"זה סיכון חיים", צעק אחד מנהגי הסעות לקלמנוביץ' ולמנהל בית הספר. "מה יקרה כשאחד הילדים יתגלגל במדרגות כי אני לא חזק מספיק? למה לא דואגים לילדים האלה?". איריס, אם לילדה עם שיתוק מוחין, סיפרה כי פנתה מספר פעמים לעיריית ירושלים, שלטענתה השיבו לה שהקמת רמפה למדרגות היא בעייתית מבחינה בטיחותית וכי הדבר יעלה רבע מליון שקלים. כמו כן, נאמר לה שיש כניסה אחורית נוחה לכסאות גלגלים. אלא שלטענתה, המציאות שונה: בדיקה העלתה כי העלות היא 100 אלף שקלים והכניסה האחורית דורשת הליכה רבה ובחורף הילדים נרטבים בכסאות הגלגלים ומתמלאים בבוץ.
קלמנוביץ', בעל דרגת נכות בגובה 100%, זעם על כך ובעצמו ניסה להרים כמה ילדים בכיסא גלגלים. "זה פשוט בלתי אפשרי ובלתי נסבל", אמר והודיע שידאג לטפל בכך מול העירייה וגורמי הרווחה והחינוך.
לאחר מכן המשיך קלמנוביץ' לבית הספר רעות, בו לומדים ילדים דתיים וחילונים ומפעילים פרויקטים סביבתיים חברתיים כמו האכלה ומתן מזון לנזקקים. מנהל העמותה המפעילה את בית הספר, נחי כץ, ביקש שקלמנוביץ' יסייע לו לקדם את רצונו להפוך לתיכון עירוני מוכר בעיר.
"אני מתפלל שנכדיי יוכלו לשוב לעיר הזו ולהיכנס בשערי בתי הספר הירושלמים בהגיעם לכיתה א'", סיכם קלמנוביץ'. המסקנה היא שהחינוך בירושלים הוא ערכי ויש לשמרו ולפתחו. יש לוודא שילדינו שעזבו את שערי ירושלים מאחר ולא יכלו לחיות בה יותר יחזרו לכאן ויחנכו את ילדיהם בבתי ספר ירושלמים.
"נתקלתי במהלך הביקור בכמה בעיות קשות בכל הנוגע לילדים בעלי צרכים מיוחדים. כאדם נכה 100% הדבר צרם לי והתחלתי בטיפול מיידי בבעיות אלו ואני בקשר עם גורמים הן בעיריית ירושלים והן גורמים ממשלתיים לפתרון מיידי", אמר קלמנוביץ'.