שלומית אשר, יזמת, אשת שיווק ברשת, כותבת, אבל קודם כל, אימא. מספרת בטור אישי, את מה שכולם מטאטאים מתחת לשטיח. להיות אימא זה מתוק, אבל לא תמיד מלקקים דבש.
השבוע עברנו דירה. אנחנו, הילדים, והארגזים.
נכון שבית חדש זה כיף. זו התחדשות והתחלה חדשה, אבל אין ספק שזה לא פשוט בשביל החברה הקטנים, לצאת בבוקר מבית אחד, ולחזור בצהריים לבית אחר. בטח לא, אם עוברים סביבה ואיזור, ואפילו עוברים לגן חדש ונפרדים מחברים ותיקים. אז למרות שאנחנו עברנו בתוך הישוב, והכול למעשה חוץ מהבית, נשאר אותו דבר, עדיין למדתי כמה דברים חשובים:
אריזות זה זמן נהדר לעשות מיון וסדר. אפילו בפסח את לא מגיעה לכל הדברים הקטנים והמעצבנים, וחלקי המשחקים שתמיד צריך לסדר. צריך להיכנס לאווירה של מיון, של ארגון, ולא לחשוש להעיף ולחפף דברים ישנים שאין צורך בהם. בעיקרון יש מין כלל כזה שאומר, שבמה שלא נגעו או השתמשו בשנה האחרונה, אפשר להעיף. אבל מי שיש לה ילדים יודעת, שזה לא נכון. שהרי ברגע שתזרקי את הבובה שהקטנה שלך לא נגעה בה כבר שנתיים, דווקא פתאום, היא תחפש אותה.
תמיד זה יראה שעברתם מבית גדול לבית קטן. גם אם בבית החדש יש עוד כמה מטרים רבועים, ונוסף עוד חדר למספר החדרים שהיו בבית הישן, תמיד יהיה מישהו, בדרך כלל את, שיקטר שהוא לא מוצא מקום לאפסן את כל הדברים, או שאין לו מושג איפה לתקוע את הוואזה שקיבלתם לחתונה. גם לקטע הזה, יש מין כלל אצבע ידוע. מה שלא תמצאי לו מקום, את תעבירי מחדר לחדר, מפינה לפינה, עד שיום אחד, בדרך כלל כפרק זמן של חודש בערך, זה יימצא מחוץ לדלת הראשית.
יקח בערך שבועיים וחצי, עד שתתרגלו איפה הנחתם כל דבר. בתקופת ההסתגלות הראשונית, חיפוש אחרי בטרייה בודדת, ייקח בממוצע עשרים דקות, תוך פתיחת כל מגירות הבית והארונות, עד שתזכרו שבעצם, הנחתם את זה בסלסלה מעל המקרר. אגב,יהיו דברים שלא ימצאו עד מעבר הדירה הבאה. ככל שתשלימו עם זה מוקדם יותר, כך ייטב לעצבים ולמצב הרוח.
לא משנה כמה זמן התארגנת לילה קודם, או כמה הכנות עשיתם. בבוקר הראשון בבית החדש, הילדים יאחרו את ההסעה. בדוק. תמיד ברגע האחרון הם לא ימצאו איפה הם הניחו את המעיל או הנעליים, וגם את לא בדיוק תהיי סגורה על עצמך, איפה הנחת את השקיות הקטנות של הסנדוויצ'ים. כדאי לקחת גם את היום הזה, בנוסף ליום המעבר עצמו, כיום חופש מהעבודה. שווה בהחלט.
משהו אחד לפחות ישבר, יהרס, ינזק או סתם יעלם. למשהו אחד חייב לקרות משהו. העניין הוא שאף פעם אי אפשר לדעת מראש מה יקרה. זה יכול להיות הארגז של הכלי מטבח, וכל התבלינים ישפכו בתוך הקופסא, וזה יכול להיות הדלת של הארון ילדים, שתחטוף שריטה רצינית. אבל חובה להבין שמאה אחוז חלק, בלי תקלות לא יכול להיות. טוב להפנים דברים כאלה מראש, למניעת התקפי לב.
תקנו מראש הרבה נורות חשמל חדשות. בהנחה שאתם עוברים לדירה שאתם לא מכירים, וקל וחומר שמדובר בבית חדש, יקח הרבה זמן עד שתבינו איזה מפסק חשמל מדליק איזה נורה באיזה חדר. וגם אחרי שתלמדו ותפנימו, הילדים עוד ימשיכו להדליק ולכבות את האור בחדר החדש, סתם כי זה מגניב.
לא מחלקים פרס למי שפרקה את הארגזים הכי מהר. גם לא מחכה איזה תעודת הצטיינות באף מקום, לזוג שהצליח לראות את הרצפה, מבעד לכל הבלאגן, בזמן הכי קצר. קחו את הזמן. זה לא תחרות. תפרקו לאט ובנחת. בסוף זה יגמר. בוודאות.
וצריך תמיד לזכור, שעם כל הכאב ראש והבירוקרטיה, ועם כל הבלגאן והארגזים הנלווים, מעבר דירה זה תמיד כייף. זו התחדשות נקייה ומבורכת, למרות שכולנו יודעים מצוין, שהקירות הלבנים והמבהיקים לא ישארו כך בעוד כמה חודשים..