שואה
שואהצילום: פלאש 90

אחר הצהרים (שני) העניק ארגון בני ברית את 'אות המציל היהודי' למרגוט כהן בת התשעים ולבעלה המנוח, ז'ק כהן, בשל פעילותם תחת סכנת חיים להצלת ילדים יהודים בתקופת השואה.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אלן שניידר, מנהל בני ברית בישראל, על האות ועל פעילותה של כהן.

מרגוט כהן (לבית קהן) נולדה ב-14 ביולי, 1922 באינגווילר, צרפת. שהצבא הגרמני פלש לצרפת במאי 1940, משפחת קהן נמלטה לדרום. מרגוט התנדבה בתנועת הנוער האורתודוכסית "ישורון", שהקימה מרכז להפקת דפי לימוד בנושאים יהודיים שנשלחו בדואר.

ב-1942 שלחה אותה התנועה לשמש כמדריכה בבית הילדים שהוקם ע"י בעלה ג'ק באוסק במחוז קוריז (Corr?ze) עבור ילדי פליטים יהודים. כשהורי הילדים נעצרו באוגוסט 1942 והילדים לא יכלו לחזור לבתיהם, ג'ק, מרגוט והצוות הצעיר הקימו את המחנה כבית קבע עבור כ-30 ילדים תחת החסות של OSE (החברה לסיוע לילדים יהודים).

למרות שהבית היה קטן, ישן, ללא מים זורמים או חימום וללא אספקה שוטפת של מזון, מרגוט ומספר קטן של מדריכים צעירים המשיכו לטפל בילדים גם לאחר מעצרו של ג'ק, ולמרות קשיי החורף הקשה של 1942-3 עד שהבית נסגר ע"י OSE והילדים הועברו לבתים פרטים עקב סכנת מעצר.

באותו הזמן, אנדרה סלומון, שהיה מתאם הפעילות המחתרתית של OSE, יצר עם מרגוט קשר ושלח אותה לליאון. שם הטילה עליה מדליין דרייפוס, האחראית על סניף OSE, את המשימה למצוא בתי מסתור בקרב האוכלוסייה המקומית והמוסדות הנוצריים עבור הילדים ולבקר את הילדים שהתגוררו בבית הילדים ושהו כעת במסתור.

במסגרת תפקידה היא עודדה את הילדים וסיפקה להם מידע על הוריהם – בדרך כלל באמצעות מכתב שכתבו ההורים לפני גירושם. מרגוט גם מסרה את התשלום החודשי מה-OSE למשפחות המאמצות, היא עשתה את סבב הביקורים שלה ברכיבה על אופניים כיוון שנסיעה בתחבורה ציבורית היתה מסוכנת. מרגוט גם עזרה בזיוף ובמחזור מסמכים ותלושי מזון, שאילולא נתפסה הייתה מקבלת עונש חמור.

מרגוט פעלה מתוך הכרה תמידית בסכנה שאיימה עליה, בעיקר לאחר מעצרה של דרייפוס ושליחתה למחנה ברגן-בלזן בנובמבר 1943. היא המשיכה במשימתה ללא לאות, והפגינה יכולות רוחניות וחינוכיות מעולות בטיפול בילדים ששהו במקומות המסתור.

באביב 1944 סלומון שלח את מרגוט ללוות קבוצות של ילדים ברכבת לילה מלאון לטולוז. משימתה הייתה לקחת את הילדים ממקומות המסתור ולהביאם לחבר אחר במחתרת שיוכל להבריח אותם לשוויץ. מרגוט סיכנה את חייה בפעילות זו. למרות כאב הפרדה מחבריה למחתרת שנעצרו ולמרות החשש מחוויית כאב הכישלון המשיכה את פעולותיה. לדוגמא כאשר נשלחה ל-Izieu במרס 1944 להזהיר על מעצרם הקרוב של 40 ילדים כדי למנוע את הטרגדיה, מסרה לצערה את ההודעה מאוחר מדי -  היא מעולם לא נתנה לזה להפריע לה בעבודתה.

מרגוט הוכשרה כספרנית וב-1945 נישאה לג'ק כהן. הזוג עלו לארץ ב-1952 ונולדו להם שלושה ילדים – אלי, רות ודניאל.

במהלך האירוע היום יופיע וינאם לכבוד מרגוט כהן ובעלה שגריר צרפת בישראל. כמו כן יתאספו חלק מהילדים שהצילה בפעילותה, הילדים שמקפידים לשמור על קשר במסגרת 'עלומים'.

על האות עצמו מספר שניידר כי במרוצת השנים האחרונות הונק לכמה עשרות יהודים שבמצב בלתי אפשרי של סיכון חיים מתמיד חירפו נפשם כדי להציל יהודים אחרים. הוא מציין בדבריו כי עד כה מעטים הם המחקרים שנערכו בנושא, ומעטים הסיפורים שנכתבו על קורותיהם של המצילים היהודיים.

שניידר מציין שבמקרים לא מעטים חלק מהיהודים הזוכים להכרה ישראלית מאוחרת מקבלים את ההכרה הזו לאחר שכבר קיבלו הכרה והוקרה במדינות מוצאם. כך היה גם במקרה של מרגוט כהן שקיבלה את אות הלגיון הצרפתי כאות כבוד והוקרה על פעילותה להצלת יהודים.

לדבריו אל מול תחושת הצורך לכבד את אותם יהודים מצילי יהודים עלתה טענה ולפיה מדובר בחובתם הטבעית של יהודים אלה, ועל כן אין מקום להכרת תודה נוספת, אך לטעמו ולטעם ארגונו כשם שחייל היוצא לקרב כחלק מתפקידו ומוסר את הנפש בפעילות מיוחדת זוכה לאות מיוחדת, כך גם ראוי שייעשה עם מצילי היהודים.