ואלה מדליקי המשואות בבית לוחמי הגטאות

1.    ליטמן מור

ליטמן מור נולד בעיירה קטנה בבלרוס, בן למשפחה בת שש נפשות.

ליטמן היה מראשוני המחתרת בגטו וילנה. הוא השתתף בסוף 1941 באסיפה שבה הוקרא לראשונה הכרוז- אל נלך כצאן לטבח... על ידי אבא קובנר. ב- 1944 הצטרף לפרטיזנים ולחם ביערות בבלרוס. כשחזר בתום המלחמה לעיירת הולדתו, נודע לו על רצח היהודים בידי המקומיים. כל משפחתו , נספתה בשואה.לפני תום המלחמה החלו הוא וחבריו לקבץ את השורדים ולארגן עלייה בדרך לא דרך לארץ. ליטמן עלה לארץ והקים משפחה. למד כימיה וסיים תואר מוסמך לבריאות הציבור היה ממקימי שירות המזון במשרד הבריאות- ומנהלו.

2.  חווה ויוסף לוסטיג

חוה לוסטיג נולדה ב1930 בבודפשט, הונגריה. שני הוריה היו רופאים. בנובמבר 1944 בהיותה בת 14 נלקחו הוריה מביתם, ומאז לא ראתה אותם. היא ואחיה  הקטן הובלו לגטו.  הם הוכנסו לדירה בת שלושה חדרים, כשלושים איש בכל חדר, בתנאי קור ורעב קשים. ונאלצו לבצע משימות  קשות, כמו העברת גוויות,אל חצר בית הכנסת הסמוך.

כאשר שוחרר הגטו, שבו השניים וקיבלו חדר בבית הוריהם, שנתפס בידי זרים. לימים, הצטרפה לתנועת הנוער דרור-הבונים, שם פגשה את בעלה לעתיד יוסף, שהיה מדריך בתנועה. 

יוסף לוסטיג נולד בווינה. משפחתו היגרה לעיירה בהונגריה. בתקופת המלחמה נלקח לעבודה במפקדת הגסטפו בבודפשט, נשלח לשירות במסגרת פלוגות העבודה בכפייה משם נמלט והצליח להסתתר עד סוף המלחמה. לימים, הצטרף לתנועת דרור-הבונים  והיה למדריך. בני הזוג לוסטיג ברחו מהונגריה  לאיטליה. ביום הקמת המדינה, הגיעו לארץ. הם היו בין מייסדי קיבוץ בית העמק. עברו לצפת, והשתלבו במערכת החינוך. עם פרישתם לגמלאות הצליחו בני הזוג לוסטיג לשתף קבוצה של חברים לצורך הקמת מוזיאון בצפת לקהילה הדוברת ההונגרית. המוזיאון מציג את סיפורן של כ- 4000 קהילות בהונגריה והסביבה ..

3. יצחק לבנת

יצחק (איציק) לבנת, נולד בשנת 1930 בעיירה קטנה בצ'כוסלובקיה.

איציק היה הרביעי מבין חמשת ילדי המשפחה, אביו ניהל חווה חקלאית גדולה של אציל הונגרי  ולמרות הרוחות הרעות מסביב,  היה משוכנע שלהם, לא יכול לקרות מאומה...  ב- 1944 נפטרה האם .זמן קצר אחר כך, נשלחו איציק אביו ואחותו לבירקנאו. המשפחה נקרעה כאשר איציק ואביו הופרדו מהאחות הקטנה, שאותה לא ראה יותר לעולם. האב נשלח לאושוויץ ואיציק נשלח לחטא את הקרונות שהובילו את היהודים למשרפות.

 כשהיה אמור להישלח  עם קבוצת ילדים אל המשרפות, שילם איש הזונדר-קומנדו שוחד וחילץ את איציק שהתחבב עליו, מקבוצת הילדים שנשלחו אל מותם. איציק שרד, עלה לארץ, ושירת בצה"ל כקצין קשר. לאחר שחרורו חבר אל אחיו וביחד ניהלו את חברת תעבורה,  מאז ייסד חברות נוספות וראה ברכה בעמלו.  . לאיציק 4 ילדים, 12 נכדים ו3 נינים.

4 .יוסוף בן פורת

יוסף  בן פורת נולד ב1923, בהונגריה.  הוא למד בסמינר למורים יהודיים והיה מבין הפעילים, במחתרת הציונית החלוצית בבודפשט, בעת המלחמה הצטרף לבית  החסות לילדים, בית הזכוכית, כאיש חינוך שדאג לילדים ולימד אותם. הוריו ואחיו  הגיעו לבית שבו עבד, והוא  לא יכול היה לקבלם . אביו, שגם היה איש חינוך, נשלח לעבודות כפיה שמהן לא שב, אימו ואחיו הצעיר, שרדו את הגטו, ועלו לארץ. ב-1947 עלה יוסף לארץ ביחד עם קבוצת ילדים יהודים והיה בין מייסדי קיבוץ געתון. הוא איש חינוך מוערך שזכה לשבחים רבים על עבודתו . יוסף נישא לחווה, ונולדה להם בת. יוסף, המכונה יוסוף, עוסק כיום באומנות, בעלת מסר אישי וחברתי. ביתו  גילה, עוסקת גם היא בחינוך. ליוסף, יוסוף בן פורת   3 נכדים ו 5 נינים.

5.     פרופ. ינינה אלטמן

 ינינה אלטמן, נולדה ב- 1931 בלבוב, אז- בפולין, כיום באוקראינה. אביה היה עורך עיתון יהודי נפוץ. היא הושלכה עם אימה למחנה הריכוז ינובסקה, שממנו הוצאו יהודים אל מחנות המוות. ב-1943, בסמוך להוצאות להורג, גירשה אותה אימה שהתבצרה עם קבוצת מורדים באחד המרתפים, כי לא רצתה לראות איך יורים בביתה, לידה.

ינינה בת ה-11 כתבה שירים וזיכרונות.  לאור האש שבערה בבור המוות לא הרחק, הייתה קוראת את סיפוריה ושיריה באוזני נערות אחרות. ינינה הוברחה מהמחנה בידי חבר המחתרת הפולנית והוסתרה בבית פעילת מחתרת פולניה. נתנו בידה מחברת אפורה ועיפרון, כדי שתרשום את קורותיה.  היומן  שהתפרסם לימים בכל העולם, נמצא בארכיון  בית לוחמי הגטאות. ינינה עלתה לבדה ב-1949 לישראל. שירתה בצה"ל ולמדה כימיה בטכניון.  בחייה, שילבה כתיבה, עבודה אקדמאית בחקר הכימיה, ביחד עם מאבקים פוליטיים וחברתיים בישראל.  ספריה "הם עוד חיים"   ו "הוורד הלבן",   עוררו הדים רבים. הפרופסור ינינה אלטמן, מתגוררת בחיפה עם בעלה, הפרופסור לפיסיקה קלמן אלטמן. לזוג שני בנים וחמישה נכדים.

6. ילדתה ונכדתה של חווקה פולמן רבן ז"ל

חווק'ה, (חווה) פוֹלמן רַבָּן' נולדה ב- 1924, בפולין. בגיל 15 הצטרפה לתנועת דרור . כקשרית,  העבירה מסרים לחברי התנועה  והבריחה נשק.  המראה השלה כבלונדינית כחולת עיניים ודוברת פולנית שוטפת בעגה ורשאית, סייע לה.  היא צוידה במסמכים מזויפים ונעה בדרכים בשם בדוי.  היא גם פעלה להברחת יהודים מהגטאות ליערות כדי שיחברו  לפרטיזנים. היא הושלכה לכלא בקראקוב לאחר שנתפסה בעקבות פעילות מחתרתית. בחקירותיה הציגה עצמה בזהותה המזויפת וכך נרשם כי היא פולניה שעזרה ליהודים.  חווקה נשלחה למחנה אושוויץ-בירקנאו,  שם שהתה שנתיים. ראשה גולח  ומספר קועקע על ידה. היא קבלה מעמד של אסירה פוליטית. כשהחליטו הגרמנים  על פינוי האסירים נשלחה אל מחנה רוונסבריק. 

לפני סיום המלחמה הועברה לשוודיה . שם הרגישה חופשייה לחשוף את יהדותה. ב-1947 עלתה חווקה לארץ, ממשפחתה בת 6 הנפשות, שרדה רק האם. חווקה נישאה ליחזקאל רבן והשניים היו בין מייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות. נולדו להם שלושה ילדים.

חווקה הייתה דמות מפתח בעבודה החינוכית בקיבוץ ובמוזיאון .היא נפטרה בינואר, השנה.