הרב יהודה זולדן
הרב יהודה זולדןיוני קמפינסקי

מי "התלבש" על הרב יהודה זולדן, המפמ"ר לתושב"ע בחינוך הממ"ד (ולא "האחראי ללימודי יהדות" כפי שכונה בכתבות עליו), אינני יודע, והאמת שזה גם לא מעניין אותי, כי המקרה שלו הוא רק סימפטום לתופעה רחבה הרבה יותר – "דת הדמוקרטיה".

עבור מי שלא עקב אחרי הסיפור נזכיר בקצרה את הפרקים הקודמים. לפני כעשור כתב הרב זולדן מאמר, אשר עסק בשאלה שנחשבה אז עוד להיפותטית בעיקרה, מסירת שטחים וישובים בארץ ישראל לנוכרים. המאמר דן בהצעה שעלתה באותם ימים לקיים משאל עם במקרה של מסירת רמת הגולן לסורים במסגרת הסכם שלום, ותקף את הרעיון מכמה היבטים.

בין השאר נקבע במאמר, כי גם הכרעת רוב העם אין לה ממשות נגד דעת ה' כפי שהיא מתגלה לנו דרך התורה. המאמר נכתב אמנם לפני כעשור, אך לאחרונה התבקש הרב זולדן לתת את הסכמתו להעלאת המאמר לאתר מינהל החינוך הדתי. הרב זולדן נענה לבקשה, אולם אז הגיע המאמר לכתב העיתון "מעריב", אשר עשה מהעניין "חגיגה גדולה". בכותרת מפוצצת בעיתון נקבע, כי "האחראי ללימודי יהדות נגד הדמוקרטיה". הגדילו לעשות השלישייה הידועה, יולי תמיר, אמנון רובינשטיין, ויוסי שריד, שרי החינוך לשעבר, אשר תקפו את הרב זולדן ואת דעותיו, כאשר נראה שמעולם לא קראו את המאמר.

כאן אולי המקום לציין, בגילוי נאות, כי אני מכיר את הרב זולדן שנים לא מעטות. ההיכרות בינינו אמנם איננה מעמיקה, אולם במהלך השנים נחשפתי לכתיבתו הרבה של הרב זולדן בענייני יהדות ומדינה. בניגוד לרבנים רבים אשר עיקר תורתם בנושאים אלו היא "תורה שבעל פה", הרב זולדן הקדיש לא מעט מיצירתו התורנית (הרבה, יש לציין) לעיסוק בסוגיות שבין חברה, מדינה, יהדות ודמוקרטיה. הרב זולדן אף ייחד ספר שלם לעיסוק בנושא זה, "מלכות יהודה וישראל" בו הוא מבקש להתמודד באופן מקיף ושלם עם הסוגיות הללו. אין זה סוד שתורת ישראל איננה משנה דמוקרטית במובן המודרני-מערבי של המילה, אך הרב זולדן בהחלט מצליח להעמיד התייחסות תורנית המעניקה מקום למושגי הדמוקרטיה המוכרים והמקובלים בימינו.

אולם, ה"עליהום" על הרב זולדן, יותר מישהו חושף את המתח בין דת ודמוקרטיה הוא חושף קצת מפניה המכוערות של "דת הדמוקרטיה". הדמוקרטיה הפכה בימינו לדת, לא פחות, עם כל המאפיינים שיש בדרך כלל לדת. לדת הדמוקרטיה ישנם כתבי קודש, כוהנים ועדת מאמינים, הדבר היחיד שחסר לה (אבל נעדר גם בדתות אחרות) הוא אלוהים. אחד הדברים המאפיינים דתות יותר מכל הוא פרשנות סמכותית של "כתבי הקודש". לא כל אחד רשאי לתת אינטרפטציה משלו לנאמר בכתבי הקודש, סמכות זו ניתנת לכוהני הדת וחכמי הדת, אשר הם לבדם רשאים לקבוע את משמעותם המעשית של הכתבים הקדושים, לפרש את הסתירות הגלומות בהם ולהורות לקהל המאמינים את הדרך ילכו בה.

אחת הסוגיות המשמעותיות ביותר ב"כתבי הקודש" של "דת הדמוקרטיה" היא שאלת הכרעת הרוב. לכאורה מדובר באחת מאבני היסוד של דת הדמוקרטיה, אולם כידוע הרוב איננו חופשי לעשות ככל העולה על רוחו. מי רשאי להחליט מתי הכרעת הרוב היא הגוברת ומתי גוברים ערכים אחרים? ניחשתם נכון, כוהני "דת הדמוקרטיה". יקומו לנו הכוהנים הגדולים, יוסי שריד ואמנון רובינשטיין, יחד עם הכוהנת הגדולה יולי תמיר, ויאלפו את קהל המאמינים בינה, מתי הכרעת הרוב היא אבן יסוד (כאשר הרוב מעוניין למסור שטחים?) ומתי היא כעפרא דארעא (כאשר הרוב מעוניין דווקא בסיפוח שטחים?). אגב, מאמרו של הרב זולדן נגד משאל עם בנוגע לויתור על שטחים מארץ ישראל עוסק גם בשאלת משאל העם והדמוקרטיה, אך מיהו הרב זולדן שילמד את כוהני הדת הדמוקרטית מהי דמוקרטיה? הרי הוא בכלל בן לדת אחרת.

כאשר כוהני "דת הדמוקרטיה" מעוניינים בכך, חוק הכנסת הוא קדוש מכל ו"שלטון החוק" הוא הערך הנעלה מכולם. כאשר חוק הכנסת איננו מוצא חן בעיניהם, כי אז מצווה דמוקרטית מן המעלה הראשונה היא להפוך אותו ל"אות מתה" או לבטלו. כאשר כוהני הדמוקרטיה תומכים במדיניות הממשלה, חובת הציות הופכת לערך עליון, ואילו כאשר המדיניות נדמית בעיניהם "אנטי" דמוקרטית, אז הופכת דווקא הסרבנות לדגל אותו הם מניפים.

אולם, אין דבר שמלחיץ את כוהני דת הדמוקרטיה יותר מהאל. סרבנות בשם כל ערך אנושי יכולה להתקבל על דעתם, גם אם לא לקבל את הסכמתם, אך הכנסתו של האל למשוואה מערערת את עצביהם. בנקודה זו הם נכנסים להיסטריה, החרצובות משתחררות וזרם החרפות והגידופים יוצא לדרך. הסיבה לכך היא פשוטה, דתות מעצם טיבן אינן סובלניות, הן אינן מסוגלות לקבל את קיומן הלגיטימי של דתות אחרות. פולקלור יהודי? בודאי. דת יהודית של ממש? זה כבר לא בא בחשבון. יכבדו להם הרבנים ויעסקו בקביעת מזוזות ובהשגחת כשרות ואל יתערבו בסוגיות של מדינה וממשל, סוגיות בהן טוענים ה"דמוקרטים" לבלעדיות.

דווקא מי שחרד לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל חייב לזעוק נגד הניסיון לפגוע ברב זולדן. הדרך בין פסילת עובד ציבור בשל מאמר תורני שפרסם ובין העמדת רבנים לדין על עיסוק בסוגיות תורניות איננה ארוכה והמדרון הוא חלקלק. אם לא נעמוד כאיש אחד מאחורי הרב זולדן לא ירחק היום שבו פסוקי התורה על דינו של מחלל שבת יוצאו מתוכנית הלימודים של ילדי ישראל.