ברוב של ארבע שופטים מול שלושה, ובתום מאבק משפטי עיקש וארוך, דחה בימים אלה בית הדין לזכויות אדם בשטרסבורג, את תביעתה של ניצולת השואה מרתה רביב, שדרשה כי ממשלת אוסטריה תכיר בנוסף לזכאותה לקצבת זיקנה, גם בזכאותה לקבלת קצבת חינוך - קצבה לה הייתה זכאית כל אמא באוסטריה אשר גידלה ילדיה במדינה זו. 

פסק הדין השערורייתי מתעלם מן העובדה כי מרתה רביב, כיהודיה, גורשה מאוסטריה בתקופת השואה בניגוד לרצונה. בתביעתה טענה מרתה רביב, המשמשת כיום כדירקטורית ב"חברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה", כי לאור העובדה שכיהודיה אוסטרית נאסרה וגורשה במלחמת העולם השנייה מהמדינה, ולא עזבה את המדינה מרצונה, על אוסטריה להעניק לה את קצבת החינוך, אשר אותה הייתה מקבלת לו התירו לה שלטונות אוסטריה דאז להישאר במדינה ולגדל בהמשך את ילדיה שם.

בניגוד להחלטת בית הדין, קבעו שלושה שופטים בדעת מיעוט, כי לאור העובדה שמרתה רביב סולקה מאוסטריה, תביעתה מוצדקת וכי היא זכאית לקצבה זו.

מרתה רביב, עורכת דין ונוטריון, חברה בדירקטוריון של החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה, נולדה בוינה. במלחמת העולם השנייה היא ניצלה מציפורני הנאצים כששוחררה בצרפת, אך לא לפני שידעה 10 בתי סוהר ואת מחנה הריכוז הידוע לשמצה ברגן-בלזן ואת מחנה הריכוז ויטל שבצרפת.

עוד לפני העתירה לבית הדין בשטרסבורג, ניהלה מרתה מאבק בשלטונות אוסטריה, במטרה שאלו יכירו בדרישה לשלם את קצבת החינוך הנהוגה לשלם לאמהות שמגדלות את ילדיהן באוסטריה. את המאבק ניהלה מרתה בשם אותן יהודיות ניצולות שואה שזכותן זו נשללה מהן ושסולקו בכוח מאוסטריה, והועלו לרכבות הנאצים שיצאו למחנות ההשמדה.

כיום קיימת זכאות לניצולי השואה לקבל מאוסטריה, בתנאים מסוימים, קצבת זקנה אוסטרית הכוללת קצבת סיעוד. מרתה שלוחמת על עיקרון הצדק ולא על סכום הקצבה הזעום, דרשה להוסיף את גם את קצבת חינוך הילדים, וזאת בדיוק כפי שהיא מקבלת קצבת זקנה על אף שאינה חיה באוסטריה ואינה מזדקנת באוסטריה.

שלטונות אוסטריה התנגדו לתשלום הטבה זו על אף שמדובר בסכום זעום ביותר ולא מדובר במספר רב של נשים, ניצולות שואה מאוסטריה. טענת האוסטרים הייתה, כי ההטבה לא מגיעה למרתה שכן מרתה בחרה שלא לגדל את ילדיה באוסטריה. מרתה פנתה לבתי המשפט האוסטרים, אך תביעתה נדחתה.

לאור זאת פנתה מרתה החליטה לבית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג והגישה תביעה בבקשה שבית הדין יחייב את שלטונות אוסטריה לקבוע כי ניצולות השואה זכאיות להטבה בגין קצבת חינוך הילדים. מרתה דאגה להדגיש כי מדובר בעניין עקרוני ולא בשום סיבה אחרת.

את מימון הייצוג המשפטי בבית הדין מטעמה מימנה חברה אוסטרית שפועלת לשוויון זכויות נשים.

פסק הדין המקומם שהתקבל בבית הדין לזכויות אדם קבע, שלאוסטריה הזכות הבלעדית לקבוע אם לשלם או לא את קצבת החינוך, מאחר והרעיון שמאחורי הקצבה המדוברת, מבוסס על הדגש בחינוך באוסטריה עצמה. בהחלטתו זו, פסק בעצם בית הדין כי מרתה עזבה מרצונה, היגרה לחו"ל, ולא התייחס כלל לעובדות מאסרה וגירושה מאוסטריה.

כאמור, בניגוד לדעת הרוב, שלושה שופטים שהיו בדעת מיעוט, הצדיקו את תביעתה של מרתה. השופט פופולוביץ, השופט סאג'ו והשופט פינטו דה אלבורק - שלושת השופטים הללו טענו בפסק דינם, שדרישתה של מרתה צודקת וכי יש לכבד את תביעתה וחובה על ממשלת אוסטריה להכיר בעובדה כי עליה להוסיף בחוק את קצבת החינוך לקצבת הזקנה ולשלמה לאלו הזכאים לפי חוק.

טענתם הייתה, שאין להתייחס למשמעות הטריטוריאלית בנוגע לחינוך ילדים, מכיוון שמדובר בסיטואציה שונה. הויכוח על הטריטוריה בה גודלו הילדים אינה במקומה, כי הרי מדובר בסילוק מהמדינה. רוב המסולקים נרצחו במחנות ההשמדה ולכן הטענה כי אין זכות חוקית לקבלת הזכאות רק מכיוון שהילדים גודלו במדינה אחרת, היא טענה שאינה הגיונית ולכן יש לקבל את תביעתה של רביב.