התקשורת מלבה את גל הצתות המחאה נגד הממשלה, כך מעריך מנהל מוזיאון גוש קטיף שלמה וסרטייל, המתייחס לאופן בו השתיקה התקשורת לחלוטין את העובדה שגם קודם העקירה מגוש קטיף הציתו עצמם למוות שני מוחים.
לדבריו עיון בכלי התקשורת "נותן תחושה כאילו מישהו מדרבן אנשים שיציתו את עצמם נגד הממסד ונגד הממשלה. לא הייתי יכול להבין זאת לולי שני המקרים הנוראיים. ילנה בוסינובה אישה רצינית שעלתה מרוסיה, ישבה בקדומים, עצרו אותה בברוטאליות. היא עלתה ארצה מתוך ציונות והנה היא רואה שהולכים לגרש את יהודי גוש קטיף והציתה את עצמה". את המקרה השני הוא מזכיר גם כן, "ברוך בן מנחם, עולה צעיר בן 32 שהיה באולפן והצית את עצמו למוות. הוא נפטר כשבוע לאחר שהצית את עצמו".
ווסרטייל מדגיש שאין מקום להבנה ולקבלה של מעשה מעין זה, הן ברמה האישית והן ברמה היהודית, אך את תשומת ליבו לוכדת התעלמותה של התקשורת מהאירועים הטראגיים ההם. "למעט כותרת קטנה אחת התעלמו לחלוטין, וניתן לבדוק זאת. למה לא היה סיקור? למה? כי דמם היה זול יותר?", שואל ווסרטייל ומעלה השערה: "אולי הדבר יכול היה לעצור את הגירוש...".
"לא ראיתי אז תקשורת מגויסת למרות שהיו כאן שני אנשים שעשו זאת משני מקומות שונים משני רקעים שונים, והיום יש מעין עידוד, כאילו יש איזה טרנד לעשות זאת. אני לא יודע מי כאן מרשה לעצמו לקחת אחריות לעשות זאת, לעודד אחרים כאילו לומר להם שמי שיש לו קשיים ייקח פח בנזין ויאללה...".
מוסיף וסרטייל ומספר כי בגוש קטיף היו עוד רבים שמחשבות אובדניות מעין אלה עלו בראשם, אנשים שהיו על הקצה, כהגדרתו, אך הפעילות התמקדה בסיוע להתמודד ובמחיקת רעיונות שכאלה מראשם.
לקראת סוף דבריו מחריף ווסרטייל את דבריו ומספר כי אף הוא עצמו, כמנהל מוזיאון גוש קטיף, לא היה מודע לכך שבן מנחם הצית עצמו עד שהגיעה אליו סטודנטית שביקשה פרטים על הצעיר שהצית עצמו, ומתוך כך התוודע לסיפור המעשה הטראגי.