המאבק בתוך ציבור הליטאי, שהלך והתעצם בחמש השנים האחרונות, הפך בשבועות האחרונים למלחמת חורמה של ממש.
שורשיו של המאבק נעוצים בהררי קודש: מחלוקת בין גדולי בני ברק המסויגים פחות ביחסם אל החברה הישראלית, ובין גדולי ירושלים, שקרבתם לאנשי העדה החרדית ממקמת אותם בעמדות בדלניות הרבה יותר.
כך למשל, באסכולה הבני-ברקית הנכונות לאפשר גיוס של חרדי שאינו שוקד על תורתו קיימת במידה מסוימת, ואילו אצל הירושלמים היא בבחינת ייהרג ובל יעבור.
הגפרור שהצית את המתח האידיאולוגי לכדי להבה היה ארצי הרבה יותר: מאבק השליטה על ישיבת פוניבז' בין הרב אליעזר כהנמן, בנו של ראש הישיבה הקודם, ובין חתנו של ראש הישיבה, הרב שמואל מרקוביץ. הירושלמים תמכו במרקוביץ, הבני-ברקים בכהנמן.
עם החרפת המאבק וגלישתו אל בתי המשפט ואל מאבק אלים שהביא לפיצולה של הישיבה ולתלונות הדדיות במשטרה, הלך ועלה מפלס הדם הרע בין הצדדים. אם במשך השנים האש שהשתוללה בפוניבז' לא הציתה את העולם הליטאי כולו, היה זה בזכותו של מאזן אימה. אל מול התמיכה של רוב הציבור הליטאי שרבני בני ברק זוכים לה, עמדה דמותו הירושלמית של הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל ולהבדיל התמיכה שהירושלמים קיבלו מראשי מערכת היומון הליטאי 'יתד נאמן'.
לפני שנה וחצי, כשהרב אלישיב היה על ערש דווי, הצליחו אנשי בני ברק להשתלט על העיתון אחרי קרב משפטי קצר. בין לבין נקרא הרב אלישיב לישיבה של מעלה והליטאים הירושלמים נותרו מיעוט, כשמנהיגם הרב שמואל אוירבך אינו מצליח להוות משקל נגד לגדולי בני ברק כרב אהרון שטיינמן והרב חיים קנייבסקי. התוצאה הפוליטית המיידית הייתה דחיקתו של נציג הפלג הירושלמי מרשימת הבחירות לכנסת ה‑19. הירושלמים הזדרזו להקים מפלגה בשם 'נצח' שאיימה להתחרות מול יהדות התורה. 'נצח' לא הייתה מתקרבת אל אחוז החסימה, אך עצם קיומה היה בעל פוטנציאל נזק כפול. היא הייתה עשויה לגרוע מנדט מיהדות התורה, ולהחליש את כוח המיקוח הליטאי אל מול הפלגים החסידיים בתוך המפלגה עצמה. האיום לא החזיר את נציג הירושלמים לרשימה, אבל הביא לפשרה בתיווכו של הרבי מגור. על פי הפשרה, נציגי גור במפלגה יציגו קו אידיאולוגי שיתואם מראש עם הרב אוירבך, למשל בהתנגדות חסרת פשרות לגיוס חרדים.
המצוקה שאליה נקלעו החרדים בעקבות הבחירות האחרונות רק העלתה את מפלס המתח בין שני המחנות. המציאות הפוליטית מאלצת את חברי הכנסת של יהדות התורה לנסות ולהידבר עם חברי הקואליציה, בין השאר גם בענייני מתווי הגיוס השונים. אנשי הרב אוירבך, משוללי השפעה ומשוחררים מאחריות, לא הפסיקו לתקוף את חברי הכנסת הליטאים ואת פטרוניהם מבני ברק. האחרונים סימנו את הבחירות לרשויות המקומיות כהזדמנות לעשות לעניין סוף ולהבהיר מי בעל הבית הבלעדי בעולם הליטאי. ניסיונותיהם של אנשי הפלג הירושלמי להשתלב ברשימות של יהדות התורה למועצות הערים השונות עלו בתוהו. מפלגת 'נצח', ששינתה את שמה למפלגת 'בני תורה', הריצה בירושלים ובערים החרדיות המרכזיות רשימות מועמדים משלה. המשמעות המוניציפלית ואפילו המשמעות הפוליטית הייתה זניחה בקרב על הערים החרדיות. המשמעות האמיתית הייתה בשאלה האם העולם החרדי מאוחד סביב הנהגה תורנית אחת. הרב שטיינמן והרב קנייבסקי הטילו את מלוא כובד משקלם כדי שמפלגת 'בני תורה' תנחל כישלון מוחלט בכל הזירות, כדי להכניע פעם אחת ולתמיד את היומרה הירושלמית להנהגה. כשבשטח הסתמן ש'בני תורה' בכל זאת יצליחו להגיע להישגים אלקטוראליים, הרטוריקה של רבני בני ברק הלכה והחריפה, ואיתה גם עלה ההימור של הרבנים שטיינמן וקנייבסקי על יוקרתם.
בירושלים הצליחה 'בני תורה' לזכות במושב אחד, כנגד תשעה מושבים שבהם זכתה יהדות התורה. בבני ברק היא זכתה בשניים אל מול שישה עשר. בקריית ספר היא הכניסה שני נציגים אל מול שלושה עשר. הפלג הבני-ברקי מוכן להודות, לפיכך, שעם הירושלמים מזדהים כחמישה עשר אחוזים מהציבור הליטאי. האמת כואבת יותר מבחינתם. בהתחשב בעובדה שליהדות התורה הצביע המגזר החסידי כאיש אחד וכן מגזרים חרדיים פריפריאליים, הרי שייתכן שהרב אוירבך מחזיק תחת הנהגתו כמעט רבע מהציבור הליטאי.
הזעם בבני ברק הרקיע שחקים, והמסר שיוצא מסביבתם של מנהיגי הציבור הליטאי שם הוא כי ההגמוניה תושג בדרך של היפרדות. דרישת ההיפרדות התחזקה בסוף השבוע שעבר לאחר שאברך, כנראה מעורער בנפשו, התנפל על הרב שטיינמן. ההנחה הראשונית הייתה כי מדובר באדם שמשתייך לפלג הירושלמי, ואנשי בני ברק ביקשו למנף את האירוע ולהביא לבידודם של אנשי 'בני תורה'. האווירה הצטננה מעט כאשר התברר כי האברך היה פעיל דווקא מטעם יהדות התורה וכי ייתכן שמדובר בהתפרצות על רקע אישי. בראשית השבוע נמצאו ספרים שחיבר הרב קנייבסקי שהושחתו והוצתו בפינה באחד המבנים בישיבת פוניבז'. הלהבות שבו ועלו.
הרטוריקה של גדולי בני ברק, ובעיקר של רבנים ועסקנים בסביבתם, כבר הוציאה את מצביעי 'בני תורה' אל מחוץ למחנה. אלא שרטוריקה, אפילו אצל החרדים, היא דבר ערטילאי, והדרישה שעלתה מסביבת עסקני יהדות התורה הליטאים היא להגיב בפיטורים ובהוצאה ממוסדות החינוך והכוללים. התקשורת החרדית דיווחה על מגמה לנסות ולחייב את נושאי המשרות במוסדות החרדיים, ואולי גם את הלומדים בהם, לחתום על התחייבות שלא להמרות את פי גדולי הפלג הבני-ברקי בעתיד.
החוק, מכל מקום, אינו מאפשר פיקוח אידיאולוגי כזה. חוק הבחירות קובע כי מי שמאיים על אדם כדי שיצביע לרשימת מועמדים מסוימת או יימנע מהצבעה לרשימת מועמדים אחרת, דינו חמש שנות מאסר. העונש הכבד שמור גם למי שמתנה קבלה לעבודה בהצבעה למפלגה מסוימת ובוודאי למי שמאיים לפטר בגלל בחירה פוליטית שכזו, או למי שמאיים על אדם כדי שיימנע מתעמולת בחירות או שלא ישתתף בתעמולת בחירות.
אם תבחר ההנהגה הבני-ברקית להחתים שכירים במוסדותיה החשודים בהצבעה ל'בני תורה' על מסמך התחייבות שלא להצביע בעתיד נגד דעתם של רבניה, הרי הם עשויים ליצור סיטואציה הפוכה מזו שהתכוונו אליה. על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, זו תהיה ראיה מספיקה לכך שהמעסיק מנסה להתערב בחירותו הפוליטית של העובד. אם המוסד יבקש לפטר עובד כזה בעתיד, מכל סיבה שלא תהיה, נטל ההוכחה כי לא מדובר בפיטורים פוליטיים תעבור אליו. כלומר, החתמה על מסמך נאמנות לרב שטיינמן עשויה להפוך עובדים תומכי הרב אוירבך לחסינים מפני פיטורים.
שעות שינה כתירוץ
השבוע נדהם שופט בית המשפט למשפחה בנצרת, אסף זגורי, לגלות ששירותי הרווחה באחת מערי הצפון הוציאו תינוקת מבית אביה והעבירו אותה למשמורת אצל אמה של בת זוגו בלי כל צו שיפוטי. בפרוטוקול דיוני שירותי הרווחה צוין כי יש להוציא את התינוקת לאלתר והפרוצדורה המשפטית "תסודר" בהמשך.
לאחר שנזף בשירותי הרווחה, כתב השופט כי למרות העוול, היה מוציא צו מתאים המגבה את הצעד של העובדים הסוציאליים אם היה מוצא סיבה ראויה להוציא את התינוקת מידי אביה. את המשפחה הכיר השופט מדיונים שנערכו אצלו בעיצומו של חג הסוכות. אז נענה לבקשת שירותי הרווחה והעביר את המשמורת על התינוקת מידי אמה הנרקומנית לידי אביה. שירותי הרווחה טענו כי מצבה הקשה של האם מסכן את שלומה של התינוקת. האם טענה כי דווקא האב הוא המסוכן והוא מתעלל בפעוטה. בפני השופט הודתה האם הנרקומנית שבדתה את ההאשמות מלבה ושאין בהן ממש.
לפני כמה ימים התעמתו האב והאם, וזו מיהרה ללשכת הרווחה ושוב טענה שהאב מתעלל בילדה. השופט תמה על שירותי הרווחה שממהרים להוציא את הילדה מהבית על פי טענות שהתבררו כשקריות רק כמה שבועות קודם לכן. להגנתה טענה נציגת שירותי הרווחה כי חוץ מדיווחיה של האם, גורלה של הילדה הוכרע גם על סמך ממצאי בדיקה שערכו ובה התגלה כי האב משכיב את בתו לישון רק בשעה תשע וחצי בערב. העובדת הסוציאלית הטעימה כי בשל מחדל זה התינוקת אינה ערנית דיה במעון בבוקר למחרת, ומתקשה ליצור קשר עם בני גילה. הילדה חזרה כמובן למשמורתו של האב. העובדת הסוציאלית, ככל הידוע, חזרה לשגרת עבודתה.
רמפה זה לא מספיק
השבוע החלה להיספר חצי שנת ההסתגלות של נותני שירותים במגזר הציבורי והפרטי, בה הם אמורים להיערך לקראת כניסתן של תקנות הנגישות לשירות לאנשים עם מוגבלויות לתוקף. התקנות שקבעה הכנסת, ואשר עתידות להיאכף על ידי מחלקה מיוחדת במשרד המשפטים, אינן משמעותיות רק לציבור הנכים אלא גם לכל מי שמנהל עסק או מוסד שנותן שירות לציבור הרחב.
התקנות שהתקינה הכנסת הן חסרות תקדים בהיקפן. גם אם בכניסה למוסד שאתם מנהלים ולבית העסק שבבעלותכם יש רמפה, עדיין כדאי שתעיינו היטב בתקנות. השירות עצמו אמור להיות מונגש לא רק למרותקים לכיסאות גלגלים, אלא גם לעיוורים, לחירשים ואפילו לאנשים שסובלים מתסמונות בטווח האוטיסטי. עיון מקדים בתקנות יאפשר לכם לא רק לדעת מה החובה המוטלת עליכם, אלא גם אילו חובות אינן מוטלות עליכם. לא כל נותן שירות יהיה חייב להציע גם טפסים בכתב ברייל. טוב לדעת זאת רגע לפני שרוכשים מקלדת מתאימה.