טיפול פסיכולוגי איננו "טיפול המרה"

הויכוח הסוער שהתפתח בעקבות היוזמה של עמותת ההומואים הדתיים "כמוך" לסבסד טיפול לשינוי הנטייה המינית הוא ויכוח חברתי ערכי חשוב אך איננו ויכוח מקצועי.

במסגרת הויכוח נעשה שמוש בפסיכולוגיה ובפסיכולוגים לכאן או לכאן, ולכן מצאתי לנכון להגדיר את הגישה המקצועית שלנו, מכון שילה, לנושא, ובעיקר בהסברה מהו טיפול פסיכולוגי.

טיפול פסיכולוגי איננו "טיפול המרה" לא בתחום הנטייה המינית, ובכלל, איננו מנסים להמיר או לשנות משהו מהותי במבנה הביולוגי והנפשי של האדם. אדרבה, המאמץ בטיפול, באמצעות אמפטיה ואינטרוספקציה לנסות לחבור לעולמו הפנימי של האדם ולנסות לעבוד על מרכיבים רגשיים והתנהגותיים אשר פוגעים בתיפקוד, בהרגשה הפנימית שלו, או בהסתגלותו החברתית. העקרונות הבסיסיים לטיפול פסיכולוגי החלו בגישה הדינמית שהיא פיתוח ויישום של התיאוריה הפסיכואנליטית אשר עברה תמורות ושינויים שבאים לביטוי בפסיכולוגיית העצמי, ההתייחסותית והאינטרסובייקטיבית.

לעומתם קיימת  הגישה ההתנהגותית אשר נקודת המוצא שלה הוא הסימפטום המופיע בגלוי למטופל וסביבתו וגורם לו או לסביבתו הקרובה בעיות. אך גם כאשר הטיפול הוא התנהגותי ולא דינמי, ההשערה היא שהטיפול בסימפטום יסייע בתמורות חשיבתיות, רגשיות והתנהגותיות אך לא מדובר ב"המרה" או החלפת האישיות של האדם ונטיותיו הטבעיות. מה שחשוב הוא שנקודת המוצא של טיפול פסיכולוגי היא קלינית, ולא דתית או מייצגת עמדה חברתית פוליטית כזו אחרת.

 אכן בנושא הזהות והנטייה המינית אין ראיות חד משמעיות ודרך אחת להתמודד עם הנושא, אך המיגוון של הזהות והנטייה המינית נע על רצף, והחלוקה להטרוסקסואלים והומוסכסואלים היא לא דיכוטומית וחד משמעית. לעתים ההומוסכסואליות היא התנהגות וסימפטום, והגנה כנגד בעיות נפשיות חריפות יותר, ולעתים היא נטייה טבעית, כנראה מולדת עם סיבות גנטיות וביולוגיות.

האבחנה הקלינית היא לא תמיד ברורה, ובטיפול נכון להעריך ולאבחן נכון לפני שנגשים לטיפול כזה או אחר. כאשר מדובר בסכנות ביחס ל"טיפולי המרה" עליהן  מזהירים אנשי מקצוע, הכוונה שלא נעשית אבחנה מבדלת מספיק טובה לפניהן. במידה ונקודת המוצא היא דתית, ערכית או חברתית, ולא קלינית, וללא השגחה פסיכולוגית קלינית ופסיכיאטרית, קיימת בכך סכנה רבה. למיטב הבנתנו "טיפולי המרה" אינם טיפול פסיכולוגי אלא טיפול חינוכי חברתי המעודד כיוון ברור, ומי שפונה אליהם שיקח את האחריות על עצמו.

מהנסיון הקליני שלנו עולה שאכן כאשר הנטייה ההומוסכסואלית היא מובהקת קשה מאוד לאדם לשנות את נטייתו המינית, ולנהל חיי חברה ומשפחה מקובלים. במקרים כאלו רק אנשים חזקים ונחושים במיוחד עם השקפה אמונית חזקה מסוגלים לבנות משפחה, ובדרך כלל יש לכך מחיר שצריך לשים לב אליו ולטפל.

מצד שני כאשר ההומוסכסואליות היא הגנה מבעייה נפשית עמוקה יותר, לעתים הטיפול בבעייה הנפשית משנה את הסימפטום. כמו כן, כאשר הפרה-דיספוזיציה הביולוגית גנטית להומוסכסואליות איננה מובהקת וחזקה, ומתלווה לה השקפה אמונית או חברתית בעד הקמת משפחה עם אשה, או ביחס לנשים לגבר, ניתן לסייע להם להתגבר על הנטייה. לרוב היצר המיני ההומוסכסואלי עדיין קיים, אך ניתן להשיג רמת שליטה מסויימת בחשיבה ובהתנהגות, וישנם כאלו המנהלים חיי משפחה טובים.

טיפול פסיכולוגי הוא רצוי גם לאנשים נורמטיביים ומתפקדים, והכרחי למי שסובל. לכן מומלץ להציע לכל מי שיש לו נטייה הומוסכסואלית לקבל טיפול פסיכולוגי, כדי לסייע לו להתמודד עם הלחצים הפנימיים והחברתיים הנובעים מנטייתו, גם כאשר האישיות שלו היא נורמטיבית. גם בחברה חילונית, שבה יש יותר פתיחות וסובלנות לקהילה, המצב הנפשי הוא לא קל, על אחת כמה וכמה בחברה הדתית.