ארבעים שנה אחרי שעולם הפנתרים השחורים, הגיע לתודעתינו, מעלים בימים אלו בתיאטרון פסיק את ההצגה מוסררה, המביאה את סיפור החיים בשכונה הירושלמית הנושקת מחד למאה שערים ומאידך לחלקה המזרחי של העיר.
מחזה המתחיל, מסיפור של שכונת עוני החשים פגועים עד להפיכתם (לפחות בעיניהם) לשליחי ציבור, אשר מונעים מהצורך לתקן את מצב הצבירה המנוכר במרחב החברתי בו הם חיים.
זהו מחזה נפלא, מרגש המטיב להביא את סיפור הפנתרים השחורים מנקודת מבטם, וזו גם הסיבה שהבימאית המוכשרת הדר גלרון בחרה לכתוב את המחזה בשיתוף השחקנים המצויינים- הלל שמעון, בועז נחום, ליטל לוזון, יואב כהן, ניראל פרידמן, יובל שוורצמן שהיו שותפים בכתיבה, מה שתורם לכך שהם מביאים את הדמויות באותנטיות ראויה.
המחזה מגולל לנגד עיננו את רגעיהם של ארבעה ירושלמים צעירים ממוצא מרוקאי אשר הוגים ב-1970 רעיון מהפכני של ממש: להפוך מגנבים קטנים אשר מונעים מתחושת רעב ותשוקה לחיים טובים יותר בעולם גזעני וחומרני.
אייבי ליבראטי הגנגסטר, פרוספר מלול חסר המעצורים, יעיש בוזגלו הנשמה ואתי אחותו היפה, הם הארבעה אשר מחוללים את המהפכה בהשראת חזונו המזדמן של דייויד האמריקאי - סטודנט יהודי, (שלא בדיוק מחובר למציאות) וזו בלשון המעטה. הם מקשיבים לסיפוריו על תנועות המחאה של השחורים באמריקה. כולם יחד מדביקים את השכונה בחזון מהפכני חדש אשר מבעיר את המדינה כולה.
הקצין הממונה, אלברט מקנאס'י (הלל שמעון המצויין), מרוקאי מהשכונה דווקא, נחוש להוכיח לממונים במשטרה ובשירותי הביטחון (אשכנזים, כמובן), שהוא האיש הנכון לעצור את ההתארגנות במוסררה. לו עצמו ברור, כי אם ייכשל במשימה הוא יאבד את שני העולמות.
פעיל שמאל בשם גרשון ויגוצקי, עיתונאי במשרה חלקית, נרתם למאבקם החברתי של הצעירים ממוסררה. הוא דוחף אותם להשתלב במערכת הפוליטית ומצליח לאזן את העויינות נגדם בעיתונות המגוייסת. ומכאן ההצגה מתגלגלת.
אפילו מלחמת יום הכיפורים שזורה בה ולא בכדי. המלחמה, סיימה בעצם את פעילותם של הפנתרים. מעניין, עשוי היטב, בידיה האמונות של הדר גלרון וצוות השחקנים.