של הרב קוק, מחשבה המבקשת למצוא את העומק הנפשי של המדרש ולא לראות בו מעשייה כפי שעשו זאת רבים קודם לכן, הרב פרל נזהר מאוד וקובע כי עצם האזכור של ספרו בסמוך לעין איה מעבירה בו רעד, והעומס שבאזכור כזה הוא גדול ועצום מדי על כתפיו. "החומר הכתוב הוא חומר הגלם והמעבדה היא נפש הלומד. כאשר הדברים עוברים במעבדה של הרב קוק הם מגיעים לרמות וגבהים מפליאים, כשנכנסים למעבדות קטנות יותר יוצאים דברים פחות גדולים, ובכל זאת עדיין ברי שימוש ומשמעותיים ברגעי חיים שכולנו חווים אותם".

על הקהל לו מיועד הספר החדש אומר הרב פרל כי מדובר בכל אדם שיש בו דופק ונשימה, כהגדרתו, ובפרט לכל מי שמבקש להפוך את העולם לרוחני יותר ולנעלה יותר. הרב פרל אינו חושש מהכללתם של מגזרים רבים ונוספים כברי שיח רוחני סביב האגדות ובאופן כללי סביב פרשנות התורה. לדבריו "גדלנו כבר מהשלב של להגיד מה כן ומה לא".

בדבריו הוא מזכיר את הימים בהם נמנעו יהודים מללמוד תנ"ך משום שהנצרות עסקה בו והיה חשש להתעמת איתה ועם פרשנותה. כיום, סבור הרב פרל, המציאות שונה בתכלית והבעיה היא שלא קוראים ולא שקוראים ללא ביקורת.

לסיום השיחה מתבקש הרב פרל לחתום עם מדרש ופירוש אקטואלי. הוא בוחר את המדרש על בני קהת נושאי הארון שהיו שונים משאר העם בכך שהיו יחפים בשעה ששאר העם היו נעולים בנעלים, וזאת מתוך תחושה שלא ניתן לנעול נעלים המבטאים יוהרה בשעה שנושאים בתפקיד נעלה כל כך, תפקיד נשיאת הארון. הלקח העולה מכך הוא ש"הנושאים בעול הציבורי על כתפיהם לא דואגים לא לנעליים, לא לסיגרים, לא לבתי מלון ולא לרכב שלהם. מי שנושא את כלי המשכן יודע שהכבוד הגדול הוא להיות עבד לעם הקודש ולא לדאוג לאינטרסים".

הרב פרל סבור שהאנשים הם אותם אנשים ואיתם גם היצרים נותרים אותם יצרים ו"רק התפאורה משתנה", כלשונו. "טבריה ואקירוב די קרובות אחת לשנייה...", הוא אומר ומציין שר' הושעיה אמר את דברי המדרש ההוא בטבריה, שם "דגדג להם את שריר הנוחות...", כלשונו.