אילוסטרציה
אילוסטרציהפלאש 90

בית המשפט העליון החמיר הבוקר (שני) בעונשו של צעיר חרדי כבן 19, אשר דרס בשנת 2009 אישה ותינוקת בת שנה ו-3 חודשים כשנהג במשאית ללא שהיה בידו רשיון נהיגה.

הצעיר ביקש מחברו לנהוג ברכב, ובשעה שהשניים נסעו בשכונת רמות בירושלים איבד הצעיר את השליטה ברכב. הרכב עלה על המדרכה ופגע בהולכת רגל ובעגלת תינוק ובה תינוקת בת שנה ושלושה חודשים.

כתוצאה מהפגיעה, נהדפה הולכת הרגל אל עבר גדר ברזל והתינוקת הועפה מן העגלה והוטלה על הכביש חסרת הכרה. הצעיר עצר את הרכב, ירד ממנו ופנה אל הנפגעות כשהוא צועק "תקראו לאמבולנס". חברו, שנשאר ברכב, עבר למושב הנהג ומילט נפשו מזירת האירוע כשהוא מותיר את הצעיר והפצועות מאחור.

הצעיר הרים את התינוקת שהוטלה על הכביש והתקשר מהטלפון הנייד שהיה ברשותו למגן דוד אדום. לאחר שנתבקש למסור את פרטיו, ניתק את השיחה ובטרם הגיעו כוחות ההצלה, נמלט מן המקום. כתוצאה מן הפגיעות, נחבלה הולכת הרגל קשות בפניה ובגולגולתה, וסבלה משריטות ומכאבים בפלג גופה העליון. התינוקת נחבלה בראשה, הגיעה לבית החולים מחוסרת הכרה ובמצב קשה ונותחה.

על-פי כתב האישום, "התאונה הסבה לתינוקת נזק רפואי קשה לכל חייה", עם זאת נציגת המדינה לא הצליחה לגלות מהו מצבה המדויק של התינוקת בימים אלו.

בית המשפט המחוזי גזר על הצעיר 4 חודשי מאסר בפועל, חצי שנת מאסר על תנאי, פסילת רשיון למשך 5 שנים וקנס בסך 5,000 שקלים. בית המשפט העליון סבר כי העונש קל מידי והחמיר בעונשו של הצעיר, כך שירצה עונש של 10 חודשי מאסר בפועל.

השופט צבי זילברטל, אשר כתב את פסק הדין, ציין כי "מעשיו של המשיב מבטאים מסוכנות רבה ויש בהם חומרה ניכרת אשר לא קיבלה ביטוי הולם בגזירת העונש. המשיב, שנהג ברכב באזור מגורים צפוף, ללא רישיון ומבלי שהיה מיומן לכך, צריך היה לצפות שהתנהגותו זו עלולה להוביל – ברמת הסתברות גבוהה – לתוצאות קשות של פגיעה בבני אדם, כפי שאכן אירע. לכאורה, אין מדובר בהתנהגות רשלנית בלבד, ולכל הפחות, על-פי העובדות העולות מכתב האישום והכרעת הדין, היה ניתן לומר כי המשיב פעל בפזיזות ביחס לתוצאות מעשיו".

השופט אף מתח ביקורת מרומזת על מנסחי כתב האישום, וציין כי "יתכן שהיה מקום, אם אכן התשתית הראייתית ביססה קיומו של יסוד נפשי זה ובכפוף ליתר השיקולים, להעמידו לדין אף בגין עבירה של חבלה חמורה (לפי סעיף 333 לחוק העונשין), כפי שנעשה במקרים דומים, או למצער בעבירה של מעשי פזיזות ורשלנות (לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין). בהקשר זה, לכאורה יש ממש בטענתה של המדינה, לפיה לוּ היה מסתיים האירוע, חלילה, במוות של מי מהנפגעות, היה היסוד הנפשי שהתקיים אצל המשיב מצדיק הרשעה לא רק בעבירה של גרם מוות ברשלנות, כי אם גם בעבירה של הריגה".