עתירה: לאסור על השב"כ לערוך 'שיחות אזהרה'

האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ בדרישה להורות לשב"כ להפסיק לזמן פעילים פוליטיים ל"שיחות אזהרה" בלתי רשמיות כמקובל היום.

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"א באב תשע"ג

שב"כ
שב"כ
צילום: פלאש 90

האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ בדרישה להורות לשב"כ להפסיק לזמן פעילים פוליטיים ל"שיחות אזהרה" בשב"כ.

בעתירה מובאות עדויותיהם של פעילים פוליטיים וחברתיים שזומנו בשנה האחרונה ל"שיחות אזהרה" בשב"כ. העדויות מראות כיצד שיחות האזהרה, שלא היוו חקירות פורמאליות בחשד לעבירה ספציפית, שימשו להרתעת פעילים העוסקים במחאה החורגת מהקונסנזוס.

השיחות כללו שאלות אישיות על פעילות פוליטית, על יחסים ועל כסף. לעתים הועלו טענות כלליות לגבי מעורבות בהפרות סדר, ולעתים נאמר לפעיל במפורש, כי "בינתיים" אין חשד לעבירה על החוק – אבל "שמים עליו עין".

בחלק מהמקרים, התבקשו הפעילים למסור מספרי טלפון של קרובי משפחה, חברים ופעילים נוספים. במקרים רבים נאלצו המוזמנים לעבור בדיקה גופנית יסודית לפני ה"שיחה". מרבות מהעדויות גם עולה התעקשות שיטתית של אנשי השב"כ להציג את המפגש כ"שיחה" ולא כחקירה – תוך ניסיון לשוות לו נופך קליל ולא מחייב – ובמקביל, להבהיר למוזמנים, בין אם על ידי שליחת "זימון" משטרתי "רשמי" ובין אם באיומים מפורשים - כי מוטב שיתייצבו.

בעתירה, שהוגשה על ידי עורכות הדין לילה מרגלית מהאגודה לזכויות האזרח וקרן טמיר, נטען כי זימון פעילים פוליטיים לשיחות האזהרה מהווה חריגה מסמכויות השב"כ על פי חוק, ופוגע בצורה עמוקה בזכויות יסוד חוקתיות של האזרחים, לרבות חופש הביטוי והמחאה, הזכות לכבוד, הזכות לפרטיות ולחירות והזכות להליך הוגן.

השאלה, אם יש לשב"כ סמכות לעקוב אחר פעילות פוליטית, מקבלת משנה חשיבות לאור הסמכויות הרחבות מאד הניתנות לשב"כ – לרבות ביצוע האזנות סתר ושימוש בנתוני תקשורת – פעולות אשר אינן עומדות לביקורת שיפוטית או ציבורית, ואשר יש להניח שמבוצעות לעתים כאשר מוזמנים פעילים "לשיחות אזהרה".

בעתירה מצוטט מכתבו של ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, שהועבר לאגודה על ידי היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2007, לפיו "עמדת השרות היא כי בגדר 'חתרנות' עשויה להיכלל גם חתירה לשינוי ערכי היסוד של המדינה תוך ביטול אופייה הדמוקרטי או אופייה היהודי כחתירה נגד סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו".

מהמכתב עולה כי השב"כ רואה עצמו מוסמך לעקוב אחר פעילות פוליטית חוקית, ואף לעשות שימוש בכלים "איסופיים" פולשניים לשם כך, אף כי ככלל ינהג "בריסון", לדברי דיסקין.

בעתירה מובא גם קטע מתוך "סיכום שנתי 2012" המופיע באתר השב"כ. באותו סיכום, תחת הכותרת "ימין ושמאל קיצוני", מצוין כי "מידע של שב"כ, שהועבר לרשויות האכיפה במדינה, סייע בבלימת פעולות של דה לגיטימציה נגד ישראל".

לדברי עו"ד לילה מרגלית, "זימון פעילים פוליטיים לשיחות ידידותיות 'על כוס תה' עם שירות הביטחון החשאי אינו פרקטיקה המאפיינת משטר דמוקרטי. לשב"כ - האמון על התמודדות עם איומים ביטחוניים חמורים - ניתנו סמכויות מרחיקות לכת, חלקן בעייתיות מאד, והוא פועל בצורה חשאית, הרחק מעינו המפקחת של הציבור. הדעת אינה סובלת כי מחאה אזרחית או פעילות פוליטית - אף כזאת הגולשת להפרות סדר - יסווגו כאיום על הביטחון. מדיניות שיחות האזהרה סותרת את חוק השב"כ ופוגעת בזכויות חוקתיות - לא רק של הפעילים המוזמנים בעצמם לשיחות אלה, אלא גם של כל אותם אנשים, המוותרים מראש על מעורבות פוליטית בשל האפקט המצנן שנוצר".