קודם כל, לאחר החגים ותקופה של פעילות מועטת יחסית בבלוג, הרשו לי לאחל לכם כמיטב המסורת היהודית חורף בריא ולקוות שנחזור עכשיו לפעילות רגילה.
בדרך כלל אני משתדל להמנע מפוליטיקה מפלגתית אבל לאור הקדמת בחירות, הפעם אין מנוס. ננסה לנתח את הבחירות האלו מזווית כלכלית-חברתית.
כל אחד ישאל את עצמו עבור מי לבחור. בציבור הדתי-לאומי, מרבית המצביעים יתלבטו ככל הנראה בין הבית היהודי לבין האיחוד הלאומי, אלא אם כן שתי המפלגות יתאחדו, כמובן. אני מרשה לעצמי להגיד שהפעם, עם נפתלי בנט יזכה בפריימריז, יהיה לבית היהודי מועמד אטרקטיבי שמבין בכלכלה.
נפתלי בנט היה יזם מוצלח שעשה "אקזיט" של כ- 150 מיליון דולר עם חברת סטארט-אפ, הוא מבין את עולם העסקים והוא מחובר לעולם האמיתי. מעט מאוד פוליטיקאים יכולים להגיד את אותו דבר. אבל בעיקר, הוא קפיטליסט. אמנם מתון, אבל קפיטליסט, וזה טוב. הוא יצא בימים האחרונים בשצף-קצף נגד ההסתדרות והוועדים החזקים ונגד התומכת הגדולה שלהם, שלי יחימוביץ. הוא גם ציין את הסיבות הנכונות להתנגדותו, בעיקר העובדה שמדובר בארגונים שמקדמים את האינטרסים של העובדים החזקים על חשבון החלשים. רק בשל זה הוא ראוי לתמיכה של מי שרוצה בשגשוגה של מדינת ישראל.
יחד עם זאת, הוא סייג את דבריו, או משום שהוא לא רוצה להתפס כ"קיצוני" או משום שהוא לא מבין שהנזק שנגרם למשק על ידי ההסתדרות בלתי נמנע ויש להחליש את העבודה המאורגנת בכלל, ואף לבטלה.
בכל אופן, הבית היהודי לא יצליח להיפטר מן המגזריות שלו ולכן היכולת שלו לגדול מוגבלת מאוד. ובכל אופן, גם עם בנט בראש, הנושאים החברתיים-כלכליים יישארו משניים.
שאר המועמדים אינם ראויים לתמיכה. הם בסך הכל ימשיכו את מסורת סחיטת הכספים של הקופה הציבורית לטובת המגזר "שלנו". זה אולי מובן במציאות בה כולם נלחמים בכולם על מנת לסחוט עוד ועוד כספים אבל זה לא משהו שאני יכול לראות בלי מידה לא מבוטלת של סלידה. אולי אין ברירה אלא להשתתף במשחק המגעיל הזה, אבל זה עדיין לא הופך את זה לליברלי, תקין או נסבל.
באותה מידה ניתן להגיד בדיוק את אותו דבר על המפלגות החרדיות, ואף ביתר שאת. מעניין אותם דבר אחד בעיקר, למעט החקיקה הדתית, וזה סחיטת משאבים ציבוריים למגזר "שלהם". כמו המפלגות הדתיות-לאומיות, פחות או יותר, רק יותר גדולות. אין על מה להרחיב את הדיבור.
על מפלגות השמאל אני אפילו לא מדבר. עמדותיהן החברתיות-כלכליות נעות בין קומוניזם רך לסוציאליזם קשה. במציאות הנוכחית, בחירה במפלגת העבודה תחת שלי יחימוביץ תהרוס את המדינה. זאת סכנה שאין להקל בה ראש ויש למנוע אותה בכל מחיר. קדימה התאדתה ב"ה והמפלגה של יאיר לפיד, להבדיל מ"שינוי" הקפיטליסטית שתרמה תרומה משמעותית לחיזוק כלכלת ישראל (חוץ כמובן מן השנאה הפטולוגית שלהם לדת והתמיכה לתוכנית העקירה של שרון), נראית כמקדמת תוכניות הזויות שעשויות לפגוע בכלכלת ישראל פגיעה קשה. למשל, לפיד הבן רוצה לקדם תוכנית הזוייה שתתן ערבות מדינה לכל הלוואה של עסק קטן. במילים אחרות, הוא רוצה להעמיס את כל הפסדי המגזר העסקי על גבו של משלם המיסים הישראלי ולשלוח אותנו חיש מהר ליוון. זה כל כך מטורף שברור שאין סיכוי שזה ייושם אבל מצד שני זה מראה על הרצינות של האיש. שומר נפשו ירחק.
אז עם מה נשארים? "ישראל ביתנו" של ליברמן, שהצטיינה בלא להגיד כלום ולא לעשות כלום משמעותי בתחום החברתי-כלכלי, כמו בכל תחום אחר, דרך אגב. כמו שאמר לי פעם פוליטיקאי בכיר של הליכוד, השיטה של ליברמן פשוטה: ברגע שהוא יורד בסקרים, הוא פשוט נובח מאוד חזק, קורא לאיזה ח"כ ערבי "טרוריסט" ופולט איזה קללה שמציירת אותו בעיני אנשים מסויימים כגיבור. כמובן שזה ילדותי לחלוטין ולא מקדם שום דבר בעולם האמיתי, אבל ברוכים הבאים לפוליטיקה. וזה עובד, כמובן.
ומה עם הליכוד, באמת? הליכוד, המפלגה הליברלית-לאומית, אמור היה להיות המפלגה שמקדמת את האג'נדה של שוק חופשי בישראל, בוודאי תחת נתניהו הקפיטליסט, אלא שבפועל, כפי שדיברנו לא מעט פעמים בבלוג הזה, המדיניות שהונהגה בישראל בשנים האחרונות מנוגדת במידה רבה לעקרונות של ראש הממשלה ונגועה במידה רבה מאוד של פופוליזם, שלא להגיד סוציאליזם, כאשר הליכוד מתגאה למשל בחוקים נוראים כמו "חוק חינוך *חינם*" עד גיל 3, שזאת דרך יצירתית במיוחד לממן את המגזרים הערבים והחרדים על חשבון כל שאר הציבור, בפועל, מפאת ההבדלים בשיעורי הילודה. בשל חוסר רצון או בשל חוסר יכולת, או שניהם, הליכוד קידם מעט מאוד חוקים שפתחו את השוק הישראלי לתחרות בקדנציה הנוכחית. אנחנו עדיין תקועים עם יוקר המחיה בכמעט כל התחומים, למעט אולי בסלולר, התחום היחיד בו נעשה מאמץ לקידום תחרות, למרות ההסתייגויות שיש לי מן הרפורמה הזאת. ועל הנדל"ן לא נדבר. כל הרפורמה של נתניהו בתחום הזה עלתה בתוהו אחרי 4 שנים.
אם כן, עבור מי שרוצה לקדם באמת שוק חופשי וכלכלה וחברה קפיטליסטית בישראל, למי להצביע? נראה שאין אלטרנטיבה של ממש בהיצע הפוליטי הנוכחי.
הייתי אישית שמח מאוד לתרום ליצירת אלטרנטיבה כזאת אבל אני מוכח להגיד שאני לא משוכנע שיש לזה שוק פוליטי. זה גם מורכב וגם לא פופוליסט. מה לעשות, לדבר כל הזמן על אחריות, על כך שלא רוצים לקחת מן האנשים כסף וגם לא לתת להם כסף, זה כנראה לא ממש פופולרי. האם הציבור רואה בהפסקת ההתעללות השלטונית בו סיבה מספקת על מנת לשלשל פתק בקפלי למפלגה שתתחייב לבטל מכסי מגן, רגולציה מזיקה, כמו למשל בתחום יחסי העבודה, סובסידיות לעסקים, ועוד רפורמות משמעותיות במשק הישראלי, שעיקרן פתיחה שלו לתחרות אמיתית, שזאת הדרך היחידה לשפר את מצבנו בארצנו הקדושה? האם מספיק אנשים רואים חשיבות בצמצום משמעותי של משטר הקצבאות, שמעודד את הבטלה ופוגע במריצים ליציאה לעבודה?
אני הייתי מאוד שמח אם זה היה המצב אבל אני מאוד סקפטי, נכון לרגע זה. אם אתם יותר אפטימיים ממני, ואם אתם חושבים שזה אפשרי, אני אשמח שתתנו לי על זה פידבק. ואז אולי נתראה בקלפי.