שבת בצהריים לפני שש שנים בבית משפחת דן (שם בדוי). בני המשפחה ישובים סביב שולחן השבת הערוך. האב חזר רק כמה רגעים קודם לכן מבית הכנסת והחל באמירת הקידוש. "ושמרו בני ישראל את השבת..." קידש האב בשלווה כשיאיר, בן החמש ישב בסמוך לאמו עירית והאזין.
לפתע, ללא כל הכנה מוקדמת, נשמע פיצוץ עז ומחריש אוזניים. עשן סמיך אפף את החדר וריח חריף של אבק שריפה מילא את חלל הסלון. ברגע הראשון לאחר הפיצוץ הייתה דממה ואז, לאחר מספר שניות של שקט, נשמעו זעקות שבר.
יאיר הקטן החל בוכה וצורח באימה. ההורים המופתעים ניגשו אל יאיר בבהלה כשהם מנסים להרגיע אותו ולטפל בו. נסיבות הפיצוץ וחומרת פציעתו של יאיר עדיין לא היו ברורות.
"זה היה כל כך לא צפוי. הייתה בבית אווירה רגועה של שבת בבוקר. היינו ממוקדים בקידוש ופתאום בבת אחת, כזה 'בום' אדיר. אני זוכרת איך מיד הסתכלנו סביבנו בהלם, מנסים לקלוט את מה שקורה. ראינו את יאיר אוחז ביד וצועק בקול: 'כואב לי, כואב לי'. הוא ממש התפתל מכאבים", מספרת האם וגם אחרי ארבע שנים ניכר הקושי בדיבורה. "שאלתי אותו: 'יאיר, מה קרה?' והוא ענה לי תוך כדי בכי היסטרי שחבילת הפיקות האדומות שקיבל לפני מספר ימים כמתנה מהדודה התפוצצה לו".
הוריו המבוהלים של יאיר ניגשו לטפל ביד הכואבת ושטפו אותה תחת זרם של מים קרים, אבל יאיר המסכן לא נרגע והמשיך לזעוק מכאב. "בהתחלה טיפלנו ביד שלו כי חשבנו שזו הפציעה היחידה אבל אז שמנו לב שהוא מצביע על המכנסיים שלו וראינו שהן שרופות. הבנו שישנה פגיעה נוספת ברגלים".
בדיעבד הסתבר כי בשבת בבוקר שיחק יאיר בחדרו עם חבילת הפיקות, וכשנקרא להצטרף לסעודה הכניס את החבילה לכיס מכנסיו. במהלך הקידוש מולל בידיו את הפיקות וכתוצאה מפעולה זו התחמם חומר הנפץ וגרם לפיצוץ הגדול של החבילה כולה בתוך מכנסיו.
כשהבינו הוריו שהוא לא נפצע רק בידו, הם הפשילו במהירות את מכנסיו ולעיניהם נתגלה מחזה זוועה: שטח נרחב מהירכיים בשתי רגליו היה אדום ביותר, עם חתכים עמוקים ונקודות ללא עור. שלפוחיות החלו מבצבצות מעל פני העור הפצוע. "זה היה נראה נורא. הכיסים במכנסיים היו שרופים לגמרי ומחסניות הפיקות הריקות היו עדיין לוהטות. בזמן הפיצוץ האש בערה ולמזלנו היא כבתה די מהר. רק בנס המכנסיים לא המשיכו להתלקח", מודה עירית לקב"ה על מזלם. "אנחנו לא איבדנו עשתונות והכנסנו אותו ישר לאמבטיה מתחת לזרם מים כדי להרגיע את המקום עד כמה שאפשר. ראינו איך עם כל דקה שעוברת השטח הפצוע הופך ליותר ויותר אדום ושלפוחיות לבנות צצות בלי הפסקה. הבנו שמדובר בפציעה רצינית ביותר והזעקנו את מד"א לעזרה".
יאיר נלקח בדחיפות לקבלת טיפול. הצוות הרפואי דאג להרגיע את שטחי הכוויות, נתן טיפול תרופתי ולאחר מכן חבש את היד ואת הרגליים. תוך כדי הטיפול הרפואי נראה יאיר המום מהכאב הרב שעמו נאלץ להתמודד. "כאמא זה היה מאוד קשה לראות אותו", נאנחת עירית. "יאיר רוב הזמן פשוט שתק. הוא היה בהלם מוחלט מעוצמת הכאב. האמת, גם אנחנו לא הבנו מאיפה זה נחת עלינו".
למרות החוויה הקשה שחוו, התברר כי אותו טיפול ראשוני לא היה סוף פסוק למנת הסבל של יאיר אלא רק תחילתו של תהליך ריפוי ארוך ומכאיב. מדי יום, ולעתים גם פעמיים ביום, נאלץ יאיר לעבור מסכת ייסורים בעת החלפת התחבושות והטיפול בשטחים הפגועים.
"מדובר בכאבי תופת. אי אפשר לתאר עד כמה. כשאנחנו כמבוגרים מקבלים כוויה קטנטונת באצבע אנחנו מרגישים את הכאב, ובכוויות של יאיר הרי היה מדובר בשטחי גוף גדולים פי כמה וכמה ובפציעה עמוקה הרבה יותר. הייסורים שלו המשיכו עוד שבועות וחודשים. הטיפול כלל שטיפה יומיומית של המקום למניעת זיהומים, מריחת משחות והחלפת תחבושות", מספרת עירית. "בימים הראשונים לפני כל טיפול ניתן לו משכך כאבים ממשפחת המורפיום, כי פחות מזה פשוט לא עזר".
על פי נתוני עמותת 'בטרם - לבטיחות ילדים' תופעת פציעות ילדים במהלך חודש אדר ובמיוחד בחג הפורים נרחבת הרבה יותר. בתקופה זו של השנה נרשמת עלייה של פי שלוש וחצי (!) בפניות למיון בגין כוויות מנפצים, חזיזים וזיקוקים בהשוואה לשאר ימות השנה.
בשנה שעברה, לדוגמה, תרחישי הפגיעה האופייניים היו פציעות, קטיעת אצבעות, כוויות, איבוד ראייה, וזאת כתוצאה משימוש באקדחי קפצונים, זריקת חזיזים, משחק בנפצים, שאיפת גופים זרים מחלקי רעשן, אלרגיות חריפות כתוצאה משימוש בצבעי שיער ואיפור שאינם ברישיון משרד הבריאות ועוד.
בבלוג אישי שכתבה סבתא ששני נכדיה נפצעו קשה כתוצאה מפיצוץ שקית מלאה בפיקות, היא הגדירה את מכירת הפיקות כהשלמה עם הבאת ילדינו כקורבן למולך, לא פחות.
"בכל שנה יש מחיר יקר למשחקים הללו", כתבה הסבתא. "המולך גובה את קורבנו בלי הנחות: ילד נשרף קשה, אחר נפצע בידיו או ברגליו וכיוצא באלו... והעולם? העולם כמנהגו נוהג".
כיצד נעבור את פורים בבטחה
עלינו להיות מודעים לכך ששימוש במשחקים מסוכנים בחג הפורים עלול לגרום לפציעות ואף לנזקים בלתי הפיכים, ולכן:
- יש להימנע עד כמה שאפשר משימוש בפיקות, קפצונים, נפצים וחומרים דליקים אחרים.
- אין לשמור פיקות וקפצונים בכיס המכנסיים או החולצה מחשש להתפוצצות.
- אין לירות קפצונים, פיקות וכדומה בקרבת האוזניים והעיניים מחשש לפגיעה בראייה או לקרע בעור התוף ונזק בלתי הפיך לשמיעה.
הכתבה המלאה פורסמה במגזין 'פנימה'