יאיר רביבו
יאיר רביבויגאל בוקובזה

"עניין אישי" עם יאיר רביבו (38) ראש עיריית לוד. נשוי ליקירה ואב לארבעה

התחלה: נולד לפני 38 שנים בעיר לוד, אבל "פעם לודאי - תמיד לודאי". "לוד זו דרך חיים, זו מהות. אני מקווה להחזיר את גאוות היחידה לעיר".

לודאי גאה 1: מדי שנה נולדים 1,500 תינוקות בלוד. עם כניסתו לראשות העיר החל במיזם חדש בו כל תינוק זוכה מיד עם היוולדו לתעודת כבוד וחולצה עם הכיתוב "לודאי מבטן ומלידה". "צריך כבר מגיל צעיר לחזק את תחושת השייכות".

לודאי גאה 2: לפני כשנתיים כמנכ"ל העירייה התבשר כי בתוכנית 'צחוק מעבודה' סיפרו בדיחה גרועה על הפשע בלוד. רביבו הורה על ביטול הופעתו המתוכננת של הסטנדאפיסט בהיכל התרבות בעיר. "הגיע הזמן שלא נמחל על הכבוד שלנו".

הורים: יעקב (70) ואסתר (64) עלו ממרוקו והתיישבו בלוד, "הורים חמים ומסורים". הוא הבן הרביעי. בתקופת הבחירות ניתן היה לחזות באבא יעקב מסתובב ברחובות העיר ותולה שלטים ובאמא אסתר מחלקת ספינג' ושתייה לפעילים.

החצי השני: יקירה, בת 36. ילידת טבריה. מורה לחינוך מיוחד. נפגשו בשבת מטעם אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בר-אילן. "אשתי פשוט צדיקה. עיקר הנטל של גידול הילדים והבית מוטל עליה".

ילדים: ארבעה. הבן הבכור יעקב, עוד שנה בר מצווה, תהילה-אסתר בת שבע, אפרת בת חמש ואריאל-ניסים בן החודשיים הגיח לאוויר העולם שבוע לאחר זכיית אביו בראשות העיר.

מסיבת ניצחון: תאריך הלידה המשוער של הבן נקבע ליום הבחירות. "בגלל הלחץ המטורף ביום הבחירות הייתי בטוח כל הזמן שאשתי אוטוטו יולדת". בסוף היא חיכתה שבוע נוסף וטקס ברית המילה הפך למסיבת ניצחון המונית לראש העיר הנבחר.

הדתי היחיד: בילדותו נשלח ללימודים בבתי ספר ממלכתיים. יסודי 'הבנים' ותיכון רמלה-לוד. "תמיד הייתי הדתי היחיד בכיתה", עובדה שתרמה להיותו פתוח לשונה. "למדתי לחיות עם בני אדם ששונים ממני וגם לשמור על הזהות והערכים שלי". את ילדיו לא היה מעמיד בניסיון כזה.

תנועת נוער: היה חניך שרוף בתנועת הנוער עזרא לוד. "זה בנה אותי ותרם להיותי מי שאני היום". אגב, שני מדריכיו מהסניף וילידי המקום נרתמו בימים אלו לסייע לפיתוח העיר: אהרון אטיאס משמש מנכ"ל העירייה ויוסי הרוש, יו"ר רשימת הבית היהודי, בתפקיד סגן ראש העיר. 

שירות צבאי: שירת ביחידת המודיעין8200 . "גם שם הייתי צריך לדאוג לשמור על הדרך שלי". במהלך השירות למד את השפה הערבית על בוריה.

ערבית 1: בקיא בשפה הערבית ברמה גבוהה. "אני כותב, מדבר וקורא ערבית באופן שוטף". כשהוא מסייר בגני ילדים ערביים בעיר הוא עורך שעת סיפור לילדים בשפתם, "זה שובר מחיצות", ומבין את נציגי העיר הערבים. "הידע שלי יוצר שפה משותפת ויחס של כבוד כלפיי".

ערבית 2: בעקבות ההכרה בחשיבות ידיעת הערבית החליט כי ילדי עירו היהודים ילמדו את השפה במסגרת בית הספר. "זו עיר מעורבת וחשוב שהדור הצעיר יכיר את השפה של השכנים שלו". באותה מידה הורָה על תגבור לימודי העברית בבתי הספר הערביים.

אקדמיה: בעל תואר ראשון במדעי המדינה ובשפה הערבית מאוניברסיטת בר-אילן ותואר ראשון במשפטים ממכללת שערי משפט. בהמשך סיים תואר שני במשפטים באוניברסיטת בר-אילן והוסמך כעורך דין. את כל התארים סיים בהצטיינות.

שיא גינס: לקראת סוף המילניום הפך לחודש ימים לשעון אנושי - ביוזמה של רשת מסחרית נבחר לגור באוהל על שלט חוצות בצומת גלילות. בכל שעה עגולה עדכן את הספירה לאחור לשנת ה‑2000. מלבד כניסתו הרשמית לספר השיאים הוא תוגמל במלגת לימודים לשלוש שנים.

יו"ר אגודת הסטודנטים: שימש יושב ראש אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בר-אילן, תפקידו הציבורי הראשון. "נבחרתי כנציג הליכוד, אחרי בחירות מאוד סוערות. עמדתי בראש 'תפנית-גלעד', רשימה משותפת עם המפד"ל".

מתנ"סים: לפני תשע שנים מונה לסמנכ"ל החברה הכלכלית בלוד ולמנהל רשת המתנ"סים בעיר. בתפקיד זה שימש שש שנים. עד שנקרא לדגל על ידי מאיר ניצן למנכ"לות העירייה.

מאיר ניצן: יו"ר עדה קרואה בלוד במשך שנתיים וחצי. בהמלצת ראש הממשלה הביא את רביבו כמנכ"ל וחנך אותו. בשיתוף פעולה הם דאגו לטיפוח העיר, להחלפת תשתיות ולשיקום מצבה הכלכלי של העירייה. "ניצן מקצוען אמיתי ומודל לחיקוי בשבילי".

מחפש בזבל: לפני למעלה משנה השליך תושב העיר בטעות לפח האשפה שקית ובה כסף שקיבל בבריתה של בתו. התושב המבוהל יצר קשר עם רביבו המנכ"ל, שהגיע לאתר הפסולת ובמו ידיו סייע לחפש בתוך שמונה טון אשפה את השקית האבודה. השקית, למרבה המזל, נמצאה.

הניצנים הפוליטיים: כבר משחר ילדותו ינק בבית הוריו את משנת הליכוד. "זוכר את עצמי ילד קטן בן שש משתתף בכנס בחירות של מנחם בגין בקולנוע המרכזי בעיר". היה חבר בנוער הליכוד ויחד עם הוריו פעל לאורך השנים בבחירות המקומיות והארציות.

הליכוד: מיד לאחר שחרורו מהשירות הצבאי התפקד למפלגה, שמשמשת עד היום כביתו הפוליטי. "כיום הפכתי לחלק מהנהגת הליכוד".

בנימין נתניהו: רק לא מזמן, כנער, תלה עבור נתניהו שלטים וליווה אותו בדרכו הפוליטית "והנה היום אני עובד איתו כתף אל כתף". רביבו מתאר קשר הדוק עם ראש הממשלה. "ביבי מתקשר אליי, מייעץ ומתעניין בנעשה בעיר".

אדוני, ראש העיר: נבחר לראשות העיר לאחר שניצח בבחירות המקומיות בעיר עם 63 אחוזים מהקולות. "התושבים בחרו פה אחד בפוליטיקה נקייה".

ראש עיר: אין רגע דל. אחריות כבדה ועבודה בלי הפסקה. עובד 16 שעות ביממה. "גם כשאני בבית - הראש כל הזמן בפעולה". משתדל להיות נגיש לתושבים. "בפייסבוק, בווטסאפ, בסמסים או בפלאפון. בסוף, לקשר האישי אין תחליף".

זמן איכות: דווקא בגלל העבודה התובענית החליט שאחת לשבוע הוא מקדיש את שעות אחר הצהריים לילדים הפרטיים, "כל יום רביעי אני מקפיד להגיע בחמש הביתה". האישה מחביאה את הפלאפון והוא כולו עם הילדים.

לוד: "נבחרתי לאחד התפקידים המורכבים והמאתגרים בשלטון המקומי". באחריותו 75 אלף תושבים המהווים מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל. "בלוד יש הכול. פסיפס של תרבויות: חילונים, דתיים, חרדים, ערבים, רוסים, אתיופים, גרוזינים, מרוקאים ועוד. וכולם חיים יחד בכבוד הדדי".

מאה ימים: בימים אלו מציינים מאה ימים להיבחרו לראשות העיר. "כבר ניתן לזהות שינוי דרסטי בעיר. אפשר לומר שהחזרנו את העיר לתושבים". רואה יותר ויותר תושבים מחייכים.

מוטו: "כשיש לי זמן - אין לי זמן, וכשאין לי זמן - יש לי הרבה זמן". מאמין שדווקא כשהיום עמוס במטלות ואתגרים הוא מצליח להוציא מעצמו הרבה יותר. "בלחץ אני הופך לממוקד וחד הרבה יותר". בכל שלב בחייו עשה כמה דברים בו זמנית.

הבית היהודי: שותפים טבעיים. "לפעמים עולה ביקורת שאני כיפה סרוגה וחלק מהשותפים שלי הם כיפות סרוגות, אבל מי שמכיר אותי מבין שאני לא מקפח אף אחד. מצד שני, ברור שבאופן טבעי אלו שותפיי לדרך".

תושבים ערבים: מאמין גדול בדו-קיום. "ערביי ישראל הם תושבים, גם לזכות וגם לחובה. עליהם לשלם מיסים כדין ולבנות כחוק, ומנגד לקבל שירות ראוי מהעירייה ומהרשויות".

המציאות בשטח: התושבים הערבים חיים במציאות עגומה. "לא חובות ולא זכויות. יש תופעה של בנייה לא חוקית ואי תשלום ארנונה, וכתוצאה מכך בשנת 2014 יש בתים בלי חיבור לחשמל, לביוב או למים". מעגל קסמים שרביבו שואף לפרוץ בשיטת המקל והגזר.

המקל: מצב נתון של 2,500 בתים לא חוקיים בעיר. "צריך להסדיר אחת ולתמיד". ומכאן, להתחיל יד קשה באכיפה על בנייה לא חוקית ועל אי תשלום מיסי עירייה. "לא מוכן לוותר. מתחילת דרכי חתמתי על כמה וכמה צווי הריסה. כשזה לא חוקי - זה לא חוקי".

הגזר: לבנות תשתיות, פארקים וגני ילדים ולהעניק שירותים כמו לכולם. לדאוג לחוק וסדר בכל השכונות בעיר.

הגרעין התורני: "הדבר הכי טוב שקרה לעיר לוד ב‑15 השנים האחרונות. אידיאליסטים ואכפתיים". כמעט כל חברי הילדות מבית הספר נטשו את העיר, "והחבר'ה האלו במעשיהם משנים את המגמה ומזרימים דם רענן לעיר".

ובמגרש הביתי:

על הבוקר: קם בשש. הולך לתפילה וללימוד הדף היומי. בשבע ורבע חוזר הביתה לעזור בארגון הילדים ושליחתם למסגרות. אז מתחיל יום עבודה שמתארך עד לשעות הקטנות של הלילה.

דיסק ברכב: מגוון למדי. יעקב שוואקי, שלמה ארצי והתזמורת האנדלוסית. "כבר אמרתי, פסיפס של תרבויות".

שבת: סעודות שבת בפורום משפחתי. משתדלים פעם בחודש לנסוע להורים של האישה בטבריה ושבת נוספת להתארח אצל ההורים שלו, ושתי השבתות הנותרות בבית. השבת מוקדשת בעיקר למשפחה, אבל הוא מוזמן לקידושים, עליות לתורה, שלום זכר ועוד אירועים ברחבי העיר.

עיתים לתורה: מדי בוקר דף יומי ובשבתות. "בתוך המרוץ המטורף של החיים אלו הרגעים המאזנים והמרגיעים ביותר בשבילי".

אוכל: אוהב לאכול הכול, בעיקר אוכל ביתי. "אמי מרוקאית ואשתי תוניסאית כך שאני נהנה מאוכל טעים. דגים מרוקאיים חריפים הם מעדן בשבילי".

אחזקת הבית: עוזר בקטנה: מטגן שניצלים, מארגן את הילדים, מסדר. "לצערי, אין לי יותר מדי זמן בשביל זה". בגישה שאומרת "לקנות נוחות בכסף". "כדי להקל על אשתי אני שולח את החולצות למכבסה לגיהוץ ומביא עוזרת בית לניקיון".

מפחיד: בריאות הגוף והנפש למשפחה המורחבת. "אני אדם רגוע מטבעי, שום דבר לא מוציא אותי משלוותי חוץ מבריאות המשפחה שלי. כשזה בסדר - הכול בסדר".

דמות מופת: הסבא ר' יצחק אלקיים. "סימל בשבילי יותר מכול את השילוב של תורה ועבודה, של אהבת המדינה ויהדות מתונה. אני מניח שהרבה מהנתינה לזולת שאוב משם". נפטר לפני 16 שנה.

אם זה לא היה המסלול: הייתי ממשיך ללימודי דוקטורט במשפטים ומדיניות ציבורית. "אבל מסתבר שהעשייה הציבורית דגדגה לי יותר".

פנאי: אין הרבה. כשיש נהנה מהליכה בשדות שליד הבית או מצפייה בתוכניות סאטירה.

משאלה: חולם שלוד תהפוך לעיר מרכזית שממנה יצא מסר של שלום לעולם. ברמה הפרטית מאחל לעצמו להיות מעורב יותר בגידול הילדים. "זה רץ מהר מדי. חשוב לי להיות חלק מהחיים שלהם".

מה תעשה כשתהיה גדול: מתכנן לעמוד בראשות העיר כעשרים שנה. "נראה לי שארבע קדנציות יהיו זמן די טוב להשגת היעדים". מדגיש שרואה בתפקיד הנוכחי פסגת הקריירה ולא מקפצה לתפקידים ארציים. "ואחר כך - להיות עם הנכדים, לטייל בעולם וליהנות מיותר זמן לעצמי ולמשפחה שלי".