"עניין אישי" עם רות אלמגור-רמון. 69. תושבת ירושלים. נשואה לאריה. אם לשניים. יועצת הלשון של רשות השידור
צילום:
התחלה: נולדה בירושלים המנדטורית, ארבע שנים לפני קום המדינה. "גרנו בקריית משה הקטנה. זיכרון הילדות הראשון שלי קשור למלחמת השחרור. הייתי ילדה מבוהלת בת ארבע שרצה עם כולם למקלטים בין האזעקות". במהלך ההפגזות נפלה פצצה בשכונת מגוריה, הרגה את בן הדוד האהוב ופצעה קשה שניים מחבריו. "דקות ספורות קודם לכן עוד נופפתי לו לשלום מהמרפסת וראיתי איך הוא מתרחק לעבר הכביש הראשי. השבר על מותו היה איום ונורא".
ההורים: האם ילידת הארץ, האב עלה בגיל 14 משוויץ. "זוג מורים מופלא שראה בחינוך שליחות ודרך חיים והעביר לנו שיעור מאלף על אהבת הארץ". בכיתה ז' עברה המשפחה לנהלל, בעמק יזרעאל. "שם פגשתי את המרחבים הירוקים והשקט. מי צריך יותר מזה?".
לימודים: רצתה ללמוד ביולוגיה באוניברסיטה העברית, אך ברגע האחרון שינתה כיוון. "אהבתי את השפה העברית ולכן בחרתי לבסוף בלשון עברית ובסטטיסטיקה". גם התואר השני עסק בלשון. "עבודת הגמר שלי עסקה בדרכים סטטיסטיות לזיהוי צירופי לשון באמצעות המחשב". בד בבד עם לימודיה האקדמיים הייתה מורה לקלרינט בתזמורת הנוער של ירושלים, מורה במכינה הקדם-אקדמית של האוניברסיטה העברית בירושלים ועוזרת מחקר במפעל מסורות הלשון של עדות ישראל. "הכול קשור לעברית".
חתונה: נשואה לאריה רמון, מהנדס מכונות בהכשרתו, כיום בפנסיה. "כשהכרנו הוא עמד לפני נסיעה לשליחות בדרום אפריקה. בחופשת הסמסטר טסתי אליו והחלטנו להתחתן שם. באופן ספונטני למדי". החופה נערכה בעיר הבירה בלי חברים וקרובי משפחה. "למרות זאת, האירוע היה מאוד מרגש". כעבור חודשיים הם חזרו לארץ כזוג נשוי. "איזה כיף לנסוע רווק ואז לחזור נשוי, נכון?".
ילדים: שניים, מאומצים. "כשהבנתי שלא אוכל ללדת, החלטנו אני ובעלי ללכת על אימוץ". עקב גילם המתקדם, הותר להם לאמץ ילדים קטנים ולא תינוקות בני יומם. "הגדולה הייתה בת שלוש וחצי ולאחר שלוש שנים אימצנו פעוט נוסף בן שלוש". בגיל שמונה עשרה פתחו השניים את תיקי האימוץ שלהם וגילו את משפחתם הביולוגית. "שניהם עשו זאת תוך דחיפה שלנו, והם מכירים את המשפחות שלהם".
טלוויזיה בשחור לבן: כשהוקם ערוץ 1 קראו לה לבוא ולשמש כיועצת לשון. "נכנסתי לתפקיד בכל הכוח, למרות שהרדיו קסם לי יותר". התפקיד היה לעבור על הטקסטים של מגישי התוכניות בערוץ. "עבודה לא פשוטה אבל מרתקת. לרדיו יש משהו אינטימי שקשה לייצר על המסך, ולכן לאורך עבודתי בערוץ 1 פזלתי לרדיו ולקסם שהוא מייצר".
הלו, זה רדיו: לאחר מספר שנים התפרסם מכרז ליועץ לשון ברדיו. היא ניגשה אך לא זכתה. "הבחור שזכה היה בכלל פקיד בנק שברגע שהבין מה דורשים ממנו נבהל ועזב". מכיוון שהייתה הבאה בתור, היא קיבלה את התפקיד. "הייתי בסך הכול בת עשרים ושש. אני זוכרת שזה עשה המון רעש". כשאבא בנדויד פרש מתפקידו היא התמנתה במקומו ליועצת הלשון של רשות השידור מטעם האקדמיה ללשון העברית. "אבא בנדויד היה איש אשכולות, ולהיכנס לנעליו היה כבוד עצום בשבילי".
יועצת לשון: כשנכנסה לתפקיד היו שתי תחנות רדיו בלבד. "רשת ב' וקול המוזיקה. אפילו רשת ג' עדיין לא עלתה לאוויר". התכנים כללו תסכיתים רבים ופינות מגוונות לילדים ובני נוער. "התפקיד הזה נבנה אך ורק לפי האישיות של האדם עצמו. את מקבלת אחריות גדולה ומעצבת את שעות העבודה שלך בהתאם להבנתך. הייתי הבוס של עצמי, אבל פעלתי בשיתוף פעולה מלא עם כל המחלקות, כולל מנהלי התחנה".
עברית שפה קשה: במסגרת העבודה שלה היא עוברת על פרסומות, יומני חדשות, כתבות ופינות. "אני בוחנת כל פסיק, כל מילה וכל אות. אנחנו מנקדים, משנים ניסוח, מתווכחים, משלימים, ואז מתקנים שוב. בסופו של דבר, התוצאה צריכה להיות הכי טובה שיש".
עברית שפה יפה: למרות האנגלית ש"השתלטה על חיינו", היא מנסה להדוף בעקביות מילים לועזיות שחדרו לשיח העברי. "יש מילים שמצאנו להן חלופה, כמו למשל: 'טרייד אין' שפירושה בעברית הוא קנייה בהמרה. או מסרון במקום ס.מ.ס, אבל מול המילים הללו יש ביטויים אחרים שאין להם מענה בעברית". אחת המילים שהציעה האקדמיה אך נדחתה ברוב מוחץ על ידי הציבור הישראלי היא הֶחְכֵּר, כתחליף למילה האנגלית ליסינג. "נשארתי עם ליסינג כרגע. כשיהיה לנו פירוש טוב יותר בעברית, אני בטוחה שנפרסם". הקוראים האדוקים מתבקשים לשלוח הצעה אטרקטיבית למילה הלועזית, "ואולי זה יתפוס את השיח ברחוב הישראלי".
אין מענה: המילה קמפיין. "יש לך מילה אחרת במקום? מסע פרסום נשמע קצת חלש מול העוצמה של המילה קמפיין, ולכן בנקודה הזו אני חייבת להתפשר. אי אפשר לנצח כל הזמן". המטרה העיקרית היא להכניס את העברית לצד האנגלית, אם לא במקומה. "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם האקדמיה ללשון העברית, שמתמודדת גם היא עם השיח העברי-אנגלי".
תיקון טעות: תיבת המייל שלה עמוסה בפניות של מאזינים שמביעים את דעתם על התכנים בשידור ומבקשים לתקן טעויות לשון בעברית. "השבוע קיבלתי מייל ממאזינה קבועה שהעירה לי כי הקריין בחדשות אמר את המילה 'מאיפה'. כשבדקתי ראיתי שהיא אכן צודקת ולא אומרים מאיפה אלא רק מאַין או מהיכן". לאור הממצאים היא ניגשה לקריין החדשות והטעות תוקנה. "המקרה הזה נדיר יחסית, כי בחדר החדשות של רשת ב' העברית גבוהה ואיכותית יותר משאר הטקסטים שאני עוברת עליהם".
רגע של עברית: הפינה המיתולוגית שייסד אבא בנדויד. הפינה משודרת ברשת ב' שלוש פעמים ביום. בשש בבוקר, בשלוש אחר הצהריים ומעט לפני חצות. "אורך הפינה הוא שתי דקות, אבל ההכנה שלי ואיסוף החומרים יכולים להימשך גם שלוש שעות. כל פינה כזו היא מחקר קטן בלשון העברית".
תלמד, תדע: הרעיון היה לקחת דוגמאות לשיבושי לשון בעברית ולתת להם תיקון, אבל לא רק. "אני מוצאת מקורות מלשון חז"ל למילים שאין לנו מושג מאין הגיעו". הדוגמה הטרייה עוסקת במילה צנינים. "מצאתי במקרא שיהושע מזהיר את העם לא ללכת אחר העמים ואומר להם 'והיו לכם לפח ולמוקש... ולצנינים בעיניכם'. מכאן שהמשמעות של המילה צנינים היא קוצים". לאור הנתונים היא מסיקה כי "רובה המוחלט של השפה העברית יונק מהתורה וממקורות חז"ל".
כלת פרס ראש הממשלה ללשון העברית: הפרס מוענק מדי שנה על תרומה מיוחדת לחיזוק מעמדה של הלשון העברית. "שרת התרבות והספורט היא שהודיעה לי על הזכייה, ואני רואה בפרס הוקרה משולשת: על עבודתי רבת השנים בתחום הלשון, לרשות השידור שבה אני עובדת, ולאקדמיה ללשון העברית שמטעמה נשלחתי".
אם זה לא היה המסלול: "הייתי בטח מדענית באיזו מעבדה עלומת שם. חוקרת במיקרוסקופ יצורים זעירים, תחת העדשה".
ובמגרש הביתי:
על הבוקר: "מדליקה את הרדיו". לאחר מכן יש התארגנות קבועה כמו "כל בן אדם שממהר לעבודה". הקפה, אגב, נלגם באולפני הרדיו. "אני לא מספיקה לשתות בבית".
דיסק ברכב: "איזה דיסק? אצלי רק הרדיו עובד". כשמתחשק לה לקחת הפסקה קטנה היא מחפשת בסקאלה את קול המוזיקה. "כמה כיף לשמוע מוזיקה קלאסית".
שבת: בליל שבת יש "ארוחה משפחתית חמה", שאר הזמן מנוצל לקריאה ולמנוחה. "מיד במוצאי שבת אני חוזרת לעבודה. קיבלתי אישור מיוחד להמשיך ולעבוד אחרי גיל פרישה ואני נהנית מזה כל השבוע, כולל במוצ"ש".
מאכל חביב: מרציפן. רק לאחרונה גילתה כי החיבה לחטיף המתוק עברה בירושה מהסבא. "נודע לי שהוא נסע בכל אירופה כדי למצוא מרציפן טוב".
עיתים לתורה: הקשר שלה עם המקורות חזק במיוחד, גם אם בהגדרה אינה שומרת תורה ומצוות. "לא מזמן רכשתי את התקליטור התורני כדי לצלול שוב ושוב לעולם מרתק של סוגיות תלמודיות ולשון חז"ל. אם חושבים על זה לעומק, אני סוג של תלמיד חכם".
בית: "אין לי זמן". למרות זאת היא מתעקשת שלא להיעזר במנקה. "אני שואבת אבק במהירות ועושה את יתר מטלות הבית. הכי כיף לי להיות אחרי".
מפחיד: הזִקנה. "יבוא יום ואני לא אוכל לעשות את מה שאני עושה". וגם מלחמות ואסונות. "תראי מה מתרחש בעולם, פשוט מזעזע".
דמות מופת: פרופ' זאב בן חיים שהלך לעולמו השנה בגיל 106. "מורי ורבי. גאון וחוקר בלשני, נערץ ואהוב".
פנאי: אין פנאי. "אני ישנה בקושי ארבע שעות בלילה ותמיד עייפה בבוקר". כשהעומס בעבודה גובר היא יוצאת עם קבוצה של מיטיבי לכת "לחרוש את הארץ וליהנות מכל פסיעה".
משאלה: "שיהיה שלום בארץ". וגם משאלה קצת יותר אוניברסלית, "שייתמו האנשים שאין להם מה לאכול".
כשתהיי גדולה: החלום הוא אותו חלום ילדות, מאז ומתמיד. "לכתוב ספרות טובה. בינתיים אני כותבת למחשב סיפורים קצרים ושירים".