הרב ישראל אריאל קורא לקיים "ביקור שליטה וריבונות" תקופתי בכיפת הסלע ומגבה את דבריו בקביעות הלכתיות קדומות.
במטה המשותף של תנועות המקדש מציינים כי בדבריו אלה חובר הרב אריאל, ראש מכון המקדש,לפסק של הרב שלמה גורן זצ"ל לפניו.
"אין להעלות על הדעת מצב שהמוסלמים יהיו 'בעל הבית' בקודש הקדשים, ואילו היהודים יקיפו את ההר הרחק מסביב" כותב הרב אריאל, "לפיכך, חשוב שלעיתים מזומנות יכנס אחד העולים לכיפת הסלע, במטרה מוצהרת כדי להוכיח בעלות יהודית על המקום ובכך לקיים מצות כיבוש".
לאחר שהרב אריאל מאריך בדיון במקורות החשיבות של כיבוש המקום מידי האיסלם, מסביר הרב ש"יש לזכור שבמציאות הנוכחית, מטרת העלייה להר כיום עניינה העיקרי הוא להגביר את העליה להר. העליה כיום עיקרה - ליצור הרגלי עלייה לציבור על פי ההלכה, כולל, טבילה במקוה, עלייה בנעלי בד וכד'. מסיבה זו יש גם להתרחק ממקום העזרה, שהכניסה לשם כשאדם טמא מת כרוכה באיסור כרת. מבחינה זו הושג הישג לא מבוטל, שבמקום בודדים שעלו להר בעבר במהלך שנה אחת, בשנים האחרונות הגיע מספר העולים לכעשרת אלפים בשנה. נוכחות של עשרת אלפים איש בשנה בהר הבית, עלייה זו עצמה יש לה משמעות של 'כיבוש' בתנאים המשפילים שיצרה המדינה במקום המקדש".
הרב אריאל מסביר גם ש"הכניסה לקודש הקדשים עלולה לעורר מחלוקת חדשה וזעקות של 'כרת!' 'כרת!' ויש לחשוש שתרחיק מן ההר חלק נכבד של העולים כיום להר בטהרה".
אלא ש"מבחינת ההלכה אין מניעה מלהכנס לכל מקום בהר. אפילו לקודש הקדשים, ואפילו בטומאה, וכפי שכתב הרמב"ם (בית הבחירה ז, כג): "בשעה שנכנסין הבנאים לבנות ולתקן בהיכל או להוציא משם את הטומאה, מצוה שיהיו הנכנסין כהנים תמימים, לא מצאו תמימים יכנסו בעלי מומין, ואם אין שם כהנים יכנסו לויים, לא מצאו לויים יכנסו ישראל. מצוה בטהורים, לא מצאו טהורים - יכנסו טמאים... שהטומאה דחויה בציבור".כלומר, אפילו תיקון קל בהיכל דוחה את הטומאה, בודאי שכיבוש ההר מיד זרים דוחה את הטומאה".
פועל יוצא של דברים אלה, מסביר הרב אריאל, הוא ש"לכתחילה היה ראוי שיהיה ביקור קבוע ומסודר אחת לשבוע, של חברי כנסת וקציני משטרה, הנכנסים לכל מקום בהר למנוע הרס וחבלה, וכך גם לכיפת הסלע". לדבריו "המציאות היא שקיימת התעלמות של השלטונות מן הנעשה במקום והמוסלמים עושים במקום כאוות נפשם", ו"הזנחה זו מחזירה את האחריות לכל יחיד".
"לאור האמור, כעיקרון, צריך שיכנסו מדי פעם לכיפת הסלע לידע מה היא צריכה, וכבר אירע שהמוסלמים ערכו "שיפוצים" ושינויים במקום, וברור ש'בעל הבית' צריך להיכנס ולראות את המתרחש, ולהציל מה שניתן להציל, או לפחות להביע מחאה פומבית", כותב הרב ורומז בכך לדיווחים שפורסמו באחרונה אודות פיגומים שהותקנו על ידי הוואקף מעל אבן השתייה.
במטה ארגוני המקדש מזכירים בהקשר זה את דבריהם של הרב גורן והחזון-איש בעניין: "אין ספק שבמקרה כזה, כאשר קיימת סכנה להשתלטות נוכרים על הר המוריה, מותר אפילו להיכנס לשטח העזרה, כדי לא לתת להם חניה בהר ה', כי העליה של היהודים על ההר במצב זה נחשבת ככיבוש וחזקה ומניעת השתלטות זרים עליו", כתב הרב גורן בתחילת ספרו "הר הבית". עוד מזכירים במטה כי החזון איש אף הרחיק עוד יותר וכתב בחידושיו המופיעים בסוף מסכת עירובין: "נראה דכל שנכנס לצורך תיקון אינו כלל באיסור כניסה בטמא. שאיסור הכניסה כשהוא טמא, הוא מפני כבוד המקדש, ומראה שאינו נרתע מפני קדושתו. אבל כשנכנס לצורך תיקון אינו בכלל זה".