סדרת החינוך של ליל הסדר

בחג הפסח, כמו בכל הדברים הגדולים והמורכבים קשה לפעמים לתפוס את הנקודה המרכזית, אותה נקודה שאם הבנת אותה, באמת הבנת הכל.

צביקה מור , י"ד בניסן תשע"ג

הגעלת כלים לפסח
הגעלת כלים לפסח
אפרים מורנו

ההכנות לפסח, הגשמיות והרוחניות, ניקיונות הבית וניקיונות הנפש, לא מאפשרים לנו להתעלם מהנוכחות הרבה של חג הפסח בחיינו. זהו החג היחיד הדורש מאיתנו כל כך הרבה הכנות וממנו למדו שמתחילים לעסוק בהלכות החג ובענייניו שלושים יום קודם החג. ברם, בחג הפסח, כמו בכל הדברים הגדולים והמורכבים קשה לפעמים לתפוס את הנקודה המרכזית, אותה נקודה שאם הבנת אותה, באמת הבנת הכל, ואם הצלחת להעביר אותה לדור הבא יצאת ידי חובתך בפסח, שעה שהינך נדרש אחת בשנה לספר את סיפור יציאת מצרים לבניך.

בפירושו לסידור התפילה, מגדיר מחדש הרב קוק זצ"ל את המושג "יציאת מצרים" בהתאם לשיטתו, שיטת קדמונים, על אחדות העולם ומגמתו. נראה כי בדבריו הקצרים חובק הרב זצ"ל את מלוא תוכנו של ליל הסדר שאותו אנו מצווים למסור לדור הבא:

"יציאת מצרים הייתה מאורע כזה שרק לפי מראית העין הגסה נחשבת היא לדבר שהיה איזה פעם ועבר, ונשאר בתור זיכרון אדיר בתולדות ישראל, ובתולדה הכללית של האנושות כולה".

כלומר, ישנן שתי תפיסות ביחס ליציאת מצרים:

תפיסה אחת מבקשת לומר, שיציאת מצרים הייתה מאורע גדול בהיסטוריה, או ליתר דיוק, המאורע הגדול ביותר בהיסטוריה. מעולם לא היה ולא יהיה מאורע בסדר גודל כזה. ההיסטוריה לא "תייצר" עוד מאורע שבו יצא עם של מיליוני אנשים שהיה כבוש ומשועבד מאות שנים תחת מעצמת על.

המאורע האדיר הזה נותן לנו את כח העמידה המיוחד לנו – לו אנו זקוקים כל כך כאשר "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו". דרכו אנו זוכרים תמיד שאיננו אבק אדם מסוער ברוחות הזמן. וגם אם ידרכו עלינו פה ושם, תמיד נזכור שאנו "בנים של". אנו בניהם של אלו שיצאו ממצרים וקיבלו את התורה – ההוראה האלוהית לאנושות – והקימו את מדינתם בארצם. באמצעות זיכרון המאורע אנו אוזרים כוחות לעמוד כנגד הקמים עלינו ומבטאים תמיד את אמיתתנו. ולא רק אנחנו שואבים כוחות מהמאורע העצום הזה. אפ נתבונן בהיסטוריה האנושית נמצא שעמים רבים רואים ב"אקסודוס" מודל ובניין אב לאביב הלאומי שלהם.

ולמרות הכל, התפיסה הזו מכונה אצל הרב קוק, תפיסה היונקת "ממראית העין הגסה". זו תפיסה חומרנית ופרקטית, הרואה את הקנקן ולא את מה שבתוכו, ואיננה מסוגלת לכוון למסר הגדול שביקשה התורה להעביר לנו בסיפור יציאת מצרים.

בעיני המתבונן, התפיסה הזו משייכת אותנו אל דור קדומים. היא נותנת לנו ייחוס בידה האחת אך מעדירה מאיתנו את היכולת להשפיע על המציאות בידה האחרת. כביכול, אנו מריונטות בידי הבורא ותו לא. התפיסה הזו לא נותנת אמון בכוחותינו לפעול במעשים הקטנים שלנו כבני אדם. אם נעצור כאן בחינוך ילדינו, נקבל אנשים שבמקרה הטוב זוכרים מה היה פעם, אך אין להם שייכות אמיתית למהלך שהתחיל ביציאת מצרים.

אומנם, בהסתכלות פחות גסה, הפונה אל התוך שבדברים, מובן שיציאת מצרים ההיסטורית הייתה מופע הפתיחה ל"יציאת מצרים" הגדולה שמקיפה את כל ההיסטוריה. יציאת מצרים היא הנושא של ההיסטוריה כולה. ההיסטוריה כולה, מראשית עד אחרית, עוסקת ביציאת האדם, העולם והאנושות מהכבלים השונים, אל עבר החירות האמתית שהיא: הנאמנות לעצמיות. וכשיצאו ישראל ממצרים נורתה יריית הפתיחה למהלך בין אלפי שנים של חזרת האדם אל "האדם" המקורי של גן עדן.

ניתן למצוא סימוכין לתפיסה זו בהגדה:

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים".

האם ההוראה כאן היא לעשות הצגה של יציאה ממצרים לשמחת הילדים ולחדוות ההורים והסבים? – ייתכן שכן. למה לא? – בכיף! יש בזה המחשה ותוספת נכבדה לחוויה החשובה ביותר לחינוכם של הילדים. אך מי שאין עימו ילדים בליל הסדר? ומי שחוגג את הסדר לבדו בצינוק כמו אחינו יהונתן פולארד?    מוכרחים אנו לומר, שההוראה כאן היא לכל יחיד ויחיד בכל דור ודור לראות מהי יציאת מצרים שלו. על כל אחד מאתנו להגיע לליל הסדר עם תשובה כנה לשאלה: "מאילו מיצרים ומוגבלויות יצאת השנה?". ומי שלא התכונן כראוי לשאלה זו – "לא יצא ידי חובתו בפסח!"...

כאן עלינו להדגיש לעצמנו ולילדינו, שבליל הסדר ובחג הפסח כולו, כמו גם ביתר מועדי ישראל, איננו חוגגים ארכיאולוגיה. איננו עוסקים רק במה שהיה. באמת עיקר עיסוקנו צריך להיות מכוון להווה ולעתיד.

רמז לדבר מצאנו בפרשת "בשלח" העוסקת ביציאה ממצרים ובקריעת ים סוף. מי שישים לב, ימצא שהתורה נוקטת בכל הפסוקים בלשון עבר – "ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלישתים כי קרוב הוא כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה. ויסב אלוהים את העם דרך המדבר ים סוף וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים...ויסעו מסכות ויחנו באתם..." וכן נמצא לשון עבר בהמשך. אך לפתע שוברת התורה כיוון מאופי הנאמר עד כה  ואומרת:

"ובני ישראל יוצאים ביד רמה" – יוצאים – הווה מתמשך. יוצאים ויוצאים ויוצאים כל הזמן. אמור מעתה: יציאת מצרים החלה ולא תמה עד שישוחרר האדם מכל המצרים שלו, אלו ששמו לו אחרים ובמיוחד אלו ששם לעצמו.

בהגדה מובאת מחלוקת בן זומא וחכמים כיצד לדרוש את הפסוק "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". בן זומא אומר: "ימי חייך" – "הימים", "כל ימי חייך" – "הלילות". כלומר, מהייתור בתורה למדנו שיש להזכיר את יציאת מצרים גם בלילה ולא רק ביום (ואכן אנו מזכירים יציאת מצרים בקריאת שמע של תפילת ערבית).

אך חכמים דרשו דרשה אחרת:

"ימי חייך – "העולם הזה". "כל ימי חייך" – "להביא (= לרבות את) לימות המשיח". כלומר, שגם בימות המשיח נזכיר את יציאת מצרים. ומדוע? – כיוון שגם ימות המשיח הם שלב ב"יציאת המצרים" של ההיסטוריה.

והראיה: כוס של אליהו. מה לאליהו הנביא וליציאת מצרים? – אלא מי שלא מבין קשר זה, לא מבין באמת מהי יציאת מצרים, כי יציאת מצרים ואליהו הם באמת עניין אחד.

ונחזור לדרשת חכמים: "כל ימי חייך להביא לימות המשיח." ונוסיף בזהירות מילה לצורך ההבנה: "כל ימי חייך צריכים להביא לימות המשיח". עליך לדאוג שכל ימי חייך יהיו כאלה שיביאו לימות המשיח. עליך למלא את חייך בתכני קודש רעננים המתאימים לאופי הכי עמוק שבך. ואם עשית כך – יצאת ממצרים!

כאן המקום להזכיר לעצמנו וללמד לילדינו את העיקר הגדול ביהדות שעומד כל כך במרכזו של ליל הסדר. יציאת מצרים רוממה קודם כל את האדם מהקטנות המצרית. ההתגלות האלוקית במצרים סטרה ללחיים של המצרים ואלוהיהם. פתאום התחדש שהאדם אינו ברשות השה, היאור או השמש, אלא ברשות בורא העולם בלבד, שברצונו יקבל נבואה ויהפוך לשליחו כדוגמת משה רבנו.

זהו העיקר הרואה את האדם בפרופורציה הנכונה, כפי שניבט מעיני בוראו, כאשר מצד אחד האדם הוא גדול וענק וביכולתו לשנות עולמות. האדם, ברצונו הטהור והטוב ובמעשיו הישרים יכול להביא את ימות המשיח. הוא אינו פירור אבק שהכל מוכתב לו מראש (איסלאם) ומאידך אין פירושה של הגדלות והענקיות הזו לומר שהאדם הוא בעצם אלוהים (נצרות). נדגיש לילדינו כמה הם טובים וכמה גדולים מעשיהם הטובים בעיני ה' ואפילו אלו הקטנים ביותר.

"עבדים היינו לפרעה למצרים" והחירות שקנינו בצאתנו ממצרים היא חירות עליונה, כזו המאפשרת לנו להתקדם, לרכוש מעלות נוספות ולקדם איתנו את העולם כולו. נסביר לילדינו שאם אני אעשה מעשה טוב ועוד מעשה טוב וגם אתה וגם הוא וכן הלאה, יצרנו סביבה של אנשים המחפשים טוב כאברהם אבינו, וכך החברה נהיית טובה יותר והמעגלים מתרחבים עוד ועוד. כך, ביום ההולדת של האומה הישראלית, ניתן אמון בכוחותיו של כל אחד מבניה להיות מאלו שבאמת עושים היסטוריה. ובזכות החיבור לילדינו במצות "והגדת לבנך" שבליל התקדש חג נזכה לשנה של חינוך טוב לנו ולילדנו. חג כשר ושמח!