שופטת בית המשפט המחוזי בת"א, ורדה אלשיך, דחתה את בקשת עובדי חברת "גל מעתון", עובדי ההפצה של העיתון מעריב, להורות לרוכש "מעריב", שלמה בן צבי, לקלוט אותם כעובדי העיתון בהסכם קיבוצי.
השופטת אלשיך נדרשה לשתי מחלוקות בהקשר זה. מחלוקת ראשונה נוגעת למחיר אותו התחייב בן צבי לשלם על ההפצה בידי העובדים הוותיקים. המחלוקת השניה נוגעת כאמור לדרישת העובדים להיקלט בחברה אותה רכש בן צבי כעובדים מן המניין.
במחלוקת הראשונה הכריעה השופטת אלשיך על פי עמדת כונס הנכסים הרשמי, ובהתאם לדרישת העובדים, כי המונח "מחיר שוק תחרותי" אותו התחייב בן צבי לשלם איננו המחיר הזול ביותר אותו ניתן להשיג בשוק, וכי גם מחיר הגבוה בעוד עשרים אחוזים מהמחיר הנמוך ביותר אותו ניתן להשיג יחשב ל"מחיר שוק תחרותי".
אולם, השופטת דחתה את דרישת העובדים להיקלט באופן ישיר כעובדי העיתון "מעריב", וזאת משום שההסכם עליו חתמו באופן ישיר מול בן צבי ערב המכירה, קבע במפורש כי העובדים יועסקו דווקא באופן עקיף, או באמצעות חברת "גל מעתון" או באמצעות חברה אחרת שתקלוט את העובדים.
"חרף העובדה כי צודקים העובדים בכל הנוגע לשאלת מחיר ההתקשרות ופרשנות החוזה בעניין זה, הרי ששאלת המחיר המוסכם איננו, לצערי, אלא בבחינת "שלב שני", כאשר קודם לכן אין מנוס מארגונה של פלטפורמה תאגידית שתתקשר מול הרוכשת; בין אם עסקינן בגל מעתון עצמה, או בכל פלטפורמה אחרת. חובה זו, למרבה הצער, הוטלה במערכת ההסכמית על העובדים; והם עצמם הכירו אף הכירו בכך ועשו מאמצים למצוא משקיע - מאמצים שטרם צלחו. יוצא, כי בהעדר הוכחה שאשם וחוסר תום לב מצד הרוכשת הם אלו שהכשילו את החתימה מול המשקיע הקודם בגל מעתון, הרי שחרף כל רצוני לסייע לעובדים, לא אוכל לחייב את הרוכשת למחול על זכות מפורשת שמקנה לה החוזה; החלטה שכזו, לצערי, אף אם היא "שובת לב" ואולי טובה בכל הנוגע לדאגה לזכויות העובדים, אין לה כל אחיזה ממשית בדין, ואין ספק כי תהפך במהירות בידי ערכאת הערעור", קבעה אלשיך.
השופטת העניקה לעובדים ארכה של כעשרים יום על מנת למצוא משקיע שיסייע לעובדים לבנות פלטפורמה תאגידית באמצעותה יועסקו, והזהירה את כל הצדדים לנהוג בתום לב ולא להכשיל משא ומתן שכזה.