שוק השחקנים בכדורגל הישראלי, הוא שוק של עבדות לכל דבר ועניין.
זה מתחיל עוד בשלבים המוקדמים יותר בקריירה של שחקן. ברגע שילד מצטרף לקבוצה, מונפק בעבורו כרטיס שחקן שמשייך אותו, או נכון יותר משעבד אותו, לקבוצה. לכן, כבר מהיותו ילד או נער, ומבלי שהוא חותם על אף מסמך, השחקן משועבד עד סוף הקריירה.
האבסורד בשעבוד הוא שהילד משתעבד כמעט ללא אפשרות אחרת, ולא ייאמן, אבל ההורים שלו אפילו משלמים על זה.
אם אותו ילד הוא כישרוני ומתמיד באימוניו, הוא מוזמן על ידי הקבוצה להצטרף לסגל הבוגרים. בכך קופץ מעמדו של הילד אל השלב הבא - החתימה על חוזה מקצועי, בדרך כלל זה יהיה בגיל 18, שהרי כדי שהתכשיט ישחק בקבוצה הבוגרת והמסודרת, חייבים להעביר את השחקן ברשות לבקרת תקציבים. מפה בעצם אנחנו נכנסים לדרך ללא מוצא.
השחקן הצעיר והמוכשר שלנו, שחולם לגדול ולהתפתח ככדורגלן בכיר, הופך לסחורה שעוברת לה בין הרוכלים בשוק. כל אחד מהרוכלים יכול למשש את הסחורה כרצונו. הנער מצידו משקיע שעות של נסיעות לאימונים. כבר מגיל שמונה הוא מוותר על חברים, משפחה ולימודים, מתאמן בחדר כושר ללא הפסקה, ובתמורה מה הוא מקבל? תת תנאים בתת מתקנים ומאמנים חובבניים.
כשהוא עולה לקבוצה הבוגרת, היא מעדיפה משום מה להחתים זרים מוזרים בחוזי עתק, מאשר לתת לשחקן הבית שלה לגדול ולהתפתח. ואז כאשר מבקש השחקן לעזוב לקבוצה אחרת, הוא נמצא בסיטואציה הזויה, כי הוא תחת חוזה ארוך טווח שחתם עליו בגיל 18, שעליו חתם במחנה האימונים כשהוא נתון ללחץ מתמיד מצד הקבוצה שמבטיחה לו הרים וגבעות. עכשיו הוא תלוי לחלוטין בחסדיו של בעל הבית שלו שיכול לעשות בו כרצונו.
בעל הבית מבקש תמורת השחקן מחיר הזוי, שאין קבוצה שמוכנה לשלם אותו על שחקן צעיר. גם אם ישנה כזו קבוצה, היא בדרך כלל נותנת לשחקן הצעיר שכר נמוך יותר, מכל מיני סיבות. אחת הסיבות היא שהכסף שלה הלך לפיצוי לקבוצת האם שלו. למי לא נשאר? רק לשחקן..
מקרה נוסף הוא שהשחקן כבר לא תחת חוזה, אך חוקת ההתאחדות מחייבת קבוצות שמעבירות אליהן שחקן שמתחת לגיל 24, לשלם עליו "דמי השבחה" לקבוצת האם שגידלה וטיפחה אותו כל השנים, ביד חמה ומלטפת ממש... השאלה היא על איזה השבחה בדיוק מדובר? על מה הולך הכסף? הרי לכל קבוצה בעולם יש אינטרס לגדל לעצמה שחקני נוער ולהשקיע בהם כדי שישתלבו בבוגרים, זאת על מנת שהקבוצה תגיע למצב, שבמקום לשלם סכומים מטורפים על שחקנים מקבוצות אחרות, יהיו לה שחקנים השייכים לה מלכתחילה.
כאלה שחקנים שיהיו מזוהים עם המועדון שצמחו בו מגיל קטן, ויילחמו על המגרש בשבילו. זהו בעצם הרווח הטהור של הקבוצה מההשקעה שלה בשחקן הצעיר. לא שבארץ זה כזאת השקעה מטורפת, הרי מתקני האימון לנוער והאימונים הבסיסיים שילד מקבל פה, הם בדיחה רעה. אז על מה הם דורשים כסף? למה היחס לשחקן הוא כמו לעבד נחות שבשוק?
אחד האנשים שהעלה את המודעות לנושא הזה, הוא הקשר דן רומן, שמשחק כיום בהפועל קטמון ובעברו גם שיחק במכבי תל אביב ובליגה ההולנדית. גם לרומן היו בעיות עם הבעלים שלו בעת ששיחק בהפועל ירושלים. הבעלים דרשו עבורו סכומים הזויים כשרצה לממש את חלומו ולעבור לשחק בקבוצה בכירה בליגת העל. בנוסף לסכומים האסטרונומיים שדרשו עבורו, הוא בעצמו נדרש לוותר על כל חובות הקבוצה כלפיו. זוהי רק דוגמא אחת קטנה להתנהלות המאפיונרית של בעלי הקבוצות כנגד השחקנים. העצוב יותר היא החוקה של ההתאחדות שנמצאת בדעה של הקבוצות דווקא.
צריכים פה שינוי תפיסה חד ומהיר בכל התחום שקשור לשחקנים הצעירים. חייבים להבין ולהפנים ששחקן הוא בנאדם עם רצונות ושאיפות משלו ולא סמרטוט רצפה - כסף זה לא הכל בחיים! לא ייתכן שבשביל כסף יסחרו פה באנשים, משל היו ירקות בשוק. מאיפה יתחיל השינוי אתם שואלים את עצמכם? השינוי יתחיל בכך שאין יותר השאלות, רק מכירות. אין בעלות כפולה בכרטיסי שחקן.
לא ייתכן מצב שכמה קבוצות ובעלים בארץ ובעולם חולקים כרטיס של שחקן אחד. אסור שיהיה שחקן שקבוצה אחת משלימה לו משכורת, בעוד הוא לובש את מדי הקבוצה האחרת. כך בוודאי לא יקרה מצב ששחקן שמשחק היום בקבוצה אחת, יחזור בסוף העונה לקבוצה השניה, בייחוד כאשר שתיהן משחקות באותה ליגה.
דברים אלו ועוד רבים אחרים צריכים להיות מוסדרים באופן ברור בתקנות ובחוקים, ולא תלויים בקבוצות עצמן. ואם כבר קבוצה השאילה שחקן, אסור שהיא תוכל לבקש שהוא לא ישחק נגדה (מה שקרה עם ג'ייק כהן מראשון לציון בחצי גמר הגביע מול מכבי תל אביב, אליה שייך השחקן). תחשבו על זה: הרי אם הם חושבים שהוא שחקן טוב ולא רוצים שישחק נגדם, אז למה שחררו אותו? כבר הגיעו מים עד גועל נפש...