מחקר שפורסם מטעם מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל מגלה, כי שיעורי העוני בקרב קשישים בישראל הם בין הנמוכים בקרב המדינות המערביות מצד אחד, אך נחשבים בין הגבוהים בעולם מנקודת מבט של הכנסה.
50 אחוז מהקשישים בישראל נמצאים מעל לקו העוני לפי הכנסתם הכלכלית, כלומר, לפני תשלומי רווחה ומסים. זהו שיעור העוני הנמוך ביותר בעולם המפותח לפי הכנסות כלכליות, וזאת בשורה מצויינת.
לעומת זאת, כ- 21 אחוז מהקשישים בישראל נמצאים מתחת לקו העוני לפי הכנסתם הפנויה, כלומר, אחרי תשלומי רווחה ומסים. זהו שיעור העוני הגבוה ביותר בעולם המפותח לפי הכנסה פנויוה וזהו ללא ספק מצב מדאיג.
מחברת הדו"ח, ליאורה בוורס, הדגישה שהמצב הכלכלי המצויין יחסית של קשישי ישראל לפני תשלומי העברה נובע מן העובדה ששיעור הפנסיות הפרטיות בישראל הוא אחד הגבוהים בקרב מדינות ה- OECD, מה שמאפשר שיעור החלפה (אחוז השכר שמגיע לפנסיונר לאחר פרישה) של 78% מול ממוצע של רק 69%.
בפועל, בוורס אומרת שמערכת הפנסיות הפרטיות טובה יותר מאשר המערכת הציבורית הכושלת בקרב מרבית מדינות ה- OECD. חבל רק שהדו"ח לא הצביע על הסיבה האמיתית לשיעור העוני החריג בקרב קשישי ישראל לאחר שלוקחים בחשבון את תשלומי ההעברה, והיא הנסיבות המיוחדות של ישראל כמדינת הגירה וניצולי שואה.
לפי דו"ח שהוכן ב- 2006 על ידי נעמי מי-עמי עבור מרכז המידע והמחקר של הכנסת לטובת וועדת עלייה, הקליטה והתפוצות, נמצא שכ- 49% מהעניים מקבלי השלמת הכנסה הקשישים הם עולים בעוד חלקם היחסי באוכלוסייה הוא כ- 22% בלבד.
הנסיבות הללו, שהינן ייחודיות לגמרי לישראל, הן הגורם העיקרי לעוני החריג בקרב הקשישים בישראל.
לפי הדו"ח, "רובם לא הספיקו לצבור פנסיה תעסוקתית למשל, (ב- 2005, רק 38% מעולי ברית המועצות לשעבר היו בעלי ביטוח פנסיה). רבים מהם באו לארץ חסרי כל ולא הצליחו להשתלב בשוק העבודה בארץ בגלל הבדלים תרבותיים, קשיי שפה וקריטריונים שונים מהנהוג בארץ מוצאם במקצועות מסוימים".
העולים חיו את חייהם בברית המועצות, במדינה טוטליטרית קומוניסטית, ושם לא היה ניתן לצבור הון ולחסוך לפנסיה, מה שמסביר את מצבם הנוכחי.
כמובן, לאלה יש להוסיף קבוצות אחרות שגם כן אינן קיימות בשום מדינה מערבית נוספת בהיקפים כאלה, כמו בני המגזר הערבי והחרדי, שסובלים גם כן מהשתתפות מועטת יחסית בשוק העבודה, מה שפוגע בפנסיה שלהם.
כפי שהמספרים של מרכז טאוב עצמם מראים, מערכת הפנסיה בישראל הינה בין הטובות בעולם, אם לא הטובה. לעומת שאר מדינות המערב, היא אחת הבודדות שלא נמצאת בסכנת התמוטטות ופשיטת רגל. מצבם היחסי של קשישי ישראל שחיו בארץ לעומת בני גילם מחו"ל בהחלט טוב עבור רובם המכריע, אלא שישנה בעיה נקודתית שנובעת מן המבנה הדמוגרפי המורכב של ישראל, מבנה שאין לו אח ורע בשום מקום אחר בעולם המערבי.
צריך להתמודד עם הבעיה בשום שכל ובלי להרוס את המערכת הטובה הקיימת. נכון יהיה לעודד פתרונות נקודתיים שמשלבים בעיקר יוזמה פרטית וסולידריות חברתית ופחות התערבות ממשלתית שרק עלולה לגרום נזק.
לבסוף, על מנת לפתור את הבעיה בטווח הארוך, יש לנקוט בעיקר במדיניות של עידוד ההשתתפות בשוק העבודה, שהיא הפתרון האמיתי לבעיית העוני בקרב הקשישים בפרט ולבעיית העוני בכלל. פתרון זה כולל גם הסרת מכשולים לעבודה מפני אנשים שעברו את גיל הפנסיה ובהקשר הזה ראוי לאמץ את המודל השוודי, מדינה בה אין גיל קבוע לפרישה.
אמיר וייטמן הוא יועץ השקעות וממיסדי התנועה הליברלית החדשה