בדירה קטנה בלב בני ברק מנהל אליעזר יודקובסקי כמה עמותות וארגונים.
עמותה אחת שנקראת 'אבות ובנים' מחברת בין אבות לבנים, חרדים כסרוגים, ללמוד ביחד בשיעורים מיוחדים.
בנוסף לכך הוא פועל בארגון 'הקרן להחזקת התורה' המסייעת לאברכים ובני משפחות, ועוד ארגון המסייע לבני המגזר החרדי למצוא עבודה.
פניו מעידות על דאגה רבה לקראת החג הקרב ובא. "הפסח הזה הולך להיות אחד המועדים הקשים ביותר לציבור החרדי, ואני אומר את זה בכאב גדול. לרבים לא יהיה מה לשים על השולחן בחג. זאת האמת".
אל החדר הקטן מצטרף הרב יעקב קעניג, ראש כולל ברסלב בבני ברק, מהכוללים החשובים והמרכזיים בציבור החרדי. לא מדובר בכולל של חסידי ברסלב בלבד, אלא בכולל שאפשר למצוא בו את החרדים לגווניהם – ליטאים, ספרדים וחסידים.
זה גם סוד כוחו של הכולל: "אנחנו מאמינים שגם ליטאים עמדו במעמד הר סיני, ולכן יש כאן אברכים מכל המחנות", צוחק הרב קעניג. ביחד איתם מתיישב ר"מ נוסף מאחת הישיבות בבני ברק, שביקש להישאר בעילום שם.
"משפחות קורסות כפשוטו"
השלושה הזמינו אותנו לבני ברק רגע לפני כניסת החג, כדי שנשמע מה עובר על הציבור החרדי בימים אלה, בעיקר מבחינה כלכלית. התמונה שהם מציירים קודרת במיוחד. המארחים, יש לומר, עוסקים בחיי היום יום בכלכלה של הציבור החרדי, בלחם ובמים. הרב קעניג משלם משכורות לאברכים, יודקבסקי, כאמור, עוסק בעמותה המסייעת לאברכים ולומדים, והרב שהצטרף לשולחן עוסק בצורכי ציבור של החברה החרדית. כולם מדברים על מחסור קשה במוצרים בסיסיים, על משפחות שנכנסות למצוקה כלכלית קשה, ובעיקר על תחושה שהציבור הדתי-לאומי לא מודע לעומק הגזירות שנחתו על הציבור החרדי ולמשמעותן הכלכלית.
"נוצרה טבעת חנק סביב הציבור החרדי", אומר הרב שביקש להישאר בעילום שם. "אנשים, ובין היתר ציבור הכיפות הסרוגות, אינם מבינים את משמעות הקיצוצים שנפלו על החרדים. אנחנו מדברים על מחסור של לחם וחלב, אלו הרזולוציות. הוויכוח שנוצר בין החרדים לדתיים-לאומיים גרם לכך שלא מבינים את הבעיות, לא יודעים מה קורה ברחוב החרדי. משפחות קורסות כפשוטו. זו התקופה הקשה ביותר שידעה החברה החרדית".
יותר קשה מתקופתו של לפיד האב?
יודקובסקי מבקש את רשות הדיבור: "טומי לפיד אהב לדבר, אבל הוא לא נשך. משפחות ואברכים לא נפגעו בתקופה שלו, ואני אומר את זה בכנות. היה חילול ה' כי הוא יצא נגד ה' ותורתו, אבל הוא לא קיצץ בבשר החי. כאן כל דבר שקשור לציבור החרדי מקוצץ, נמחק ונמעך על ידי הממשלה".
הרב קעניג מבקש להמחיש את הדברים. הוא עומד בראש כולל עם מאות אברכים. השנה, בשונה משנים עברו, החליטו בכולל החשוב לחלק לחם לאברכים. "זה מגיע גם לשם", אומר הרב קעניג, "חשבנו בהתחלה אם לאפשר מציאות כזו, שבה במוסד חשוב כמו שלנו יחלקו לאברכים כיכרות לחם. לצערנו, היום ברוב המוסדות החשובים מחלקים לחם. בימי שישי וערבי חג אני מגיע לכולל ואני רואה אנשים חשובים ומכובדים שעומדים בצד ומחכים לקחת חלות. אלו לא מותרות, אני מדבר על חלות שעולות עשרים, שלושים שקלים. אין את זה לאנשים. כל שנה אני נוסע פעמיים לחו"ל בשביל לעזור לאברכים. כשאני בא לחו"ל, תמיד הייתי מדבר דברי תורה ועל חשיבות התורה. היום אני נוסע הרבה יותר מפעמיים, וכשאני מדבר עם תורמים אני מדבר על עזרה לאברכים בשביל לחם וחלב. אני מדבר על מצוקות של אברכים בדברים הבסיסיים ביותר".
הקיצוצים באים לידי ביטוי בכמה פרמטרים. קצבאות של אברכים קוצצו, כמו גם משכורות של ר"מים ומורות בסמינרים. ברבות מהישיבות שבהן היו מספקים בשר בארוחת צהריים, מספר יודקבסקי, החליטו לצמצם לחלוטין את הארוחות. חנויות שלא מספקות מצרכים ואוכל נפגעו בהכנסות בעשרות אחוזים, הם מספרים. "יש לי אח שיש לו חנות צעצועים", מספר יודקבסקי, "הוא לא זוכר תקופה כזו שאנשים לא קנו, הירידות הן דרסטיות". הוא מוציא דף ובו מספרי התקציב של סמינר וולף, "סמינר הבנות הכי מכובד בציבור החרדי", מהנהנים השלושה. המספרים מראים ירידה דרמטית בתקציב. "משרד החינוך קיצץ בעבותות", אומר יודקבסקי.
"אנחנו לא מגזרים ניצים"
הם מבקשים מהציבור הדתי-לאומי להתוודע למציאות. "יש בין החרדים לדתיים-לאומיים ויכוחים, חלקם ויכוחים קשים", אומר הר"מ, "אבל יש לנו 70 אחוזים של הסכמות. אנחנו ציבורים שאוהבים ומכבדים תורה. רובנו הגדול מסכימים שמי שלומד תורה צריך להמשיך ללמוד תורה, ומי שלא - צריך לצאת לעבוד. אני מאמין שמי שהיה מגיע לכולל ברסלב בשתיים בלילה, דתי-לאומי כחרדי, והיה רואה אברך ספון על דף גמרא, הוא היה רוצה שהוא ימשיך ללמוד תורה. אם הוא מוכן למסור את הנפש על התורה, אז גם אצלכם יודעים ומאמינים שחייבים לתת לו לעשות את זה. אבל מה קורה עכשיו? משפחות של אברכים מתפרקות. התחושה היא שיש חוסר מודעות בקרב הציבור הדתי-לאומי למה שקורה אצל החרדים. בסך הכול, אנחנו לא מגזרים ניצים. רב המשותף על המפריד, אבל אתם צריכים לראות עם מה משפחה חרדית ממוצעת צריכה להתמודד".
על השולחן של יודקבסקי מונחות מאות בקשות של משפחות אברכים המבקשים סיוע לחג. כל משפחה עם הסיפור שלה, רובן משפחות עם עשרה ילדים ומעלה. רבות מהמשפחות המבקשות הן משפחות שבהן האימהות מורות בסמינרים, שמשכורתן קוצצה בחצי. על הפרק עומדת סוגיית הקייטנות בקיץ. המארחים טוענים כי שר החינוך, הרב שי פירון, החריג את הציבור החרדי במתן סיוע לקייטנות. "כולם מקבלים קייטנות בקיץ", אומר יודקבסקי, "בדואים שעוברים על החוק ובונים איפה שהם רוצים מקבלים סיוע, ערבים מקבלים קייטנות משר החינוך. אבל את החרדים החריגו. ואני שואל - מה עשו לכם הילדים?".
אל מול העמדה שמציגים הדוברים אנחנו מעלים את הטענות נגד ההתנהלות של הציבור החרדי, מנהיגיו ומושכי העט בקרב המגזר, שמרבים לבוז לציונות הדתית ולרבנים הדתיים-לאומיים. אם יש נתק בין הציבורים, אני שואל אותם, אולי הוא לא מתחיל עם הברית בין בנט ללפיד, אלא עם ה"בית של גויים" ובהמשך במאמרי הסתה שבהם משמיטים את תואר הרב מרבני הציונות הדתית, כמו הרב דרוקמן.
"זו הייתה טעות חצופה", אומר יודקבסקי על המאמר הידוע ב'יתד נאמן', "הציבור החרדי לא חף מטעויות. אבל בין זה לבין לשים את החרדים במצור כלכלי, הדרך ארוכה". הרב קעניג מבקש לדבר: "יכול להיות שהפצעים מתחילים משם. באמת יכול להיות. אבל המציאות היום היא נוראה. אתם חייבים להבין את גודל המצוקה. השאלה אם אנחנו ממשיכים לגעת בפצעים, או בוחרים לעסוק במכנה המשותף הרחב, שהוא אהבת התורה ולומדיה. מה שקרה היום הוא שכל הרחוב החרדי הופך להיות נטורי קרתא. ילדים לא התחפשו השנה לחיילים ושוטרים. הפירוד בין הציבורים הופך להיות עמוק וגדול הרבה יותר".
הר"מ מהישיבה טוען שבשורה התחתונה המדינה יורה לעצמה ברגל. "יש היום שינוי גדול מאוד בחברה החרדית. ישנם 6,000 סטודנטים חרדים, אלפי חרדים התגייסו לצבא בשנים האחרונות. מספיק להביט בעיתונים החרדיים ולראות את כל הפרסומות על מכללות ומכוני לימוד. כל זה נפסק בגלל המתקפה על הציבור החרדי. מי שרצה לגרום לחרדים לצאת ללימודים או להתגייס לצבא, רק דחף את החרדים הרבה שנים לאחור".
הרב קעניג מבקש לסכם: "הגזירות הכלכליות מכות בנו בעוצמה שלא ידענו. זה נכון. אבל הנס הוא שהאברכים נלחמים היום להמשיך ללמוד תורה. הם לא ייתנו ללפיד את התענוג של עזיבת היכל הקודש בגלל גזירותיו. אנחנו נכנסים לחובות, להלוואות, למצוקות קשות, אבל המסירות נפש על התורה רק גוברת. אנחנו חיים בניסים".