"עניין אישי" עם שמחה רוטמן, 33. תושב פני קדם. נשוי לחנה ואב לארבעה. מנהל המחקר והיועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה
התחלה: א' אלול, תש"מ. כן, לפני שבוע יומולדת. משפחה ציונית מאוד עם סבים שעלו ב1910 וב1914. אחד מהם ברח מהבית והלך ללמוד ב'מרכז'. הבית שילב ציונות דתית ופא"י. האב עבד בבנק הבינלאומי והאם במגוון עבודות. ארבעה ילדים, הוא בן הזקונים.
בן זקונים: "נחמד. לא צריך לריב על המקום שלך במשפחה. מצד שני יש בסביבה עוד מבוגרים שהם גם אחים", כך שהיו לו "שלוש אימהות ושני אבות". הילדים הלכו כל אחד לכיוון אחר: "אחד חרדי לגמרי, אחות שקרובה ל'הר המור'" והוא "סטנדרט".
לימודים: 'רזי לי'. מצד אחד החינוך העצמאי, מצד שני רוב בוגריו הלכו לישיבות תיכוניות. היו כמה וכמה ימי ראשון שבהם נשכחה הכיפה השחורה בבית והוא הופיע בטעות עם הסרוגה שלו. "למקרים כאלה היה בבית הספר סטוק מוכן של כיפות שחורות, גם כדי שתלך איתן בבית הספר וגם שתצא כך החוצה". ניתן רקע חזק מאוד של גמרא ולימודי קודש. "בהשקפה הייתי מעדיף ללמוד במקום אחר".
מקור חיים: מחזור י'. "מקום מאוד מיוחד ואנטיתזה מוחלטת ליסודי, שבו הייתה מסגרת קצת נוקשה שהתקשתה להכיל שונות". הסיסמה בישיבה הייתה "זרום עם עצמך. במובן של קח אחריות, אתה תוביל, אנחנו נעזור לך". באותן שנים היו סדרים גם בלימודי חול, "עם שיעור רק מדי פעם" כן, גם לבגרות. עד היום נשמר קשר חזק עם החברים משם.
כרם ביבנה: בשבוע הישיבה התקבל רושם מסוים, אבל בתחילת שיעור א' "נוצר פער אדיר בין הציפיות למציאות" ואז היה מעבר ל'תורת החיים', בגוש קטיף.
תורת החיים: הוא היה מחזור ב', "הישיבה מאוד השתנתה מאז ועד היום". אז הוא מצא בישיבה "סוג של 'מקור חיים'. אנשים מאוד רציניים שיודעים מה הם רוצים מעצמם וחבר'ה למדניים ברמה ומעמיקים. גם לבחור לא הכי למדן יכולת לתת ציטוט מהגמרא והוא היה יודע לומר איפה הוא מופיע". השילוב של הלימודים והחשיבות שבמיקום הישיבה דיברו אליו.
זיג זג: במהלך השנים הייתה חזרה לכרם כדי להתגייס ושוב לתורת החיים ושוב לכרם. "השירות בצבא היה התנדבות, אז יכולתי ללמוד במקום שלבי חפץ".
צבא: מש"ק דת. ג'ובניק, אבל בעובדה, "בסיס של קרביים". העבודה הייתה מעניינת ומעשירה. "היינו הרבנות של היום לפני שזה היה טרנד". הרב של הבסיס, יצחק בן יוסף, "היה שיאן של צה"ל בלהוציא לתרבות יום א' ותרבות תורנית". אז נכון, הייתה גם השגחה על המשגיחים וחלוקת ציציות, אבל גם שיעור פרשת שבוע לחיילות הקרביות. "היינו חלק משרשרת החיול כדי שכולם ידעו שאנחנו שם, ולא רק הדתיים".
הפורום: את חנה רעייתו הכיר דרך פורום 'לא כלה' של כיפה. הם הזוג ה12 או ה13 של הפורום, "יש על זה ויכוח עם זוג אחר". היום יש כבר מאה. הם נפגשו במפגשי פורומים, אבל זה לא הספיק. "עדיין שני שדכנים מהפורום אמרו לנו: אתם מדברים כל הזמן, אז למה שלא תצאו?". דרך ההיכרות הזאת מומלצת, במיוחד אם "גולשים בפורום לא כדי להתחתן. כך זה לא מאיים ולא מלחיץ".
חנה: מתרגמת במכון המחקר ממר"י שחוקר את התקשורת במזרח התיכון. הברכה מונה ארבעה ילדים: ליבי, בת שמונה "וקצת", לבנון בן כמעט שבע, איילת חן עוד רגע בת ארבע וגילי ערבה בת שנה.
שימושי מחשב: חנה מצאה את העבודה הראשונה שלה דרך פורום. וגם "את מקום המגורים מצאנו דרך פורום, כי מישהי כתבה על היישוב שלה כל הזמן וזה מצא חן בעינינו. כך עברנו לפני קדם".
פני קדם: יישוב בדרום מזרח גוש עציון בראש נחל ערוגות, "פותחים את הדלת ורואים את ים המלח". בשביל מי שחם לו רק לחשוב על האזור יובהר שלא מדליקים שם מזגן כרגע. "הגובה כאן הוא 917 מטר מעל פני הים". היישוב מונה 45 משפחות והוא נמנה על ועדת קליטה וביקורת. ליישוב אין תב"ע מאושרת, אבל עובדים על זה. "מקווים שלא נצטרך לחכות לשחרור מחבלים כדי לאשר אותה".
התנתקות: שבוע לפני הלידה של הבת הבכורה התגברה המחאה נגד ההתנתקות. הוא היה אז סטודנט בבר-אילן ולמרות המצב המשפחתי הם החליטו לא לשתוק. "ליד אוהל הסטודנטים הגדול שבו שבתו רעב, היה עוד אוהל קטן של משפחת רוטמן". בשבת הצמודה לגירוש החליטה המשפחה הקטנה, שמנתה אישה אחרי לידה ותינוקת בת חודשיים, לרדת לגוש למרות הכול.
הכול: "חמי לקח אותנו עד לאן שהיה יכול, ומשם הלכנו 20 ק"מ ברגל, בליל תשעה באב". הם נתפסו, הוחזרו לסעד ומשם התגנבו לתוך משאיות והגיעו לנווה דקלים, שם ליוו את משפחתו של הרב טל עד מעט אחרי הגירוש.
הרב טל: רוטמן היה מזכיר אישי שלו בשתי תקופות ומקורב לו ולמשפחה מאוד. את החסידות שסביב הרב הוא מכנה "בעיה אמיתית. תמיד זה היה על הקצה של חסידות, אבל תמיד מול החסידים היו גם הציניקנים. והם באיזה שהוא שלב הפסיקו להגיע לישיבה". יש הערכה רבה לרב טל "ואפשר ללמוד ממנו המון", אבל "אין לי רב'ה".
אקדמיה: תואר ראשון במשפטים בבר-אילן, ובשנה האחרונה גם תואר שני בתחום מטעם אוניברסיטה בשיקגו. העיסוק הוא בעיקר "במשפט ציבורי ובינלאומי". ההתמחות הייתה במשרד המשפטים במחלקת ייעוץ וחקיקה אצל המשנה ליועץ, אורית קורן. הוא עבד ברשם העמותות במשך שנה, ואז כעצמאי עם זאב דסברג, וגם טיפל בין השאר בעתירה נגד עיסקת שליט.
חופשי זה לגמרי לבד: לפני שמונה חודשים עבר לעבוד לבד, ועוסק במשפט אזרחי כללי ומנהלי. אבל הלקוח העיקרי הוא התנועה למשילות ודמוקרטיה, שם הוא משמש מנהל המחקר והיועץ המשפטי.
התנועה למשילות: "הוקמה מתוך תחושה שצריך לתת לציבור לכוון את המדיניות שלו, וגורמים שלא נבחרים מתערבים ועושים צעדים במקום נבחרי הציבור". במסגרת העבודה הוא יוצא הרבה נגד המוסד שבו התמחה, אבל הוא לא נגדו כעיקרון. "אם כל מערכת תתמקד בתחום שלה, זה יחזק אותה. כרגע היא מקבלת ריקושטים שליליים".
הגבול האפור: "אם הגבולות היו מוגדרים לא הייתה לי עבודה. יכול להיות שבעולם מתוקן, כשהיועץ היה עוסק רק בתחום שלו ואחת לכמה זמן היה משחרר אמירה ציבורית, היינו אומרים 'נו מילא'. אבל היום הוא חושב שהוא צריך להחליף את כל רשויות השלטון. אם הוא טוען שיש לו עומס, שיצטמצם לתפקידים שלו".
פוליטי: "אין ספק מה העמדות הפוליטיות של יו"ר התנועה, יהודה עמרני, ושל אישים נוספים בה", אבל ההשתדלות היא "לפעול בצורה אמיתית". זה כולל להתערב כשהיועץ כותב נגד בחירתו של הרב שמואל אליהו, אבל גם כשהיועץ אומר לח"כ טיבי שהוא לא יכול לאכוף את הסלקציה בכניסה לסופרלנד. "העם לא צריך לבחור כרצוני. אבל אי אפשר שהעם בחר משהו אחד והמדיניות היא אחרת".
חקיקה: העבודה מתמקדת בעיקר בסיוע להכנת הצעות חוק והצעות החלטה של הממשלה וכן ניירות עמדה. "הנייר הראשון שהוצאנו הראה שהכנסת יכולה לחוקק מה שהיא רוצה, אבל גופים אחרים יתעלמו מזה".
מודעות: עוד מסלול פעולה הוא הגברת המודעות בקרב נבחרי הציבור ליכולת שלהם לעשות, ולא לפנות כל העת ליועץ המשפטי.
בבישול: יש ניסיון לקדם הצעת חוק שתסדיר את מעמד היועץ המשפטי, וגם "הגשנו תלונה לשרת המשפטים ולנציבות שירות המדינה על כך שווינשטיין ואנשי משרד המשפטים חצו כמה קווים אדומים, שמשמעותם עבירות משמעת ועבירות פלילות, כמו חריגה מסמכות והפרת סודיות".
אם זה לא היה המסלול: בשלב מוקדם הייתה מחשבה ללכת להיי-טק, "אבל על זה ויתרתי די מזמן ובלי עצב". ייתכן שהוא היה נשאר בישיבה וממשיך למסלול של רבנות או דיינות. מקצוע המשפטים נבחר בשביל "התחום הציבורי".
ובמגרש הביתי
בוקר טוב: הקימה היא באזור שש, והפעולה הראשונה היא "להוציא את הבנות מהמיטה שלנו, בתקווה שלא יחזרו". הסעת הילדים יוצאת עוד לפני שבע, כך שיש תורנות בין ההורים "מי השוטר הרע של הבוקר", שמשגר אותם למקומות הלימודים. היציאה לעבודה היא משותפת לבני הזוג, שעובדים שניהם במרכז ירושלים, "אנחנו יוצאים הרבה ללאנצ'ים".
דיסק ברכב: לרוב שומע מוזיקה מהסלולרי, ובכל זאת ברכב נמצא האוסף של שרית חדד וגם 'ארבע אחרי הצהריים'. "כולם שמחים שיש לי את חדד באוטו". זה כולל את הטרמפיסטים, אבל לא את אשתו.
שבת: "טיול שבת שעושים בצהריים עם הילדים הוא טיול שטח מאסיבי. יש חבורה שיוצאת מהיישוב ובתוך תחום שבת מוצאת בורות מים, מערות, ואדיות ובוסתנים, דרך רומית עתיקה ועצים בני אלף שנים". יש השתדלות להימנות על החבורה הזאת מדי שבת.
עיתים לתורה: חברותא קבועה עם הרבש"ץ בשבת לפני התפילה, וגם העבודה דורשת הרבה משפט עברי ולימוד תורה. "זו בעיה כי כשאני קורא ספר תורני, אפילו בשבת, אני שם לב שאני עובד".
אוכל: "צ'ולנט שאני מכין". ויש לו פלומבה על איכות המוצר, "בתחרות החמין באפרת כל השופטים דירגו אותי בשלושת המקומות הראשונים למרות שאני לא מקומי". את הסוד הוא לא מגלה, רק נותן כמה מרכיבים: קינמון, פלפל שאטה "ולפעמים בירה".
אחזקת הבית: בין בני הזוג "האחריות היא די משותפת", למרות שלאחרונה העומס עליו בעבודה די גדול והשוויון בנטל כבר לא מה שהיה. הבלעדיות, בכל זאת, היא על הספונג'ה ושטיפת כלים.
מפחיד: "שום דבר".
דמות מופת: אלן דרשוביץ. עורך דין ציבורי. "הוא הכיוון המקצועי שלי". מאוד אידאליסט ותומך של ישראל ולא מפחד להחזיק בעמדות לא פופולריות, "כל התכונות שאני מקווה שיהיו גם בי". אחרי קריאת כמה ספרים שלו יש התפעלות ממי "שיכול להגן על מצעד ניאו-נאצי בשיקגו ולהגן על ישראל מול אויביה. זה מראה שהוא לא הולך עם הזרם לשום כיוון".
פנאי: ספרים ולפעמים צפייה בקומדיה במחשב, "משהו שיפזר את המתח שבעבודה".
משאלה: "אני חי בדיוק מה שרציתי ודמיינתי, ב"ה, ואם מישהו היה מבטיח לי שהמצב יישאר כפי שהוא, הייתי אומר תודה".
כשתהיה גדול: מקווה להיות יותר משפיע בזירה הציבורית. וכן, פוליטיקה היא גם אופציה. "אנחנו פועלים הרבה בזירה הציבורית. אני נמצא פעם בשבוע-שבועיים בכנסת ומתראיין. הכיוון הוא להיות ב2030 ראש ממשלה, אבל אסתפק גם בשר בכיר". אבל ברצינות, "אם אצליח להשליט את היכולת של הציבור לומר את דברו אהיה מבסוט. זו עבודה ל4050 שנה".