בני הבכור בן 9.5. לאחרונה קיבלנו מספר תלונות מצד מוריו על כך שהוא לא שקט בכיתה ומרבה להתפרץ בכעס על חבריו.
חשוב לציין שלאורך השנים נתקלנו לא פעם בקשיי לימוד וחוסר רצון ללכת לבית הספר אבל לא בהתפרצויות כעס שכאלה. הציעו לי ללכת לייעוץ או לאבחון. מה ההבדל ומה רצוי?
תשובה:
שלום רב לך, את מציינת כי התלונות על התנהגותו של בנך התקבלו לאחרונה, יתכן כי הוא מגיב להתרחשויות או לקשיים שהתעוררו רק לאחרונה וזאת ניתן לברר בשיחה עמו, אך ייתכן כי הוא מגיב לקשיים הלימודיים הקיימים לדבריך לאורך השנים.
אין ספק כי הקשיים מצריכים התייחסות וטיפול ולהלן מספר דרכים אפשריות:
קיימים שני סוגי אבחון עיקריים: אבחון פסיכולוגי ואבחון פסיכו- דידקטי. מטרת האבחון הפסיכולוגי היא להעריך את תחומי החוזק והחולשה בתחומים השכליים, הרגשיים וההתנהגותיים, כולל יחסי הגומלין ביניהם והשפעתם על תפקודו של הילד. מטרת האבחון הדידקטי היא לבחון את מיומנויות הלמידה הבסיסיות כגון: קריאה, כתיבה וחשבון. בשני סוגי האבחון- אך בעיקר באבחון הפסיכולוגי קיימת התייחסות גם לרצף ההתפתחותי של הילד ולרקע המשפחתי וניתנות המלצות ותכניות פעולה העונות על מקורות הקושי.
תכניות פעולה עשויות לכלול: הוראה מתקנת, ריפוי בעיסוק, ריפוי בדיבור, פסיכותרפיה, תרפיה באמנות, טיפול משפחתי, הדרכת הורים או אבחון נוירולוגי. את האבחון הפסיכולוגי עורך ואת האבחון הדידקטי עורך מאבחן דידקטי. לעיתים קרובות הפסיכולוג עורך אבחון פסיכו- דידקטי משולב.
תהליך האבחון מאפשר התייחסות לחזקות ולא רק לקשיים ולכן פותח פתח ליצירת סיפור חדש על הילד- הן בעיני עצמו- והן בעיני הוריו וסביבתו הלימודית. התהליך עשוי לחזק את דימויו העצמי של הילד ולאפשר יציאה ממעגל קסמים שלילי של קשיים, מצוקה וכישלונות- למעגל קסמים חיובי.
יענית גולדפרב - פסיכולוגית קלינית חינוכית, מכון שילה