החדש של ברוך לוין
החדש של ברוך לויןעטיפת האלבום

מודים אנחנו לך, ברוך לוין

כשמזכירים את השם ברוך לוין, הדבר הראשון שעולה ואפילו מתנגן כבר על השפתיים הוא "וזכני לגדל". בשבילי לוין הוא סמל לעדינות, לרגש ולמוזיקה איכותית. זה אמנם נשמע כמו פרסומת, אבל הוא קנה זאת ביושר, ביצירת שירים רבים שנוגעים בנשמה, ובשירה שלו שמחליקה אל האוזן והלב כמו שמן זך.

'מודים אנחנו לך' הוא כבר האלבום הרביעי שלו, והסגנון לא ממש השתנה, ברוך השם. יוחי בריסקמן עדיין מפיק מוזיקלית, ינקי בריסקמן וברוך לוין אחראים על העיבודים, וקולו העדין של לוין עדיין מצליח לרגש אותי. לוין מצטרף ליעקב שוואקי ("מודה אני") ולחיים משה ("תודה") ומוציא שיר תודה קלאסי שיכול לשמש בכיף את הגננות, המנחים או עורכי הווידאו.

אחד השירים היפים באלבום הוא "אחינו כל בית ישראל", מילים שמתחברות בדיוק אל הקצב השקט ואל הנשמה בשירתו של לוין. אבל כששמעתי את השיר, משהו היה לי מוזר ולא הצלחתי ממש להגדיר מהיכן זה נובע. לאחר כמה השמעות הצלחתי להפעיל את הזיכרון (שבדרך כלל די רדום אצלי) ולהעלות מאי שם, לפני כמה עשרות שנים, את הביצוע הנהדר של להקת רגש, בלחן של שמואל ברזיל. המילים הן אותן מילים בדיוק, וזה בסדר, אבל המנגינה הייתה יותר מדי דומה. מצאתי את ההקלטה המקורית ואכן מסתבר שתחילת הפזמון "המקום ירחם עליהם" נשמע דומה באופן מדהים אצל ברוך לוין ואצל שמואל ברזיל הוותיק.

אינני מתכוון לפתוח כאן במערכה משפטית על זכויות וכדומה, במיוחד שרק ההתחלה דומה וההמשך כבר מקבל כיוון שונה. אני גם בטוח שברוך לוין לא התכוון להעתיק מאף אחד, ואולי עשה זאת שלא במודע. אבל יכול להיות שכדאי לכל יוצר, לפני שהוא מקליט את לחנו המקורי, לעשות בדיקה מוקפדת כדי לבדוק שאינו חוזר על מנגינה שפעם שמע, ואפילו לא היה מודע שהתיישבה בתודעתו הנסתרת.

ועוד מסקנה אישית, אם תרשו לי. אם איש מהמעבדים, המפיקים והנגנים לא העיר על כך במהלך ההקלטות, כנראה שבאמת מדובר בשיר ישן מאוד, ואולי הגיע זמני לצאת לפנסיה.

ואם כבר דיברנו על פנסיה, נדמה לי שלשבת ברוגע על כיסא הנדנדה, בצל התאנה והגפן, ולשמוע את שיריו של ברוך לוין – זה ממש מעין עולם הבא.