סגנית נשיאת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, השופטת נילי מימון, חייבה בני משפחה שאחד מילדיה אומץ לפצות כספית את הילד המאומץ וההורים המאמצים.
בפני בית המשפט נפרס סיפור אנושי כואב, במרכזו ילד שנמסר לאימוץ בינקותו, ואשר הוריו הביולוגיים חתמו על הסכמה למסירתו לאימוץ. הילד נמסר למשפחה חרדית אשר גדלה אותו לאורך השנים, כאשר הוא יודע שהוא מאומץ, אך הסביבה, אפילו הקרובה, איננה יודעת דבר.
גם כאשר הגיע הילד לגיל 18 בחר שלא לנסות לפתוח את תיק האימוץ ולא לברר כל פרט הנוגע למשפחתו הביולוגית.
בני המשפחה הביולוגית לעומת זאת ניסו במשך שנים לברר מה עלה בגורל האח שאומץ, עד שלבסוף הצליחו לעלות על עקבותיו. בני המשפחה אף טענו, כי ההורים חתמו על מסמכי האימוץ לאחר שהוטעו, וכי למעשה המסירה לאימוץ לא היתה מרצון אלא בעל כורחם.
בני המשפחה איתרו את האח עוד לפני שהגיע לגיל 18, אך המתינו בתקווה שלאחר שיגיע לגיל 18 יפתח את תיק האימוץ, לאחר שהדבר לא קרה, והאח כבר היה בן 19, פנו אליו שניים מהאחים, בנפרד, וניסו ליצור עימו קשר.
הניסיונות ליצירת הקשר היו מגוונים, ושיאם היה בהגעת אחד האחים, אדם חילוני שהופעתו מעידה על כך, בישיבה בה למד האח המאומץ, דבר שהסב לאח המאומץ עוגמת נפש רבה. בעדותו סיפר, כי כשהאח הגיע, "מרוב הסחרחורת שקיבלתי, כמעט התעלפתי... הייתי עם חברים, פתאום עניין כזה מופיע, הייתי בלחץ. העניין הכי סודי ושמור אצלי שפתאום ככה מתפוצץ".
בעקבות האירוע ומאמצים נוספים של בני המשפחה הסכים האח המאומץ לפגישה אחת, אולם בני המשפחה הביולוגית לא הסתפקו בכך וניסו להדק עימו את הקשר באופן אינטנסיבי.
האח המאומץ, אשר נפגע מדברים שנאמרו במהלך הפגישה בינו ובין בני משפחתו, סירב לפגוש את בני המשפחה הביולוגית או לשוחח איתם, ובהמשך אף הגיש תלונה במשטרה ופנה לבית המשפט על מנת להוציא צו שיאסור עליהם ליצור עימו קשר.
בעקבות כך ובעקבות נסיונות השירות למען הילד במשרד הרווחה לשכנע את בני המשפחה לא ליצור קשר עם האח המאומץ, פנתה אחת מבנות המשפחה למפעיל אתר אינטרנט העוסק בזכויות הורים גרושים ובנושאים שונים הקשורים למשרד הרווחה. בעקבות הקשר פורסמה באתר "כתבה" מפורטת בנושא, אשר מציגה את הדברים מנקודת מבטם תוך סילוף העובדות, כאשר בכתבה מצויין שמו המלא של האח המאומץ ותמונה שלו עם אחיו הביולוגיים.
בעקבות האירועים הוגשה התביעה , בה נטען להפרת חוק האימוץ, לפגיעה בפרטיות ולפגיעה בשמם הטוב של האח המאומץ וההורים המאמצים. בין השאר נטען, כי שידוך שהוצע לאח המאומץ נפסל בעקבות האירועים.
השופטת פסקה, כי על 4 מבני המשפחה לפצות את ההורים בסכום של 150 אלף ש"ח ואת האח המאומץ בסכום של 250 אלף ש"ח. על העמותה מפעילת אתר האינטרנט לפצות את האח המאומץ ב-100 אלף ש"ח ואת ההורים ב-50 אלף ש"ח. התביעה נגד רשויות הרווחה ונגד שניים מבני המשפחה נדחתה.