הכותרת לסרט "למלא את החלל" סיקרנה אותי במיוחד.

לא היה ברור איזה חלל יש למלא. האם את החלל שמעלינו? את מי למלא? את מערכת השמש, הכוכבים? כדור הארץ? או שמא את החלל שנפער בקרבנו כאשר יש חוסר במשהו? ואכן הכותרת והשם סיקרנו.

התשובה ניתנה כעבור כמה דקות של צפייה. מדובר בחלל שנוצר כאשר מישהו אהוב וקשור אליך איננו בין החיים ואתה מחפש במה למלא את החלל.

סרטה של רמה בורשטין, ממשיך לקצור פרסים ותשומת לב, ומוסיף כעת לרשימת הזכיות את פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל סאו פאולו, פסטיבל הסרטים הגדול בדרום אמריקה.

הסרט נבחר על ידי קהל הפסטיבל לאחד מעשרת הסרטים הטובים בו, ואלה עלו לשיפוט על ידי חבר שופטים שכלל שהעניקו לו את הפרס הגדול.  הסיפור, לציבור הדתי והחרדי מוכר. זו אולי הסיבה שכמחצית מיושבי האולם היו דתיים וחרדים.

שירה, בת 18, היא בתם הצעירה של משפחת מנדלמן ועתידה להשתדך עם בן גילה, בחור מבטיח מרקע דומה. שירה מרגישה מוכנה ומרוגשת. עד שהיא מגלה גם שהבחור המיועד אינו חפץ בה.

אבל בתוך כל זאת, אחותה, הגדולה ממנה בעשר שנים, אסתר,  נפטרת תוך כדי לידת בנה הבכור מרדכי. הכאב והשכול שמציפים את המשפחה משהים את השידוך המובטח של שירה. הכל משתנה כשמגיעה הצעה לשדך את יוחאי, האלמן הטרי, עם אלמנה מבלגיה. עבור יוחאי זה עדיין מוקדם אם כי ברור לו שבמוקדם או במאוחר הוא יצטרך לחשוב על חתונה ברצינות.

כשאמא של שירה ואסתר המנוחה מבינה שישנו סיכוי אמיתי שיוחאי אכן ישא לאישה את האלמנה ויעבור לבלגיה עם הנכד היחידי, היא מנסה לרקום שידוך בין בתה שירה לבין האלמן. שירה תיאלץ לבחור בין צו ליבה לבין חובתה למשפחתה ותגלה שמרחב הבחירה מצטמצם לליבה שלה.

זהו דיון עמוק בין הרצון לרצות את אמא, לבין הרצון לבנות בית ומשפחה משלי בלי נתוני פתיחה קשים. מה היא עושה בסוף? נשאיר לכם לצפות ולראות.

זהו סרט נקי, מתובל היטב בעולם החרדי והחסידי, תוך כדי השמעת שירים מוכרים שרצים שוב ושוב כמו "כי הרבת חסדך עלי.." ועוד. האמנם? תחליטו לבד.