לוחצים ידיים. סוגרים עניינים
לוחצים ידיים. סוגרים ענייניםאילוסטרציה: פלאש 90

גישור מתנהל למשל בין בני זוג, בין חברים, בין עמיתים לעבודה ואפילו בין נהגים. ההליך, גם אם לא הוכתר בשם גישור וגם אם אינו מתנהל בחדר עם מגשר, הוא זה שמאפשר את הקיום של כלל מערכות היחסים. קשה לדמיין חיבור הרמוני שאינו כולל גישור טבעי.

הליך הגישור המוכר לנו מערכאות אינו שונה במהותו מהגישור הטבעי, ותכליתו להביא את הצדדים לראות את הסכסוך או לחשוב על פתרונות בצורה כללית יותר. המנצח אינו מי שמכניע את חברו, אלא ממש כמו מנצח על תזמורת – מי שמוצא את המקום לכל צליל בתוך ההרמוניה הכוללת. ניצוח שכזה הוא בוודאי גם ארוך טווח.

כאשר עוסקים ביישוב סכסוכים בהליך גישור, המטרה היא להרחיב את דעת הצדדים. כך למשל, לעתים אפילו סכסוך שנראה מסחרי טהור נוצר מאי הכרת התמונה במלואה, לרבות המניעים של מי מהצדדים. במקרה כזה הוספת נתונים עשויה להנמיך את הלהבות.

במקרים אחרים נתונים נוספים שיכולים להביא להסכמות הם חיצוניים לכאורה לסכסוך, כמו למשל ההשלכות של ניהול הליך (הוצאות, פגיעה בצדדים אחרים, הזמן וכוחות הנפש הנדרשים ועוד), וכן - גם הסיכון שמי שיתבקש להכריע בסכסוך, בצדק או שלא בצדק, עלול לראות את הדברים באופן שונה מזה שבו מי מהצדדים רואה אותם.

יתרון נוסף שיש לגישור - גם הוא קשור בהרחבת הדעת - נעוץ בפתרונות שהוא עשוי להציע. כך, בעוד שהמכריע בסכסוך נדרש לרוב לחתוך את הדין על פי המצוי בפניו, הרי שצדדים יכולים לייבא אל מסגרת ההסכמות שביניהם גם עניינים שלמכריע אובייקטיבי אין ידיעה על קיומם או אין סמכות להתייחס אליהם. במקרים שכאלה, הרחבת הדעת אינה מתייחסת למקור הסכסוך או להשלכותיו אלא לדרכי הפתרון.

אמור מעתה: מלאכת הגישור מיוסדת על הרחבת דעתם ומחשבתם של הצדדים, בהתאם לייחודיות של כל מקרה ומקרה.

הכותב הוא עורך דין ומגשר