בית כנסת
בית כנסתצילום: פלאש 90
בית המשפט העליון של קוויבק דחה את דרישתה של עיריית מונטריאול לסגור בית כנסת ברובע אוטרמונט (Outremont). על כך מדווח אתר שלום טורונטו.

בפסק הדין קבע השופט, כי אמנם קיומו של בית הכנסת החסידי Munchas Elozer Munkas אינו עולה בקנה אחד עם תכנית המתאר העירונית והגדרת מאפייני האזור בו הוא נמצא, אך הדגיש כי העירייה לא הציגה תימוכין מספקים לסגירתו לאחר שהיה פעיל באותו מקום למעלה מ-35 שנה.

נציגי העירייה טענו, כי אין מדובר בצעד שנועד לפגוע בחופש הפולחן, אלא באכיפת חוק העזר העירוני שאינו מתיר קיומו של מקום לפעילות מסחרית או דתית באותו רחוב בו נמצא בית הכנסת. לטענתם, עיריית מונטריאול קיבלה מאז 2002 תלונות רבות של תושבים על הפעילות בבית הכנסת הפוגעת באיכות חייהם.

התגלגלות הפרשה החלה ב-1982 לאחר שפנחס פרויד, בעלי הבניין, נקנס על שינוי הייעוד של המבנה ממגורים למקום תפילה. שנה לאחר מכן הוא זכה בערעור ומכר את המבנה ששימש בית כנסת למונחם אלעזר מונחס.

בשנת 2002 הבחין פקח בשלט של בית הכנסת על חזית המבנה ומצא, כי מרתף המבנה הוכשר כמקום תפילה. בשנים 2008-9 קבעה העירייה, כי המבנה משמש הלכה למעשה לפעילות דתית, ומכאן הוחל בנקיטת צעדים לסגירתו של בית הכנסת.

אין זו הפעם הראשונה שתושבי רובע "אוטרמונט" במונטריאול מוטרדים מפעילות הקהילה החרדית במקום. במשאל, שניזום לפני כשנתיים בעקבות מחאת התושבים, הצביעו 53 אחוזים מתושבי השכונה נגד כוונת בית הכנסת "שער דויד" להרחיב את שטח בית הכנסת הקטן בשלושה מטרים לצורך בניית מקלחת, הגדלת החדר המשמש לשמירת המעילים ושיפור התנאים בעזרת הנשים.

בראש המתנגדים עומד העיתונאי לשעבר, פייר לסרט, העוקב באופן שוטף אחר פעילות החוגים החרדים והשפעתם הפוליטית. לטענתו, החרדים אינם מטפחים את השכונות בהן הם מתגוררים ואינם דואגים לאיכות הסביבה ובתי הספר שהם מפעילים פועלים בניגוד לחוק.

בשיחה עם "טורונטו סטאר" בשבוע שעבר מחה לסרט על הפעלתם של בתי כנסת בחנויות ששמשותיהן כוסו בנייר, במצבורי אשפה ברחובות ובנוהג של חניה כפולה בכבישים. ההתנהגות של הקהילה החרדית פוגעת, לדבריו, באיכות החיים של האוכלוסייה.

לצידו של לסרט מובילה את המאבק בקהילה החסידית חבר המועצה המקומית, לסיל פורגט. בשנה שעברה היא ניהלה מאבק נגד הסעת ילדים באוטובוסים האסורים בכניסה לרחוב כדי שיוכלו לחלק משלוחי מנות בחג הפורים.

פורגט הגיעה לשכונה ומיד נאספו סביבה עשרות חרדים שצעקו לעברה באנגלית וביידיש, ואחדים כינו אותה "היטלר פורגט". היא נאלצה לעזוב את המקום בליווי של אנשי ביטחון.

החיכוך בינה לבין קהילת החסידים החל כבר בסוף שנות ה-90 כאשר נטלה חלק במאבק לסגירתו של בית כנסת, שהופעל בבניין דירות בו גרה, והיה בגדר מפגע של רעש עברו השכנים במשך עשור שנים.

לדידה של פורגט, הקהילה החסידית שונה מהתדמית שמנסים לצייר לה כקהילה של אנשים דתיים רודפי שלום. פורגט ציינה, כי על רקע פעילותה היא קיבלה איומי רצח, צמיגי מכוניתה נחתכו והיא הותקפה פיזית.