משרדי הרבנות הראשית
משרדי הרבנות הראשיתפלאש 90

השבועות הסוערים שעברו על מערכת הבחירות המתמשכת לרבנות הראשית הוכיחו כי אפילו הדרך לכיסא הרב הראשי לישראל עוברת היום אצל מקצועני היח"צ והלובינג.

אין זה אומר בהכרח כי הימים הראשונים היו טובים מאלה. מסדרונות אחוריים של בתי מפלגות ומשרדים של מלחכי פנכה אינם מקומות טהורים יותר, הם רק אסתטיים פחות.

גם הקמפיין הנוכחי הוא לאו דווקא זה שהוריד את קרנה של הרבנות הראשית. לפני עשרים שנה המרוץ לראשות הרבנות הראשית לוווה במלחמת בוץ תקשורתית מכוערת במיוחד. זאת שלפני עשור הייתה מלווה גם בקטעי עיתונות מביכים, וגם בקרב משפטי מתיש בבית המשפט העליון. ייתכן שלפני כן היה הכול טהור יותר, אני לא זוכר. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מחסרונותיו של העידן החדש.

קמפיין תקשורתי מורכב ויחסי ציבור אפקטיביים עולים כסף, הרבה כסף. כבר מזמן לא מדובר בחמישה-שישה כלי תקשורת ובקומץ כתבים מתמחים. סִפרו נא כל ספין שהופרח בנושא הרב הראשי בשבועות האחרונים והַכפילו בהשתתפות בשיח בפורומים אינטרנטיים שונים, בפיקוח על הרוח הנושבת מהטוקבקים בשלל אתרי חדשות, בעדכונים ובתגובות בפייסבוק, בשיחות עם כתבי מקומונים ועם פובליציסטים בדפי פרשת השבוע.

לזה יש להוסיף את העבודה מול מגוון כלי תקשורת מסורתית, טלפונים לאנשי מפתח ולובינג שמנסה לרצות גם את אנשי הבית היהודי וגם את ציפי לבני. מדובר לכל הפחות בכמה מאות אלפי שקלים, לא סכום שרב, במיוחד רב גדול, יכול להביא מהבית. השינוי המשמעותי שמבשר העידן החדש הוא שיכולתו של אדם להיבחר לרב ראשי תהיה תלויה ביכולתו לגייס תורמים. ממש כמו חבר כנסת, ראש עיר או ראש ממשלה.

אלא שעל האחרונים מוטלת אימתו של חוק מימון מפלגות. החוק שנחקק בראשית שנות השבעים הולך ומשתכלל מאז, בניסיון למנוע מצב של תלות בין נבחר למשרה ציבורית רמה ובין תורם או קבוצת תורמים גדולים. בבחירות האחרונות לכנסת, למשל, סכום התרומה המקסימלי מאדם בודד עמד על 2,300 שקלים. מתמודד בבחירות המקדימות במפלגות הקטנות היה יכול לקבל תרומה מקסימלית של כ11 אלף שקלים מאדם בודד, במפלגות הגדולות כ33 אלף שקלים, ומועמד לראשות מפלגה גדולה כ40 אלף שקלים.

לבד מהפיקוח של משרד רואה חשבון על גיוס התרומות החוקי, מפקח מבקר המדינה על העניין באופן שוטף. הציבור נהנה משקיפות כמעט מלאה על זהות התורמים, שכן כל תרומה מעל לסך של אלף שקלים אמורה, על פי החוק, להתפרסם באתר האינטרנט של המפלגה. חוק מימון מפלגות לא רק קיים, אלא גם נאכף. מספר חקירות משטרה נפתחו בעטיו במהלך השנים, וחלקן הבשילו לכתב אישום. החוק אף שלח חבר כנסת אחד, עמרי שרון, אל מאחורי סורג ובריח. מערכת הבחירות לרשויות המקומיות תחל בקרוב. וגם שם הניסיון מלמד כי מיד לאחריהן חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה יאספו אל חיקם כמה חשודים שניסו לעגל פינות באיסוף התרומות לקמפיין.

המתמודדים לרבנות הראשית פטורים היום ממגבלות ומשקיפות, אבל לא ממציאת תורמים לקמפיין. הרב דוד סתיו, המועמד המתוקשר ביותר לראשות הרבנות הראשית, נהנה מקמפיין מקצועי עתיר משאבים. צֹהר, ארגון הרבנים שהוא עומד בראשו, מעניק לו הרבה יותר מתמיכה ציבורית. כבר לפני למעלה משנה החלו בצֹהר ההכנות להתמודדות. במצגת המקורית שהוכנה עבור תורמים פוטנציאליים הופיע בכלל הרב אריאל, נשיא צֹהר, כמועמד המשוער של הארגון. מאוחר יותר החליטו שם שלא להסתכן במהלך בעייתי של שינוי החוק כדי לאפשר לרב שעבר את גיל שבעים להתמודד, ובחרו במקומו את הרב סתיו.

התרומות שגייסו בצֹהר להרצת הרב מטעמם מנוהלות על ידי הארגון בחשבון בנק נפרד, והוצאות הקמפיין ממומנות מהחשבון הזה. בצֹהר מסבירים כי הם אינם יכולים לפרסם את שמות התורמים, מכיוון שאלו תרמו בידיעה שזהותם לא תיחשף (החוק דורש מעמותות לחשוף לציבור רק את זהות התורמים שהם ארגונים ממשלתיים של מדינות זרות).

עם זאת, בצֹהר מוכנים להעמיד את הרשימה לבדיקה של גוף אובייקטיבי שיוודא כי נעדרים ממנה גורמים אינטרסנטיים. את הסכום שהוציא הארגון על הקמפיין נוכל ללמוד לכל המאוחר בעוד כשנה וחצי, מהדו"ח שיוגש על ידיו לרשם העמותות.

גם הרב אריאל זוכה לשירותיו של משרד יחסי ציבור גדול, 'פרסומי ישראל'. הם מסרו כי כל העבודה נעשית בהתנדבות. מדובר במספר אנשי יח"צ העוסקים בנושא, כך שלמעשה התרומה שהם מרימים לקידום מועמדותו של הרב אריאל שווה לכל הפחות לעשרות אלפי שקלים. אילו חוק מימון המפלגות היה מוחל על המתמודדים לראשות הרבנות, גם התרומות בשווה כסף היו מפוקחות.

מוסד ציבורי אחר שראשיו מתמודדים בקמפיין יקר ונעזרים בתרומות נדיבות למימונו הוא לשכת עורכי הדין. כבר לפני 14 שנה התריע מבקר המדינה דאז, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, כי המציאות הזו יצרה בלשכה נורמות שאינם נסבלות בגוף ציבורי. רשימות של תורמים למתמודדים על ראשות הלשכה שחשפה העיתונות לימדו כי חלקם תרמו מאות אלפי שקלים, והיו שזכו אחר כך בתפקידים ובכיבודים שונים. מאז עוד לא נולד ראש לשכה שלא אמר שיש להסדיר את העניין בחוק, "ויפה שעה אחת קודם".

אבל הלשכה לא עשתה כמעט דבר כדי לקדם חקיקה כזו, ובשלוש מערכות הבחירות שעברו מאז הדו"ח גיוס הכספים הפרוע המשיך. הצעת חוק בנושא שניסה להעביר בכנסת הקודמת ח"כ לשעבר אריה אלדד לא צלחה, והנורמות בלשכה רק הולכות ומידרדרות.

בכל מקרה, את נושא מימון הקמפיין ברבנות הראשית טוב יהיה להסדיר בחקיקה, לפני דו"ח חמור של מבקר המדינה.

הרפורמות השקטות של בג"ץ

תשומת הלב התקשורתית נתונה לרפורמות שמקדמת ממשלת לפיד-בנט בכל הנוגע ליחסי דת ומדינה ולציבור החרדי. כך נוצר הרושם המוטעה כאילו המאבק כולו נתון במגרש הפוליטי, כאילו הכול עומד על מאבקים בין ח"כ פרי לשר יעלון. האמת היא שחלק ניכר מאי הנחת אשר עשויה להיגרם לממסד החרדי בחודשים הקרובים צפויה להגיע מבתי המשפט, כאשר הקואליציה והממשלה נטולות החרדים פשוט נוקטות בטקטיקה של שב ואל תעשה.

במשך שנים, כשהפוליטיקה הייתה נתונה בידי המפלגות החרדיות, המאבק נגדן התרכז בבית המשפט העליון. עתירות רבות אשר טוענות נגד אי שוויון הפועל לטובת הציבור החרדי ומוסדותיו תלויות ועומדות, ונראה כי גם לקואליציה וגם לבית המשפט נוח כעת להביא אותם לידי גמר.

הדוגמה המובהקת היא פרשת גיוס החרדים. השבוע הציע יעלון כי חוק הגיוס החדש יאפשר לו כשר ביטחון לקבוע את שיעור הפטורים שיינתנו לבחורי ישיבות חרדיים. כרגע לפחות, נראה שפוליטית הדבר לא יתאפשר. אך גם אם לפיד וחבריו ייענו בסופו של דבר, ספק רב אם החוק החדש היה עומד במבחן בג"ץ. ההצעה של יעלון הייתה מחזירה את הגלגל למציאות של לפני חוק טל, שבה שר הביטחון קבע את שיעור החרדים הפטורים משירות משיקולים פוליטיים. מציאות זו לא הייתה מקובלת על בג"ץ כבר לפני 12 שנה.

גם הדרישה ללימודי ליב"ה במוסדות חרדיים ממומנים באופן חלקי או מלא, או הדרישה להכליל את סעיף מיצוי כושר ההשתכרות כאבן בוחן לקבלת הטבות סוציאליות, אינן תלויות רק בנחישותם של אנשי יש עתיד. הן גם תלויות ועומדות כעתירות בבג"ץ, ששופטיו כבר הביעו את דעתם כי הן ראויות להתקבל.

בשבוע שעבר, למשל, עסקה התקשורת בשינויים המבניים במועצות הדתיות, שעליהם הכריזו השר בנט וסגנו הרב בן-דהן. השניים החליטו בין השאר על פתיחת אזורי הרישום לנישואין ועל צמצום מספר המועצות הדתיות. שינוי לא פחות דרמטי שעליו החליטו שופטי בג"ץ זכה לחשיפה פחותה בהרבה. בצירוף מקרים מעניין פרסמו באותו השבוע שלושה שופטי בית המשפט העליון פסק דין המחייב את המדינה להכיל את חוק שירות המדינה (משמעת) על עובדי המועצות הדתיות. חרב המינהל התקין תתנופף בעתיד הקרוב מעל ראשי עובדי המועצות הדתיות, דבר שיתרום למהפכה בשירותי דת לא פחות מהצעדים שעליהם החליטו בלשכת השר וסגנו.

זכויות ללא גבולות

הגנת זכויות יוצרים אמנם הולכת והופכת משמעותית בחברה אשר מייצרת בעיקר מידע ורעיונות. אבל ככל שהזמן עובר נראה כי החוק הנוכחי, המעניק סכומי כסף נאים על הפרת זכויות ללא הוכחת נזק, מפתה רבים לתביעות מופרכות ומכביד על תחום היצירה והתקשורת בהליכים משפטיים מיותרים. לפני שנתיים וחצי ציינו את יום הולדתה ה85 של הזמרת יפה ירקוני ז"ל בערב מחווה לשיריה שהתקיים במועדון 'צוותא', ובמסגרתו הוצגה תערוכה של צילומים שונים שלה. חלק ניכר מהצילומים הובאו לתערוכה מהאוסף הפרטי של ירקוני, ובהם צילום מפורסם שלה מביקור שערכה אחרי מלחמת ששת הימים במוצבים לאורך תעלת סואץ.

תכנית בוקר של אחד מערוצי הטלוויזיה סיקרה את האירוע, וערכה ריאיון עם אוצר התערוכה, כשברקע מופיעים למשך כמה שניות אחדים מהצילומים בתערוכה. גם הצילום המפורסם הובזק פעמיים במשך הריאיון יחד עם קרדיט לצלם שהנציח אותה. באחת משתי הפעמים כוסה שמו של הצלם על ידי כתובית שבישרה את התחזית.

ירקוני הלכה מאז לעולמה. גם הצלם שהנציח אותה כבר שוכב עם אבותיו. אבל בנו גרר את ערוץ הטלוויזיה לבית המשפט בטענה כי הפרו את זכויות היוצרים של אביו, וכי הפרו את זכותו המוסרית של אביו ביצירה בגלל השניות שבהן כוסה בטעות הקרדיט. בסופו של דבר, השופטת מעין צור מבית משפט השלום בחיפה לא העניקה לצלם דבר לבד מחיוב בתשלום הוצאות משפט של עשרים אלף שקלים לטובת הערוץ. אך המציאות של תביעות פרועות בנושא זכויות יוצרים רחוקה עדיין משינוי.