נוער בעשייה
נוער בעשייהנתי שוחט, פלאש90

כשהייתי בכיתה י', החליטו שלא להכניס אותי להדרכה בסניף שלי. זה היה מוצדק, יחסית: הצטרפתי לבני עקיבא רק שנה לפני כן ויכולתי להבין את המדריך שלי לגמרי.

אבל זה לא נגמר בזה. הוא אמר לי שאכנס להדרכה בסניף חוץ בעיר ונתן לי את הטלפון של הקומונרית של הסניף ההוא.

כשהתקשרתי אליה לא היה לה מושג על מה אני מדבר. למרות זאת, הסברתי לה את המצב, ואפילו הגעתי לשבת לסניף כדי לבדוק את האופציה להיכנס בו להדרכה. אחר כך היא לא חזרה אלי. לא התייאשתי, ובדקתי בסניף בעיר אחרת. גם שם זה לא הסתדר, ורק אחרי מסע ארוך מצאתי סניף שבו נכנסתי להדרכה בתחילת כיתה י"א.

לצערנו, הרבה חניכים, במיוחד בסניפים גדולים, לא מוצאים את מקומם בהדרכה. זה לא אומר בהכרח שהם לא מתאימים - השיפוט מונח על כתפי נער בכיתה י"ב שגם יכול לעשות טעויות, וכולנו מכירים כאלה שנכנסו להדרכה ויצאו אחרי חודשיים- שלושה. אבל גם אם נאמר שהם פחות מתאימים להדרכה- הם צריכים הכוונה.

כרגע המציאות בשטח, ברוב הסניפים, היא שמי שלא נכנס להדרכה פשוט נעלם. מתפוגג. מהר מאד הוא לא מרגיש שייך, הוא לא מוצא מה לעשות בסניף, ועיקר העשייה והשיח של בני גילו עוסקים בהדרכה- וזה לא המקום שלו. 

גם הקומונרית, עם כל מה שיש לה על הראש, מוצאת יותר זמן לענות למדריך שחניך שלו הרגע ניסה להצית את הסניף את עם גפרורים ודאודורנט או למדריכה על סף התמוטטות עצבים מאשר למישהו או מישהי בכיתה י'-י"ב שלא נכנסו להיות מדריכים.

וזאת הטעות הענקית. יש המון בני נוער שיכולים למצוא את מקומם בגרעין של עשייה בסניף שלהם. יש סניפים בארץ שבהם זה עובד יופי - ומי שבגרעין, גם ובעיקר אם הוא לא מדריך, יכול להשקיע שם מזמנו, לתרום לעם ישראל, ולעשות דברים חשובים.

התיקון צריך לבוא קודם כל מהסניפים עצמם. קומונרית אחראית צריכה לדאוג לחבר'ה האלה, למצוא להם מסגרת ולהוביל אותם לעשייה חיובית. אבל זה צריך לבוא גם מהנהלות תנועות הנוער. לא מספיק מרץ וכסף מושקע בבניית מסגרות לבני חבריא ב' שאינם מדריכים, ובוודאי שלא מספיק מחשבה. צריך להקים מחלקה שזה תפקידה - להוביל יחד עם הקומונריות, בכל הסניפים בארץ, מהלך של בניית גרעינים כאלה, שיובילו שינוי בעיר, וכן, גם בסניף עצמו.

שנזכה לעשות טוב.