לא סולח. הנדל
לא סולח. הנדלפלאש 90

בראיון מיוחד לערוץ 7 מספר מי שהיה אחד הסמלים הבולטים למאבק בתכנית העקירה מגוש קטיף, ראש מועצת גוש קטיף לשעבר וחבר הכנסת לשעבר צבי הנדל, על תחושותיו ביממה שאחרי פטירת אריאל שרון.

כבר בראשית הדברים ניכר הקושי על הנדל שתשובתו לשאלת התחושות ביום הזה מתמהמהת לאורך שניות אחדות. "קשה מאוד להגדיר", הוא עונה לאחר שניות של מחשבה. "לא בכוחי ולא בחוסר גדולתי לסלוח. אני לא יכול לסלוח. אבל אני גם לא יכול לשכוח את הימים שבהם עזר לי לבנות את הפאר של היצירה שבסוף הוא הרס אותה. אני לא יודע להגדיר את התחושות שלי. זה מאוד מבלבל. היו לי תקופות מדהימות איתו. הוא היה אצלי בבית לעיתים תכופות עם לילי והילדים ואני בחווה הייתי לא פעם אחת, אבל בסוף הכול נהרס כי את כל מה שהוא עמל ובנה הוא הרס ברגל גסה ממניעים שאינם טהורים".

כשעולים בשיחה עמו המניעים הבלתי טהורים, כהגדרת הנדל, לביצוע העקירה וההתנתקות נשאל שוב צבי הנדל אם הוא עומד עדיין מאחורי קביעתו אודות עומק העקירה כעומק החקירה. להנדל הדברים ברורים לחלוטין: "לא מדובר באיזה ניחוש או ניתוח מצב. אלו עובדות שאני יודע בוודאות, ולצערי אני לא יכול לבסס אותן כי אם אומר למישהו מניין אני יודע אותו אדם יכחיש. אני מעדיף שמי שרוצה להאמין יאמין ומי שלא רוצה שלא יאמין. לא אומר מה המקור כי הוא יכחיש. אני יודע באיזה צד הוא נמצא והוא לא בצד שלי".

על תקופת העשייה והבנייה המשותפת מספר הנדל ומזכיר כיצד הקפיד שרון שבכל משרד שבו יכהן כשר ייכלל מינהל מקרקעי ישראל, בין אם מדובר במשרד החקלאות, משרד התעשייה או משרד השיכון, כולם למעט משרד הביטחון. מכל כהונותיו כשר העניק רוח גבית למתיישבים ולהתיישבות ולדברי הנדל הידיעה של העושים במלאכה בשטח ששרון נמצא מאחוריהם ומדי יום שישי אפשר יהיה להיפגש עימו ולחלוק תובנות ותוכניות - חיזקה ומינפה את העשייה כולה.

"כשראה את הבית שבנתה ביתי עם בעלה בתל קטיפא ומשרד המשפטים לא אישר אותו כי מצא שם איזה שרידים של איזה כבש שרעה במקום אבל אישר הקמת בודקה, הוא הגדיר את המקום שזה המחסן המרוהט כי זה היה נראה מבחוץ מחסן, על מנת שאנשי 'שלום עכשיו' וצילומי האוויר שלהם לא יזהו. בפנים זו הייתה דירה מאוד יפה ואריק התארח שם והיה שואל אותי 'מה שלום האנשים במחסן המרוהט...?", מספר הנדל.

דוגמא נוספת ליכולתו של שרון למנף את תפקידיו השונים לטובת ההתיישבות מזכיר צבי הנדל מהימים בהם היה שרון שר התעשייה והמסחר ובעצמונה הוקמה משתלת ענק. הוא הסביר שכבר אינו במשרד החקלאות ולכן לא יוכל לסייע ישירות, אבל עם זאת שאל איך משנעים את העציצים ממקום למקום. הסבירו לו שיש מסוע לשינוע העציצים ואז הוא החליט להגדיר את המקום כמפעל לשינוע עציצים ובכך ניתן להעביר תקציבים ממשרד התעשייה לטובת המשתלה.

על האישיות המיוחדת של שרון מזכיר הנדל כי הנימה האישית והמחוייכת שלו הצליחה לרכך ויכוחים רבים. באחד האירועים בימים שקדמו להתנתקות היה ויכוח כלשהו בין הנדל לשרון. שרון הזמין את הנדל לשיחה אצלו בחווה והנדל ביקש מאורי אריאל לחבור אליו לפגישה זו. השניים נכנסו לשרון שדאג מבעוד מועד להגיש קרקרים, גבינות, ירקות וחמוצים ובשיחה ידידותית הפיג את המתח והכעס הגדול שחש הנדל כלפיו. בתום הביקור שאל אורי אריאל את הנדל 'נו, אתה עוד כועס' והמענה של הנדל היה 'מה אפשר לעשות, אני אוהב אותו. כמעט שכחנו בשביל מה באנו', הוא מספר.

כשהוא נשאל אם היחס האישי והידידותי בין שרון לראשי ההתיישבות גרם לריכוך ההתנגדות כלפיו בימי העקירה, אומר הנדל כי אצלו חלה תופעה הפוכה שכן התווסף הכעס על עצם העובדה שבמעשיו המדיניים הרס את הידידות העזה ששררה ביניהם. "מאוד מאוד כעסתי שהוא הרס לי את החברות עם שרון. הוא הפך אותי לשונא של שרון. לא אהבתי את הסיטואציה. אהבתי אותו במשך שנים ופתאום אני בסיטואציה שונה לגמרי".

הנדל מוסיף ומספר כי בגלל היחס המיוחד שקיים עם שרון כאשר נודע לו על המתחולל בפורום החווה, הרבה לפני שהדברים נודעו בציבור, ביקש פגישה עם שרון על מנת לברר את הדברים ושוב ושוב בתואנות שונות הובהר לו שהדבר אינו מתאפשר. כך היה גם כאשר הציע שיתלווה לנסיעתו של שרון מהחווה לירושלים במידה ופגישה מסודרת אינה מסתייעת. הניסיונות נמשכו עד שמזכירתו של שרון הודיעה למזכירתו של הנדל "תגידי לו שאריק לא רוצה לפגוש אותו".

בהמשך, מספר הנדל, כאשר כיהן כסגן שר הדתות קיבל לידיו את האחריות על תקציבי הישיבות עם פירוק משרד הדתות, ובישיבות שעסקו בתחומי אחריותו של הנדל דיבר שרון על הנדל ואל הנדל אך לא היה מסוגל להיישיר אליו מבט. "הוא דיבר איתי ואלי ולא הצלחתי לגרום לכך שמבטנו הצטלבו. הוא ידע שאני יודע. ישבתי שם שעתיים והוא דיבר אבל לא הרים את המבט. הוא לא איש ביישן או פחדן אבל כנראה יש גבול שגם אצלו הוא גבול שלא ניתן לעבור אותו. הוא ידע מה אני יודע על דעתו על כל ישוב וישוב, כולל נצרים שכולם דאגו להכפיש את שמם. הוא יודע שידעתי מה הוא אמר למצנע שביקש להעיף את נצרים מהמקום כדי שלמחרת העבודה תהיה בממשלה. מצנע סיפר לי איך אריק הסביר לו במשך שעה ארוכה איזה נכס אסטראטגי זה נצרים. זה המקום היחיד שמאפשר לשים עין על נמל עזה. אמרתי לו שהשיחה בארבע עיניים לא מועילה, תעשה לי טובה ותאמר את הדברים בכנסת, שהדברים יכנסו להיסטוריה ולפרוטוקול. מצנע אמר לי בחצי חיוך שהמסקנות של שנינו שונות. אני חושב שהוא בגלל החקירות משנה את דעתו והוא סבור ששרון שינה את עמדתו. אמרתי לו שממש לא איכפת לי מה הוא יגיד, ספר את הסיפור, וכך היה. הוא סיפר את הסיפור של מה שנאמר רק שלושה חודשים לפני ההתנתקות, באיזו נחרצות הוא הגן על חשיבות כל החבל, ופתאום הכול מפריע...".

"קשה לי מאוד לסלוח. אני בוודאי לא מאמין ליושר המהלך, אבל עדיין יש באמתחתי כמה עשורים של עשייה מאוד מבורכת של אדם שמאוד אהבתי. הערצתי את אהבתו לאישתו. לא ראיתי אח ורע לאהבה הזו שהייתה ביניהם. יש גם דברים טובים שאני זוכר, אבל לצערי הכול נמחק למרות שהאמת הזו לא נמחקת".

הנדל מוסיף ומציין את עצם ההתלבטות שלו להתראיין והסירוב שלו להתראיין לכל כלי תקשורת אחר, שאינו מאפשר לו להשלים אמירת רעיון במלואו, כי הדברים עלולים להתפרש כמילה טובה על שרון, מילה טובה שתכה במגורשי גוש קטיף שהפכו לחצאי בני אדם מאז הטרגדיה שהביא עליהם שרון.