1. כותרת גדולה ב"הארץ" מבשרת הבוקר (ראשון), כי שר האוצר הטרי, יאיר לפיד, החליט לשנות את דעתו בנוגע להעלאת גיל הפרישה לנשים.
השר לפיד החליט, בניגוד להמלצה מקיר אל קיר של בכירי משרדו ובכירי בנק ישראל, ובניגוד לדעתם של אקטוארים מכל העולם, כי לא יקדם את המהלך להעלאת גיל הפרישה לנשים ל-64 ובהמשך השוואתו לגיל הפרישה לגברים, כלומר 67.
מדובר בהפתעה מאחר ובאוצר הבינו כי עמדתו של לפיד זהה לעמדותיהם של אנשי המקצוע במשרד בסוגייה זו. לטענת לפיד, כפי שהיא מצוטטת בעיתון, החלטתו התקבלה לאחר התייעצות עם גורמים שונים ולאחר ששמע גם את טענות ארגוני הנשים, אשר באופן מסורתי מתנגדות למהלך ואף הצליחו לטרפד אותו במהלך הקדנציה הקודמת.
2. בניגוד לגברים רבים אני כלל לא מתאונן על האפלייה בין גברים לנשים. אם יש אפלייה בין גברים ונשים בשוק העבודה, ואכן יש אפלייה שכזו, היא לטובת הגברים ולרעת הנשים. עיון קצר בנתוני שכר השוואתיים מראה תמונה כמעט מפלצתית. פערי השכר הם עצומים ואינם יכולים להיות מוסברים ב"עצלנות נשית".
בדיקה מעט יותר מוקפדת של הנתונים מגלה, כי העובדה שנטל הולדת הילדים בחברה שלנו נופל על כתפי הנשים (טרם נמצאה הדרך לשוויון בנטל בנושא זה) פוגעת בנשים פגיעה אנושה בשכר ובתנאים. הנתונים מראים שגברים ונשים מתחילים בד"כ בשכר דומה, אי שם באמצע שנות ה-20 לחייהם מואטת מאוד התקדמות השכר של הנשים ואילו שכר הגברים ממשיך לעלות בקצב מזורז, והחל מאמצע שנות ה-40 קצב עליית השכר חוזר להיות דומה. אולם אז הפער כבר כל כך גדול שהוא בלתי ניתן לסגירה. טווח השנים שבהם שכרן של נשים "מעוכב" חופף כמעט במדויק לשנות הלידה וגידול הילדים הקטנים, כך שנראה שההסבר לפערי השכר נעוץ כאן.
3. למרות זאת, מעולם לא הצלחתי להבין את הגישה האומרת, "בגלל שנשים מופלות לטובה בנקודה א' נחליט החלטה רעה ובלתי רלוונטית בנקודה ב'". איך גיל הפרישה הנמוך לנשים מפצה על אפליית נשים בשוק העבודה? המציאות היא הפוכה לגמרי. גיל הפרישה הנמוך יותר לנשים פוגע בעיקר בשוויון נשים בשוק העבודה. הוא מקבע שוב את מעמדן של נשים כ"עקרות בית", הוא יוצר חסם משמעותי לקליטת נשים בעבודה החל משלהי שנות ה-50 לחייהן, ובעיקר הוא פוגע במשק כולו ובתוכו גם בנשים.
4. החלטת לפיד בגיבוי ארגוני הנשים תפגע במשק ותפגע בנשים עצמן. אין שום היגיון כלכלי בכך שנשים תצאנה ממעגל העבודה מוקדם כל כך בעוד תוחלת חייהן ארוכה מזו של הגברים. הטענה לפיה גם כיום אישה יכולה לפרוש בגיל 67 היא טענה מגוחכת לכל מי שמכיר את מבנה שוק העבודה. הלחץ שמופעל על אשה שעברה את גיל 62 "לפנות את מקומה" לטובת עובדות צעירות יותר הוא בלתי נסבל. צריך אופי מאוד חזק על מנת לומר לסביבה "אני כאן ואיש לא יזיז אותי".
5. נשים סובלות מגיל הפרישה הנמוך 3 פעמים. ראשית, נשים רבות זקוקות לעבודה בשנים הללו, פשוט כך. עם הפרישה לפנסיה יורדת באופן דרסטי ההכנסה של מרבית העובדים. לנשים רבות מדובר עדיין בשנים שבהן הן זקוקות להכנסה גבוהה יחסית, שנים של חתונות ילדים ורכישת דירות, והוצאתן לפנסיה תכה בהן כלכלית מכה לא פשוטה.הנמכת גיל הפרישה איננה פוגעת בנשים רק בגיל הפקרישה. הקושי במציאת עבודה מתחית כבר שנתיים-שלוש קודם לכן, כאשר מעביד מתחיל לעשות את החשבון האם כדאי לקלוט עובד/ת שעלול לפרוש מעבודה בתוך שנים ספורות.
שנית, ההיפלטות המוקדמת משוק העבודה גורמת לתחושת אובדן ערך ולתחושה קשה של חלל בחיים. מחקרים שונים מעידים על תופעות קשות שמלוות את הפליטה משוק התעסוקה. ככל שהפליטה היא בגיל צעיר יותר, כשכוחו של העובד עוד במותניו, הפגיעה הנפשית בו קשה יותר.
שלישית, פליטה מוקדמת משוק העבודה גורמת לנשים לקבל קיצבת ביטוח לאומי נמוכה יותר ופנסיה נמוכה יותר. שני מרכיבים אלו נצברים במידה רבה ביחס ישר למספר שנות העבודה והארכת משך שנות העבודה תסייע לנשים לקיום ברווחה לעת פרישה. נתון זה קריטי במיוחד לאור העובדה שנשים רבות "מפסידות" שנות עבודה בתקופת גיל הפוריות וזקוקות לשנים הנוספות על מנת להיטיב את מצבן בגזרת הפנסיה והקצבאות.
6. לפיד נכנע לארגוני הנשים משום שהוא יודע שלא כדאי להסתבך איתם. מדובר כיום באחת השדולות החזקות ביותר בעולם הפוליטי ואוי לו לחבר הכנסת שיסתכסך איתן. שני חברי הכנסת שהרבו להסתכסך עם ארגוני הנשים בכנסת היוצאת כבר אינם חברים בכנסת הנוכחית, לפחות באחד המקרים יש קשר ברור בין הדברים. לפיד נכנע לפופוליזם, אולי גם לראייה הפוליטית המפוכחת, והחליט לוותר על המלחמה הצודקת הזו, חבל.
7. והערה קטנה נוספת, הפעם בעד לפיד. בסוף השבוע סיפר לפיד לתומכיו כי החליט לשאת נאומים מרכזיים מחוץ לכנסת מחשש להפרעות מצד חברי הכנסת החרדים. בעקבות ההחלטה זכה לפיד לקיתונות של ביקורת, בין השאר מיו"ר הכנסת. מעטים האנשים שצופים הרבה בערוץ הכנסת, אני עושה זאת לא מעט מתוקף עבודתי. חייבים לומר זאת. הכנסת הפכה לזירה פשוט בלתי אפשרית בכל הנוגע לנאומים בעלי חשיבות. חייבים למצוא דרך לאפשר לשרים ולחברי הכנסת לנאום בצורה סבירה, ובהחלט יתכן שצריך לחשוב שוב על מוסד "קריאות הביניים".
בברכת "דברי חכמים בנחת נשמעים".