בז אדום
בז אדוםגן החיות התנ"כי

לפני ארבע שנים נבנתה התצוגה היפה של הבזים האדומים במסלול הצפרות שבגן החיות התנ"כי בירושלים.

בהנהלת גן מספרים כי התצוגה עוצבה כבית אבן ירושלמי, כדי לדמות את הסביבה העירונית בה מקננים הבזים האדומים. בשנים האחרונות נפגעה אוכלוסיית הבזים האדומים, המתעקשים לקנן דווקא בגגות בתים ישנים, בצורה קשה.

הפיתוח העירוני לא הותיר מקום לבזים לקנן ולהתרבות והם הלכו ונדחקו. תצוגת הבזים שנבנתה בגן שימשה כגיבוי לאוכלוסייה שבטבע והצוות ציפה שנצליח בקרוב גם להרבות את הבזים ולשחררם לטבע כדי לתרום תרומתנו לאוכלוסיית הבזים המצטמצמת.

במהלך השנים שחלפו לא הייתה בתצוגת הבזים האדומים רבייה משמעותית. בשנת השיא הוטלו 15 ביצים, שהיו כולן לא פוריות. גם כשהיו הטלות, הבזים לא דגרו עליהן וההצלחות היו ספורות מאוד. והשנה – הפתעה! כשטיפסו המטפלים אל תיבות הקינון הגבוהות הממוקמות בתצוגה הם גילו ש-7 תיבות קינון נתפסו ע"י הבזים, ומתוכם הם אספו יבול מדהים של 45 ביצים! בשל ההצלחה המוגבלת של הטיפול ההורי של הבזים, הצוות החליט להעביר את כל הביצים האדומות והמנוקדות אל המרכז הארצי להדגרת דורסים המצוי בגן.

הביצים הודגרו כ-3 שבועות (זמן הדגירה המקסימלי הוא 28 יום), כשהצוות עוקב אחריהם ברצף. לאט, לאט החלו הבקיעות. הבזים הקטנים ממהרים לבקוע את קליפות הביצה ובמהרה שומעים את ציוציהם. זה אומר, שמהר, מהר צריך גם להכין להם את הארוחה הראשונה. ממש כמו ההורים – הבזים, גם המטפלים שלנו מכינים להם נתחי בשר קטנטנים אותם הם לומדים לבלוע ברעבתנות גדולה. לאט לאט מגדילים את מנות הבשר, עד שהגוזלים, (הנקראים כבר פירחונים – המוכנים לפרוח מהקן), מצליחים לאכול בעצמם עכבר או חרק שלם.

מטפלי מחלקת ציפורים משמשים ממש כהורים של הגוזלים, וכצפוי, זה ממש לא קל. ההאכלות מתבצעות כל שעתיים ודורשות תשומת לב רבה. הבזים אינם הופכים למוחתמים למרות שטופלו ע"י בני האדם, ולכן ניתן לטפל בהם, מבלי לסכן את עתידם.

כחלוף הזמן, בקעו עוד ועוד גוזלים, עד שהגענו למספר המרשים של 17 גוזלים. הפירחונים הצעירים גדלים להם ביחד בשלווה והצוות מדווח שהם חברותיים זה לזה בצורה יוצאת דופן. הבזים הצעירים יועברו בחלקם לשחרור לטבע בירושלים וברמת הנדיב, בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, ובחלקם ישמשו לעיבוי גרעין הרבייה בתצוגה שבגן החיות.

זה הזמן להסביר לכל המתלבטים שקשה מאוד להבחין בין בז אדום לבז המצוי, שכשמו כן הוא, נראה תדיר דווקא בסביבת האדם. צבע נוצותיהם וגודלם כמעט זהה, אך ההבדל הוא דווקא בצבע טופריהם. כאשר אתם רואים בז מרפרף כדי לחפש טרף או נוחת קרוב אליכם, רב הסיכויים שיהיה זה דווקא בז מצוי. הבז האדום הופך להיות נדיר יותר ויותר ואנו מקווים שנצליח גם בשנים הבאות לסייע בריבויו בצורה משמעותית.