משפט
משפטפלאש 90

הדוח "משתיק קול – משפטי דיבה כאמצעי לפגיעה בחופש הביטוי" של האגודה לזכויות האזרח מציג תופעה, שהולכת ומתפשטת בישראל בעשור האחרון.

תביעות דיבה מופרכות, קנטרניות ומנופחות, או איומי סרק בהגשת תביעות כאלה, שמגישים גורמים רבי עוצמה נגד פעילים שנאבקים בהם. עבור חברות ענק או בעלי הון, העלות היא מינורית; עבור האזרח הקטן שנאבק או כותב עליהם בפייסבוק, עצם ההתמודדות עם התביעה והמשפט היא בלתי נסבלת. עבור הציבור כולו, ביקורת חשובה מושתקת ומידע חיוני מוסתר.

לדברי עו"ד אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח, מחבר הדו"ח, "אנחנו נתקלים יותר ויותר בתביעות דיבה שהבסיס המשפטי שלהן חלש ולעיתים אף מופרך, ושהופכות לאמצעי השתקה יעיל נגד פעילים חברתיים וסביבתיים, עובדים ובלוגרים שמתבטאים בעניינים בעלי חשיבות ציבורית. בתי המשפט אמנם משתדלים לאזן בין חופש הביטוי והזכות לשם טוב תוך כדי ניהול המשפט, אבל מתקשים לראות את התמונה הרחבה ואת הכוח המשתיק שטמון בעצם גרירתו של הנתבע להתדיינות משפטית".

עו"ד ישי שנידור, המייצג נתבעים ומאוימים, שלקח חלק בכתיבת הדו"ח, מוסיף כי "באמצעות השימוש בהליך זול של תביעת לשון הרע או מכתב איום שעלותו אפסית, מצליחים בעלי העוצמה להרתיע השתתפות אזרחית, להכניס את מבקריהם לעמדות מגננה, ולמנוע או לצנן דיון בנושאים בעלי חשיבות ציבורית. אם לא נכיר בתופעה ונפתח כלים להתמודד עמה, נפקיר את הזירה הציבורית לאלה שיש בידיהם הכוח להשתיק את יריביהם".

הדו"ח סוקר אינספור מקרים של תביעות דיבה ואיומים בתביעות חסרות בסיס נגד פעילים חברתיים וסביבתיים, בלוגרים, עיתונאים, עובדים ואחרים - חלקם פורסמו בתקשורת וחלקם מתוך תחקיר האגודה לזכויות האזרח.

הדו"ח אף מביא ניתוח מעמיק של הסיבות לכך שבמשפט הישראלי, תביעות דיבה, או איום בהן, הפכו לכלי כל כך אפקטיבי להשתקת ביקורת, ומונה שורה של צעדים שבהם ניתן לנקוט, בשדה המשפטי כמו גם בשדה הציבורי, כדי להקטין את האפקט המצנן של תביעות דיבה על חופש הביטוי.