שופט בית המשפט המחוזי בי-ם, צבי סגל, דחה את הבקשה המקדמית שהגישו סנגוריו של הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון לזכותו כבר בפתיחת המשפט נגדו בטענת "הגנה מן הצדק".
בקשת עורכי הדין מתבססת על כך שכתב האישום הנוכחי נולד כתוצאה מעדות הרב בבית המשפט אשר היתה בגדר "הפללה עצמית", אך איש לא סיפר לרב שהוא רשאי שלא להעיד בבית המשפט אםן יהיה בעדותו משום הפללה עצמית.
השופט ציין, כי "אין חולק, כי הנאשם (הרב בקשי דורון - ש.פ.) לא ביקש להימנע ממסירת עדותו בעניין רוזנטל, אף שהיה בה לכאורה כדי להפלילו, ואולם, הנאשם כלל לא הועמד על זכותו זו, ועל פי דבריו בעדותו בפניי שלא נסתרו הוא כלל לא היה מודע לה, מאחר שנועץ בעורך דין לראשונה רק לאחר מכן, עובר לשימוע שנערך לו קודם להגשת כתב האישום נגדו".
במאמר מוסגר מציין השופט עוד, כי "על פי דברי הנאשם הוא כלל לא חש צורך לפנות לקבלת ייעוץ משפטי קודם למסירת עדותו, שכן "הבנתי שאני לא מואשם... וסגרו את התיק" וגם לאחר שהחקירה נפתחה בשנית הוא עדיין סבר לתומו שאין צורך בקבלת ייעוץ משפטי, שכן התיק ממילא צפוי להיסגר בשנית, בדומה לאשר ארע בפעם הראשונה".
מנגד קבע השופט, כי "אין חולק כי הנאשם לא ביקש להימנע ממסירת תשובותיו, והשאלה הנשאלת עתה הינה האם גם במצב דברים זה רשאי הוא להעלות, בשלב מאוחר, את הטענה לחסיון (או טענות נגזרות מאי הקניית החסיון האמור)".
השופט קבע כי לא ניתן להסתמך על העדות בבית המשפט, אולם בכל זאת ניתן לנהמשיך את ההליך, זאת משום שהעדות הבעייתית לא "חילחלה" לעבר חקירות הרב במשטרה שם חזר הרב בעל אותם דברים למרות שבחלק מהמקרים כלל לא "עומת" עם דבריו בבית המשפט.
"אף בהנחה שנפלו בהליך פגמים שונים עליהם עמדתי לעיל, לא שוכנעתי כי בעצם קיומו של ההליך הפלילי דנן יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות", קבע השופט.
השופט אף הוסיף, כי מעמדו של הרב בקשי דורון מחייב גם הוא את ניהול המשפט נגדו, "אין לשכוח, כי המעשים המיוחסים לנאשם הינם חלק מפרשיית מרמה חמורה, בה לכאורה הונו גורמים אלה ואחרים בעולם הרבני את רשויות המדינה הרלוונטיות באמצעות מתן אישורים כוזבים לצורך קבלת הטבות שכר מפליגות. אין גם לשכוח, כי כנגד מעורבים רבים בפרשה, רובם בעמדות זוטרות מהנאשם דנן, לרבות גורמים בדרג נמוך ברבנות וגורמים אחרים, הוגשו כתבי אישום מסועפים וענפים. חלקם אף הורשעו, דינם נגזר והם החלו לרצות את עונשם".
לדבריו, "בנסיבות אלו, שיקולי צדק, הגינות ושוויון שוללים מעיקרא את ביטול כתב האישום במקרה דנא, שכן בפראפראזה על הביטוי התלמודי הידוע לא ייתכן כי בארזים לא תיפול השלהבת, אולם אזובי הקיר - יוּעלו באש וגם "יישרפו".