עבודה בעיניים

כשלא יודעים על מה מדברים אז נכנסים לכל מיני רגשות, תחושות ואנשים פועלים לפי אינטואיציה ולא לפי מידע. במשרד הפנים ישנה יחידה שעוסקת בבדיקה לעומק של אותם מבקשי מקלט. בשנים האחרונות רק אדם אחד קיבל מעמד של פליט. מדובר באדם שהוא לבקן ובאפריקה יש מקומות שרודפים לבקנים

הוויכוח יצא מתחומי השיח האקדמי, והתחושה שיצאתי איתה אחרי הפרשה היא חוסר היכולת של ארגוני שמאל לשמוע דעות אחרות. יש לפעמים בעיה בארגוני השמאל שהם יכולים לדבר אך ורק עם עצמם. קשה להם לשמוע משהו אחר, בייחוד כשזה לא תואם את העמדות שלהם

לפני חמש שנים פרסם ד"ר משה טרדמן, מזרחן ומומחה לאסלאם ואיכות סביבה במזרח התיכון ואפריקה, מאמר אודות סוגיית המסתננים בישראל. כותרת המאמר הייתה "סוגיית ה'פליטים' מדארפור ומאריתריאה – מבט ייחודי מכיסא המתשאל". ד"ר טרדמן היה חלק מיחידה של משרד הפנים שעסקה בבירור ותשאול המסתננים מאפריקה ובדיקת סיבות הגירתם לישראל. המסקנות של טרדמן היו חד משמעיות ועוררו סערה בקרב ארגוני זכויות אדם וגורמים באקדמיה, שפתחו במתקפה נגד החוקר המתשאל.

"רוב מבקשי המקלט האריתריאים אינם זכאים למעמד של פליט", קבע טרדמן במסמך בעקבות התשאולים הרבים שערך בקרב המסתננים. "עריקות מהצבא וחיפוש אחר עתיד כלכלי טוב יותר אינם נכללים בהגדרת האו"ם לגבי מיהו פליט". בעניין ההגירה של הסודנים לישראל קבע כי "בדומה למבקשי המקלט מאריתריאה, רוב מבקשי המקלט הסודנים ביקשו להגיע לארץ מסיבות כלכליות או מפני שקרובי משפחתם או חבריהם שכבר הגיעו הנה קודם לכן התקשרו אליהם וסיפרו להם עד כמה המצב בארץ טוב יחסית למצב בלוב, בקהיר או בסודן עצמה. חשוב לציין כי רבים ממבקשי המקלט מדרום סודן אכן נאלצו להימלט מבתיהם בשל מלחמת האזרחים העקובה מדם בין הצפון לדרום. אבל מאז כבר עברו שלוש שנים", כתב בשנת 2008 והוסיף "אין ספק כי זרימה בלתי פוסקת זו של מבקשי מקלט לישראל עלולה לסכן בעתיד את צביונה היהודי של המדינה".

לינץ' אקדמי

המאמר של ד"ר משה טרדמן פורסם בדו"ח מטעם המרכז למחקר במכללה לביטחון לאומי ובסיוע קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, והתגובה לא איחרה לבוא. קבוצת אקדמאים מטעם מכון ון ליר שלחה לאוניברסיטת חיפה מכתב התוקף את דרך הסקת המסקנות של טרדמן. כמו כן, טענו אנשי ון ליר כי טרדמן היה צריך לקבל את אישורם של המסתננים לתשאול לפני שהוא חוקר אותם, ומשלא עשה כך הרי שיש כאן בעיה אתית.

על הדו"ח כולו, שנערך על ידי פרופ' ארנון סופר, כתבו אנשי ון ליר: "אנו סבורים כי המסמך כולל בתוכו ביטויים גזעניים ואנטי-דמוקרטיים המקבלים, כשהם מוכללים במסגרת של 'מסמך מחקרי-אקדמי', חזות של מסקנות מחקריות הכרחיות. מבלי להוסיף נאמר כי האופן שבו מוצגים מבקשי המקלט מזכיר כתיבה גזענית אחרת המוכרת לכולנו היטב מההיסטוריה הלא רחוקה", טענו בקבוצת ון ליר וסיכמו: "כאקדמאים ישראלים אנו מודאגים מן הנזק שניירות כאלה מסבים הן לתדמית המחקרית של האקדמיה בישראל בכלל, ושל אוניברסיטת חיפה בפרט, והן לקיומו של שיח ציבורי בנושא אקטואלי ורב חשיבות לחברה הישראלית".

בעקבות המכתב שנשלח לאוניברסיטת חיפה, יצא פרופ' סופר להגנת הדו"ח וממצאיו של ד"ר טרדמן. את ההתקפה על טרדמן כינה "התנפלות זדונית" של השמאל הרדיקלי וקבע כי "נתוניו של טרדמן הם המהימנים ביותר שאפשר למצוא, אך מה לעשות, הם מקלקלים לצוות ון ליר את האג'נדה".

מאז אותה פרשה עברו הרבה מים בירדן ומסתננים בגבול הדרומי. היום עוסק ד"ר משה טרדמן בסוגיות של סביבה בישראל ובעולם הערבי, ובשיתופי פעולה סביבתיים בין דתות שונות – תחום שנמצא בחיתוליו בעולם כולו, ודווקא בירושלים החל קורם עור וגידים.

האירוניה בהתקפה של ארגוני שמאל על ממצאיו של ד"ר טרדמן היא העובדה שהאחרון מגדיר את עצמו כאיש שמאל מובהק. לצורך העניין הוא מודה ומתוודה שבבחירות האחרונות שלשל פתק של מרצ לקלפי. כך שמבחינתו, הביקורת שחטף משמאל היא ביקורת מבית.

"הייתה עלי התנפלות, ובזמנו ביקש ממני פרופ' סופר לא להגיב לטענות והוא בחר להגיב בדרכו שלו. נטען נגדי שלא היה מדובר במאמר אקדמי, משום שפרסמתי מסקנות עם ממצאים של תשאולים שלא נערכו בהסכמת המתושאלים. אני אפילו לא חשבתי להתווכח איתם, כי זו הייתה טענה שטותית לחלוטין. במחקרים אנתרופולוגיים אתה לא שואל את האדם האם אתה יכול להכניס את זה לתוך המחקר. אתה מראיין ורושם את הממצאים. לכן המתקפה הזו היא לא מן העניין. קבעתי מסקנות שלא תאמו את הציפיות שלטענתם מתקיימות בשטח, למרות שאני באתי במגע יומיומי עם המסתננים, בניגוד לחלק מאותם אנשים שביקרו את המסמך אך לא ראו או נפגשו עם אותם מבקשי מקלט, ומרבים לדבר על הסוגיה".

פרופ' סופר הגדיר את הביקורת עליך "מתקפה זדונית".

"זה נכון במידה מסוימת, אבל אני לא נוטה לקחת את הדברים ללב. הוויכוח יצא מתחומי השיח האקדמי, והתחושה שיצאתי איתה אחרי הפרשה היא חוסר היכולת של ארגוני שמאל לשמוע דעות אחרות. יש בעיה לפעמים בארגוני השמאל שהם יכולים לדבר אך ורק עם עצמם. הם יכולים לשמוע רק את הדעות שלהם ולא לשמוע דעות של אחרים. קשה להם לשמוע משהו אחר, בייחוד כשזה לא תואם את העמדות שלהם", אומר ד"ר טרדמן, ומזכיר כי "אני שמאלני, ואני אומר זאת בפה מלא".

המסקנה שלך היא שרוב המהגרים לישראל מאפריקה הם מהגרי עבודה. אם כך, כל הטיעון של ארגוני זכויות האדם שמדינת ישראל חייבת לקלוט את מבקשי המקלט משום שהם פליטי חרב הוא בלוף אחד גדול?

"מצד אחד כן. מצד שני, במקרה של אריתריאה זה יותר מסובך, כי יש שם משטר דיקטטורי ויש שם רדיפה. במקרה של הסודנים זה הגירת עבודה נטו. נאמר כך: פליטים אין הרבה. מדארפור הגיעו אנשים שהם פליטים והם קיבלו מעמד פליט. למיטב ידיעתי מדובר במאות בודדות, אפילו לא אלפים. הרוב הגדול אלו מהגרים שהגיעו כתוצאה מהגירת עבודה, ואחר כך הזמינו קרובי משפחה להגיע לכאן. כמו שאנשים מגיעים לאמריקה ואומרים: הצלחנו, עכשיו תבואו אתם".

"פליט" עם לפטופ

במסגרת התשאולים נפגש טרדמן עם מהגרים שהגיעו מכל ארצות אפריקה. היו אפילו מסורבי עלייה מבני הפלשמורה באתיופיה שהתחזו לסודנים על מנת להסתנן לישראל. רבים מהמסתננים אומרים בפה מלא שהם באים לחפש עבודה וחיים טובים יותר בישראל. הדוגמה הקיצונית ביותר של מבקש מקלט שהוא זוכר הייתה כאשר הגיע אליו לתשאול בחור צעיר מאריתריאה עם מחשב לפטופ ביד, ושאל אותו אם הוא יכול לסדר לו עבודה כי יש לו תואר ראשון ושני. ד"ר טרדמן מספר על הנתיב הכמעט קבוע של המסתננים, שכולל טיסה לקהיר ומשם הסתננות לישראל דרך הגבול הדרומי. רובה הגדול של ההגירה הוא הגירת עבודה לכל דבר ועניין, הוא קובע.

חלק מהמסתננים מגיעים ממדינות אויב כמו סומליה למשל, שם יש אחיזה לארגוני האסלאם הקיצוני. "אני המלצתי לא להעניק מעמד פליט למסתננים שבאו מסומליה, משום ששם יש ארגוני אסלאם קיצוני שמבצעים פיגועים. קשה מאוד להבחין מי מהמסתננים שמגיעים מסומליה קשורים לקבוצת הטרור "אל שבאב" ומי לא. ישנה קבוצה אחת במדינה הזו שהיא נרדפת וכפופה לשבטים הראשיים, וההמלצה שלי הייתה כן להעניק להם מעמד. אך שוב אני אומר, צריך לדעת לעשות את האבחנות הללו".

יש לדעתך צביעות בכל מה שקשור לשיח אודות המסתננים?

"כן, יש שיח לא נכון. כשלא יודעים על מה מדברים אז נכנסים לכל מיני רגשות ותחושות ואנשים פועלים לפי אינטואיציה ולא לפי מידע. במשרד הפנים ישנה יחידה שנקראת RSD שעוסקת בבדיקה לעומק של אותם מבקשי מקלט. לאחרונה קיבלתי מידע שבשנים האחרונות רק אדם אחד קיבל מעמד של פליט. מדובר באדם שהוא לבקן ובאפריקה יש מקומות שרודפים לבקנים. יש אפריקאים שמאמינים שהאיברים שלהם טובים לבריאות ופשוט אוכלים אותם. הוא היחיד שקיבל מעמד של פליט. אנשי היחידה הזו שמתשאלים ועוברים הכשרה על ידי האו"ם הם מאוד מקצועיים ויש סיבה לכך שלא כולם זוכים למעמד פליט".

ארגוני הזכויות והמסתננים טוענים שהמדינה מסרבת לבדוק את המעמד שלהם.

"המדינה לא מסרבת, אלא מתקשה להתמודד עם המספרים. יש בעיית כוח אדם. גל ההגירה העצום שהגיע לא מאפשר לבדוק לעומק את הבקשות. האו"ם לא יכול לבדוק בגלל שאין לו כוח אדם, לכן הנושא הועבר לטיפול משרד הפנים. גם למשרד הפנים אין מספיק כוח אדם מיומן כדי להתגבר על המספרים העצומים. כל בדיקה כזו היא בדיקה של ימים והיא דורשת אנרגיה וזמן. אי אפשר לעשות את זה כמו אוטומט".

בינתיים מדינת ישראל התחילה להתמודד עם הגירת המסתננים. יש גדר בגבול הדרומי והיא מפחיתה משמעותית את כמות המהגרים מאפריקה לישראל. עם זאת, קובע ד"ר טרדמן, הבעיה רק תלך ותחמיר למרות מגבלת הגדר, משום שגלי ההגירה לישראל לא יופסקו בקרוב ובהעדר מדיניות ממשלתית בנושא המצב רק ילך ויסתבך. היחס הנוקשה של אירופה למסתננים וסירובה המוחלט לקלוט אותם, שינוי אקלים קיצוני באפריקה המלאה סכסוכי דמים גם כך והעובדה שישראל גובלת ביבשת האפריקאית - יהפכו את ישראל ליעד ראשון במעלה לפליטי ומסתנני היבשת האפריקאית.

"הגדר עוצרת והיא מסייעת ללא ספק, אך המסתננים ימשיכו להגיע", קובע טרדמן. "כי כשאין מקום אחר ואתה מחפש את הדרך אל האושר, תמצא את הדרך. אירופה כבר מזמן סגרה את שעריה. אלו שמנסים להגיע לאיטליה טובעים בדרך, ומי שמגיע נסגר מאחורי סורג ובריח באי שמיוחד למסתננים מאפריקה. הספרדים הקימו חומה במרוקו כדי לעצור את הפליטים, שלא יעברו את מיצר גיברלטר. אירופה לא רוצה פליטים. כישלון הרב תרבותיות ועליית הימין בהרבה מדינות בעקבות זה מבטאים את העובדה שאירופה לא ששה לקבל פליטים נוספים מעבר למה שכבר יש להם. בעניין הזה צריך לדעת שאירופה הרבה יותר נוקשה מישראל. היחס שם לפליטים ומסתננים הוא מחפיר.

"בנוסף לכך, אפריקה מלאת משברים. אנשים ירצו להימלט ממנה כל הזמן והמקום הכי קרוב הוא מדינת ישראל. לכן ישראל חייבת לאמץ מדיניות להתמודדות מושכלת עם התופעה, שרק תלך ותגבר", מסביר טרדמן.

מבחינת המדיניות הממשלתית של ישראל, טרדמן רחוק מלהיות מרוצה. למרות הגדר, הצהרות שר הפנים הנוכחי גדעון סער והקודם אלי ישי וחזרתם של כמה מאות מסתננים לאפריקה, גלי הגירה יגיעו לישראל, הוא טוען, ייתכן שלא מהגבול הדרומי אלא מגבול ירדן. "רבים מהמסתננים הם נוצרים והם מכירים היטב את הסיפור התנ"כי של בני ישראל", הוא מחייך, "אם לא דרך המדבר אז דרך הגבול המזרחי".

הצצה להעדר המדיניות של ישראל מספק טרדמן מתקופת עבודתו כמתשאל. "ב‑2008 היה נוהל של גדרה-חדרה. אסור היה למסתננים לשהות בין גדרה לחדרה, וכחלק מעבודת התשאול שלנו התבקשנו ליידע את המתושאלים על ההגבלה. כמובן שאחרי שהם קיבלו את הוויזה, הדבר הראשון שהם עשו היה לנסוע לתל אביב. כמתשאלים, תחום האכיפה לא היה בידינו, והיה ברור שאחרי שאמרנו להם לא לנסוע למרכז הם הגיעו לתל אביב. אין אכיפה כתוצאה מכך שאין מדיניות".

בעניין הזה שותף ד"ר טרדמן לביקורת של ארגוני זכויות האדם על ממשלות ישראל. "גם היחס שלנו למסתננים הוא מחפיר. אמנם לא כמו האירופאים, אבל בהעדר מדיניות הם נופלים בין הכיסאות. העדר טיפול מביא לניצול ולפיצוץ. השהייה של המסתננים במקומות מוחלשים כמו דרום תל אביב היא מסוכנת, כי היא מובילה לפגיעה קשה באוכלוסיות מוחלשות. המדינה צריכה לפעול לפיזור אוכלוסיית המסתננים בכל רחבי הארץ, גם לכפר שמריהו אם צריך".

אתה רואה מסתננים נקלטים בכפר שמריהו?

"לא, אבל הלוואי שכן", הוא צוחק. "צריך מדיניות ממשלתית להעביר את המסתננים גם למקומות כאלה. יש הרבה אנשים שמדברים על אותם מבקשי מקלט, אך מעולם לא ראו אותם. יש הרבה אנשים שלעולם לא מסתובבים בדרום תל אביב או באילת, ויש מידה לא מועטה של נתק בינם לבין אותה אוכלוסייה שמדברים עליה. הם לא יודעים על מה מדובר. אולי שווה להביא אותם קרוב יותר לאותה אוכלוסייה, שפשוט יבינו על מה מדובר", הוא אומר בחצי חיוך. בשורה התחתונה, סבור ד"ר טרדמן, מדינת ישראל צריכה להיות ערוכה לגלי הגירה נוספים שעוד יבואו אל הארץ המובטחת, ולאמץ מדיניות הגירה ברורה שתעביר מסר למסתננים פוטנציאליים ותתמודד עם אלו שנמצאים כבר בארץ.

מזג האוויר יוצר מלחמות

כמומחה לסביבה, כתב ד"ר טרדמן מחקרים ודו"חות על שיתופי פעולה בסוגיות סביבה בין ישראל למדינות ערב. לסביבה אין גבולות, קובע טרדמן, ולכן מה שמתרחש אצל שכנינו מעבר לגבול משפיע ישירות על חייהם של אזרחי ישראל. זיהומי אוויר שיש ברשות הפלשתינית או בקהיר, משפיעים בהכרח על החיים כאן בישראל.

בעוד שבאירופה נשמעים קולות אהדה לחרם על ישראל, במדינות ערב ישנם שיתופי פעולה סביבתיים ומחקריים עם ישראל בתחום הסביבה. "הצורך הוא אם כל המצאה", קובע טרדמן, "אפשר להחרים ברמה ההצהרתית. בפועל, יש שיתופי פעולה בין מדינות ערב והרשות הפלשתינית לבין ישראל בכל מה שקשור לסביבה".

מדינות המפרץ, מגלה טרדמן, נהנות ממוצרים חקלאיים מישראל. "הממשלות במפרץ ומי שמקבל את המוצרים יודעים בדיוק מאיפה זה מגיע. אז אולי מורידים את המדבקה שמציינת שמדובר בישראל, אבל בפועל יש שיתופי פעולה. אני יצרתי קשר לאור מחקרים שעשיתי בתחומי הסביבה במדינות ערב. העובדה שאין מחקרים על סביבה במדינות ערב מייצרת חיבורים עם גורמים שונים בקרב שכנינו. כשמישהו חוקר, אז מתייחסים אליו גם אם הוא ישראלי".  

במילים "לסביבה אין גבולות" – משפט שאהוב במיוחד על ד"ר טרדמן – הכוונה היא לא רק לתופעת זיהום האוויר החמורה שנובעת מאגזוזים ישנים ברשות, אלא לסוגיית המדבור שמשנה את פני המזרח התיכון ואולי אפילו תגרום לנפילתו של בשאר אסד.

מדבור הוא תהליך שבו המדבר מתפשט על המזרח התיכון, מה שמחולל שינויים רבים. "המדבר מתפשט לאזורים עירוניים וכפריים. הרוחות והחום מייבשים בארות, הדיונות מתפשטות כל הזמן בקצב איטי וגם הטמפרטורות עולות", מסביר טרדמן.

שינויי אקלים, קובע טרדמן, מייצרים מלחמות. למשל, לעובדה ש לישראל מגיעים מסתננים מדארפור יש קשר ישיר לתופעת המדבור. "במשך 40 שנה המדבר התפשט כ‑100 ק"מ בדארפור. זה גרם לייבוש כל הבארות של הערבים שחיים בצפון, והם נאלצו לנדוד דרומה. החלו מלחמות על שטחים, שגרמו לזירוז המלחמה בין הצדדים".

וכיצד המדבור קשר לאסד? משנת 2005 החלו שנות בצורת בסוריה. המדבר התפשט במחוזות של דארע ודיר א-זור, שם שכנו המיעוטים הכורדיים והדרוזים, והם החלו במחאה נגד השלטון הסורי. "המדבור גרם לכך שמשהו כמו מיליון פליטים היו צריכים לעזוב את מקום מושבם ולעבור לערים, מה שרק הגדיל את הלחץ על המשאבים הסביבתיים שהשלטון הסורי לא יכול היה לתחזק. הדבר הגביר את המחאות. בשנת 2003 בשאר ביטל את המשרד לאיכות הסביבה, ובגלל המדבור הוא החזיר אותו. בשנת 2009 הוא הבין שהוא בבעיה. אלא שזה כבר היה מאוחר, וכך על רקע הנושא של מדבור וזכויות על קרקע בין קבוצות שונות פרצו מהומות בדארע ודיר א-זור וגורמים נוספים תפסו על זה טרמפ. אבל בתחילה, המרד נגד בשאר אל אסד התחיל כמהומות איכרים".

בישראל, אגב, נלחמים במדבור בנחישות, טוען טרדמן. "יש לנו המון ידע בתחום הזה, אם דרך צמחים שמתנגדים לרוחות המדבר ודרכים לעצירת החולות. בארץ יש את המומחים הכי גדולים להתמודדות עם תופעת המדבור".

ולמרות המומחיות הרבה בישראל, ד"ר משה טרדמן מקווה שתהיה גם מדיניות סביבתית משמעותית כי נכון לעכשיו, הוא טוען, קברניטי המדינה עדיין לא מתייחסים במלוא כובד הראש להשפעה של הסביבה על המציאות. "המדבור ושינוי אקלים אלו נושאים ביטחוניים ממדרגה ראשונה. מבט לעבר שכנינו ממחיש זאת היטב", קובע טרדמן. "זה הכרחי שמדינת ישראל תפנים את משמעות ההשפעה שיש לסביבה על החיים ואת העובדה שלסביבה אין גבולות".