ליום חוויתי כזה לא ציפו הדיירים ב"עלי שיח": חיילי יחידת האלפיניסטים המתינו להם במרומי הר החרמון.
סא"ל שמעון פריינטה, הלב והנשמה של המקום, "הטיס" את החניכים כל אחד בתורו, ע"ג אופנוע שלג מיוחד. רשמים מפסגת החרמון המושלגת עם נערים מיוחדים
עם שוך סערת החורף הגדולה, החלו המוני בית ישראל לפקוד את אתר החרמון. ככל בני גילם, גם הדיירים בבתים המוגנים של "עלי שיח", ביקשו לעלות למרומי הר החרמון ולהתארח אצל יחידת האלפיניסטים.
יחד עם ארגון "יד על הלב" בראשות הרב יהודה הבר, יצאו הדיירים ב"עלי שיח" למסע מרתק במרומי ההר ולמפגש עם חיילי יחידת האלפיניסטים, המשמשת בשגרה כיחידת חילוץ הר חרמון.
אורי צ'סטר, הרכז מטעם עלי שיח שעמד מאחורי המסע, מספר על הטיול המיוחד "כבר ב-5 בבוקר השכמנו בכדי להספיק להגיע אל האוטובוס שהוזמן לשעת בוקר מוקדמת. לכל דייר הוצמד מדריך מלווה, שנבחר בקפידה.
למרות תנאי מזג האוויר הלא קלים, טמפרטורה שקרובה לאפס ורוחות מזרחיות בצלע ההר, עם רסיסי קרח שמצליפים על הפנים כמו חרבות, נערכנו למסע מבעוד מועד. לבשנו מערכות בגדים כפולות והחבר'ה התמודדו באופן מעורר השתאות עם החששות שליוו אותם בתחילה.
בהגיענו לאתר, נאלצנו לעבור כמה וכמה ביקורות כדי לקבל את האישור והליווי הצבאי לפני ומאחורי האוטובוס, עד שהגענו לרכבל העליון".
צ'סטר מציין, כי "טכנית, לא פשוט בכלל לעלות עם אוטובוס ארוך לנקודה הגבוהה ביותר בחרמון הישראלי, במיוחד כשמחצית מהכביש עודנו קרח ומן הצדדים תהומות של קרח לבן ועמוק. עם כל עיקול של הכביש בגבהים אלו גילינו כמה גבוה ניתן להתרומם לו רק רוצים. אני משתמש בכך כמטאפורה לתחושה שפיעמה בקרב הדיירים שגילו בעצמם לאילו פסגות ניתן להגיע בעזרת כח רצון והתמודדות על אף הקשיים הפיזיים של כל אחד".
עם הגעת הקבוצה למרומי ההר, עלו כולם על המזחלות שהוכנו להם מבעוד מועד ע"י חיילי יחידת האלפיניסטים שבסיסם נמצא אי שם בתוך בקתה, בעמק ענק הטובל כולו בלובן בוהק ורך, קרוב מאד לגבול הסורי, כאשר מסביב ניתן לראות מרחבים עצומים של שלג שמכסה את כל האזור.
סא"ל שמעון פריינטה, הלב והנשמה של המקום שהזמין את הקבוצה, "הטיס" את החניכים כל אחד בתורו, בין הגבעות הרחוקות, בחיוך ובסבלנות שמקורה בשליחות אמיתית, ע"ג אופנוע השלג המיוחד שיובא מחו"ל למטרה זו.
"חשוב לי להדגיש", אומר אורי, "אדם שאינו בא במגע עם ילדים או בוגרים אוטיסטים ומוגבלים, מתקשה לקלוט כמה משוכות עליהם לדלג במילוי המטלה. משימות שעבורנו הן פשוטות, אך עבורם הינן מורכבות, והעמידה בהן היא כבישת פסגה לא פחותה מהטיפוס לחרמון, על אחת כמה וכמה בהתמודדות עם מצבים בלתי מוכרים שאינם סביבתם הטבעית, כמו בטיול כזה."
"מלבד היציאה מהשגרה" מדגיש אורי, "הייתה לנו כוונה לכוון אותם לחיים בוגרים ואחראיים. שיראו שסומכים עליהם כבוגרים שיעשו את המוטל עליהם ללא עזרה ותמיכה צמודה. כמו קימה בזמן, אריזת מערכות בגדים כפולות, זכירת הפריטים שעליהם לקחת, ובנוסף המשימה הקשה מכולן – לצעוד על השלג על מנת להגיע לפסגה."
"יש כאן היבט נוסף", אומר לנו אורי. "לראות דייר שבשלג האחרון בירושלים חשש לצאת לתפילות בגלל חוסר בטחון ביציבות, והנה הוא מקפץ, רץ ומחליק ללא מורא בשלג עמוק – עבורי זו היתה נחת, אך עבורו זה כמו לצאת ממאסר. כמו לגלות עולם חדש שהנה הוא מסוגל וראוי, שהנה לראשונה הוא מעז ומצליח גם ללא המדריך. הרגשתי, שיותר ממה שאני נותן ומעניק להם – הם מעניקים לי בראותי את ההתקדמות וההצלחה שלהם".
עם סיומו של המסע המרתק, יצאו כל חברי הקבוצה בחזרה לכיוון ציון הרשב"י לתפילת מעריב, כשלאחר מכן התאספו כולם במקום לזיץ קצר בליווי חלילית ושירי נשמה.
הדרך חזרה למרכז הארץ בתום יום ארוך ומייגע הייתה בעיקר שקטה. חלקם נרדמו על מושבי האוטובוס. חלקם שחזרו בינם לבין עצמם חוויות מיום לא שגרתי, שבסיומו חש כל אחד כיצד הצליח במשימה שרק באותו בוקר הייתה נראית לו כמשימה קשה לביצוע.
הרב חיים פרקל, היו"ר והמייסד של "עלי שיח" ורשת מוסדות "מגן אברהם", מציין כי "הטיול הנפלא הזה הוא עדות לצוות המסור של עלי שיח שאינו מסתפק במילוי המטלות שהן חובה עבורו, אלא חושב תמיד: מה עוד? אצלנו בעלי שיח מעודדים את הצוות לקחת יוזמה, לתת לדיירים האוטיסטים והמוגבלים מעבר למה שאנחנו עושים בשיגרה. אורי הוא דוגמה מצוינת לכך. רכז שמרגיש את הדיירים בבית כאילו היו ילדים שלו, ועושה עבורם מעל ומעבר למה שמתבקש ונדרש. וכשאתה רואה ילד אוטיסט, שכרגיל מסוגר בתוך עצמו, שמח ומרוצה בסוף יום כזה- קיבלת את התמורה הטובה ביותר."