באוניברסיטת אריאל בשומרון נערכים לכנס העשרים וארבעה שייערך ביום חמישי הקרוב בהשתתפות שר החינוך הרב שי פירון, יו"ר חבר הנאמנים משה ארנס, שר המדע יעקב פרי, יו"ר קק"ל אפי שטנצלר ויו"ר מועצת יש"ע אבי רואה.
בראש הכנס עומדת פרופ' מרים ביליג, מנהלת המו"פ האזורי שומרון ובקעת הירדן.
אחד המושבים יעסוק למשל בתחילת ההתיישבות היהודית בחברון. עתיה זר מאוניברסיטת אריאל, תציג מחקר היסטורי שמתעד את מהלכיה של אותה קבוצה מחברון, אשר מעשה ההתנחלות שלה הביא בהמשך להקמת יישובים נוספים ביו"ש, ואשר מתוכה יצאו שש שנים לאחר מכן האנשים שייסדו את תנועת גוש אמונים.
זר מציינת כי המעשה הראשון והמכונן של הקבוצה היה עריכת ליל סדר בבית מלון ערבי בחברון בשנת 1968. למחרת החג הודיעו אנשי הקבוצה כי הם באו על מנת להישאר. השתלשלות האירועים מאז ואילך לא הייתה פרי תכנון אסטרטגי אלא מציאות שבה אירוע רדף אירוע, החלטה רדפה החלטה. ממשלת לוי אשכול בחרה לא לאשר אך גם לא לשלול את ההתנחלות. השר יגאל אלון סייע לקבוצה בכסף, בעבודה וברכב.
בהמשך החליטה הממשלה להעביר את הקבוצה לבניין הממשל הצבאי בחברון. הקבוצה התגוררה שם כשלוש שנים, כאשר לכל משפחה הוקצה חדר אחד, והחיים היו כקומונה. למרות התנאים גדלה הקבוצה ונוספו משפחות. כשנתיים לאחר אותו ליל סדר החליטה הממשלה על הקמת 'חברון עילית' - יישוב יהודי בסמיכות לחברון שבו ייבנו בשלב ראשון 250 דירות.
המחקר של זר בוחן את אופן התרחשות האירועים: הצטרפות האנשים, תנאי החיים, תהליכי קבלת החלטות בקרב הקבוצה, החלטות ממשלה בעניין ההתנחלות וכן חיכוכים ושיתופי פעולה שהיו עם שלטונות הצבא ועם הממשלה בנוגע להתנחלות וגם בדבר סדרי התפילה במערת המכפלה. באמצעות מחקר זה תוכל להתפרש תמונה שלמה של התהליכים שהביאו ואפשרו את ההחלטה לבנות את קריית ארבע, החלטה שהיוותה אמירה של הממשלה באשר לעתיד ישראל בשטחים אלה.
פאנל רב משתתפים יערך לכבוד פרסום הספר "לא בכל מחיר - מגוש קטיף עד עמונה, הסיפור מאחורי המאבק על ארץ ישראל", מאת ד"ר ענת רוט.
במושב נוסף יציג שי סויסה את מחקרו בנושא "תהליך הסדרת הקרקעות בשומרון".
המחקר של סויסה בוחן את התהליך מארבעה אספקטים שונים: הפן המשפטי - עוסק במעמד הקרקע ובפסיקות השונות לה - החל מהחוק העות'מאני, אחריו המנדטורי, ממשיך בירדני עד לחוק הישראלי והבין לאומי. הפן החוקתי - מתבטא בהחלטות הממשלה השונות שניתנו לאורך השנים. הפן התקשורתי - בוחן את הסיקור התקשורתי הנרחב שזכה לו התהליך, והפן ההתיישבותי - מביא את נקודת המבט של המתיישבים ומעורבותם בתהליך.
בהרצאה יסקור סויסה בקצרה את המציאות שהייתה קודם החל התהליך וכן תדגים את המציאות המשפטית המורכבת. נוסף על כך תוצג מעורבות המתיישבים בתהליך כפי שמופיע בפרוטוקולי היישובים ובהתכתבויותיהם עם הגורמים השונים.
מושב מעניין נוסף בכנס שיערך ביום חמישי הקרוב יעסוק ב"מנהיגותם של רבני יש"ע מול טרור". הרבנית נעמי שחור, ממכללת אורות ישראל מציינת כי הטרור והאלימות באינתיפאדה הראשונה (תשמ"ח) והשנייה (תשס"א) התאפיינו במעשים שכוונו גם נגד אזרחים תושבי היישובים ביש"ע, בכבישים ובתוך היישובים. הטרור בתוך יש"ע שיבש ושינה במידה ניכרת את חייהם של תושבי היישובים, ושל המעגלים הקרובים והרחוקים שלהם.
בהרצאה יובאו דוגמאות לשאלות ותשובות שנשאלו רבני היישובים בתקופות האינתיפאדה, במיוחד על רקע הסיכון הגובר בנסיעות בדרכים ועל דרכי המיגון. במקביל לפסיקה הלכתית פעלו רבני היישובים בחיזוק כוח העמידה והמורל של תושבי היישובים על ידי חיזוק רוחני ומוסרי, הן בכתיבה, הן בשיחות, ונוסף על כך פעלו במסגרות יישוביות וציבוריות בתכניות שונות בהתמודדות מעשית עם הטרור ('חוסן קהילתי'),ובהקמת צוותי חירום יישוביים ופעילות אזורית נוספת. רבני היישובים היו שותפים לפעילות ציבורית, הן בפגישות עם אנשי צבא מהשטח והן במחאה על מצב הביטחון.
עד היום עסקו (המחקר והתקשורת) בצורה כללית ב'מנהיגי המתנחלים', אך נמנעו לבחון מקרוב מי כלול ב'מנהיגות' זו. מחקר זה, אומרת הרבנית שחור, מפנה מבט אל ההנהגה הרוחנית ביישובים – רבני היישובים ביש"ע ודרכי פעילותם בתקופות של טרור.
הקרימנולוגיות פרופ' מלי שחורי ביטון ופרופ' שרה בן דוד מהאוניברסיטה ישתתפו במושב מיוחד שיעסוק ב"פחד מפשיעה ומטרור בקרב תושבי יו"ש"
מטרת המחקר העיקרית של השתיים הייתה לבחון רמות של פחד מפשיעה ופחד מטרור בקרב תושבים מיהודה ושומרון (יש"ע) בהשוואה לתושבים שגרים במרכז הארץ. עוד נבחן הקשר שבין שני סוגי רמות הפחד והקשר לחשיפה לאירועי טרור ופשיעה. במחקר השתתפו 348 נבדקים: 195 תושבים מיהודה ושומרון ו-153 תושבים ממרכז הארץ, בני 26 בממוצע (ס.ת.=6.84). ככלל, הממצאים מראים כי רמת החשיפה של הנבדקים לטרור ביו"ש גבוהה מאשר במרכז הארץ.
עוד נמצא כי הפחד מטרור ומפשיעה גבוהים יותר בקרב תושבי המרכז מאשר בקרב תושבי יו"ש, וכן גבוהים יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים. בחינה של המתאמים בין סוגי הפחד שנבדקו ובין מידת החשיפה האישית הראתה כי אין קשר בין המשתנים הללו אצל שתי קבוצות המחקר. עם זאת, נמצא מתאם שלילי בין חשיפה של אחרים לטרור ופחד מטרור אצל שתי קבוצות המחקר. עוד נמצא מתאם חיובי בין אי סדר שכונתי ובין חשיפה אישית לפשיעה בקרב תושבי המרכז. תרומתו של המחקר היא בהעמקת הידע לגבי פחד מפשיעה ופחד מטרור תוך התייחסות למקום המגורים בעיקר, אולם גם למגדר הנבדק.
ד"ר שימי פרידמן יעסוק בכנס במושב תחת הכותרת "נוער שוליים בשומרון: ממסד, קהילה, פרט"
הרצאתו תציג מערכת יחסים מורכבת בין הקהילה החברתית בשומרון לבין נוער שוליים שגדל בתוכה, ואת המאבק המתקיים ביניהם לעיצוב גבולות הקהילה. זירה חברתית זו מציגה את השיח המתפתח בין הנוער לקהילה כתנועה דו- כיוונית בו זמנית. מצד אחד, תהליך סוציאליזציה בתוך הקהילה מקיימת פיקוח חברתי וקהילתי הדוק המעודד את הנוער לקונפורמיסטיות בהיותו חלק מהקהילה, ומצד שני תהליכים אישיים, משפחתיים וחברתיים המשפיעים על מיצובו ככזה הקורא תיגר על הקהילה וערכיה.
ד"ר פרידמן יציג כיצד תופעת נשירה וסיכון אצל מתבגרים ביישובים אלו מבטאת ניסיונות של המתבגרים לעצב מציאות נון-קונפורמית לגיטימית ולקבוע גבולות נורמטיביים חדשים הכוללים התנהגות סיכון מחד גיסא, ומאידך גיסא היא גם ניסיון של המבוגרים אגב תהליך חברתי זה מצדם של המתבגרים, להגדיר את גבולות הקהילה. בהרצאה יוצג כיצד מגוון זירות פועלות ביישוב בו זמנית לקידום בני הנוער בסיכון (החינוך הפורמלי, הבלתי פורמלי, רשויות הרווחה, אושיות הדת, מנהיגי היישוב התושבים), ואשר כל אחת מהן תורמת לעיצוב דמותה והווייתה הפנימית של הקהילה ביישוב, ומשפיעה על הגדרת גבולותיה ועל החלטתה להכיל ולקרב את קבוצת נוער השוליים הקיימת בקרבה או לחלופין להדיר ולהתעלם ממנה.
כלומר לא זו בלבד שהכוחות החברתיים השונים אינם פועלים בקונצנזוס למיגור תופעת נשירה ושוליים אצל המתבגרים ביישובים השונים, אלא הם אף מבטאים בהתמודדותם עם התופעה דעות שונות ואי הסכמה במסרים חברתיים העוסקים בעיצובה של הקהילה המקומית.
דרכי התמודדות של הקהילה ושל הנוער עם תופעת נוער בסיכון ביישובים מציגות את היכולות ואת הנכונות של קהילות מסוג זה להכיל בתוכה קבוצות נון-קונפורמיסטיות הקוראות תיגר על מערכת הערכים הבסיסית שעליה נשענת הקהילה. בד בבד עולות ציפיות הולכות וגוברות להרחבת הכלים העומדים לרשות הקהילה כדי להתמודד עם תופעות אלו.
גם העיתונאי חגי הוברמן, מהמרכז להנצחת גוש קטיף וצפון השומרון, יחשוף את הנעשה מאוחרי הקלעים לאחר מלחמת ששת הימים.
הוברמן מציין כי המונח 'גושי התיישבות' במשמעות מדינית עלה לראשונה לשיח הציבורי בעקבות הסכם אוסלו. באופן פרדוכסלי, את הרעיון העלתה מועצת יש"ע. מיד אחרי שפורסם ההסכם, התווה בחשאי הצוות המדיני של מועצת יש"ע את התכנית שכונתה 'תוכנית הגושים', ופרסם אותו במסמך בלתי חתום. עיקר ההצעה היה חיבור כל היישובים ביש"ע לגושי התיישבות יהודיים, שיהוו ריבונות יהודית בתוך האוטונומיה הפלשתינית. במסמך נקבע כי כל אחד מהיישובים ביו"ש יחובר בדרך כלשהי לאחד הגושים. לא יושאר יישוב אחד מנותק. גושי ההתיישבות יישארו כולם בריבונות ישראל. עוד קבע המסמך שבגושים היהודיים לא ייכללו כלל יישובים ערביים, גם אם קווי התיחום של הגושים ייקבעו בצורה מפותלת עקב כך. 'תוכנית הגושים' שבנתה מועצת יש"ע תאמה את הסכם אוסלו,והייתה מעין הצעה לעמדת מדינת ישראל לקראת המו"מ על פרטי יישום ההסכם. בפועל, הסכם אוסלו ב אימץ את רוב עקרונות המסמך של מועצת יש"ע.
הוברמן מזכיר כי במצע של מפלגת קדימה שניסח אריאל שרון, דובר סתמית על "שמירת ירושלים וגושי ההתיישבות הגדולים והקמת מדינה פלשתינית לצד מדינת ישראל". הניסיון היחיד עד כה להגדיר גאוגרפית את גושי ההתיישבות במובנם המדיני נעשה ערב בחירות 2006. במסמך הבנות שניסח המועמד לראשות הממשלה, אהוד אולמרט, עם הרב יואל בן-נון, בתמורה לתמיכת האחרון ב'קדימה', כתב אולמרט כי "בכל תהליך מדיני יישמר מעמדה הריבוני והמאוחד של ירושלים ויישמרו גושי ההתיישבות המרכזיים: גוש עציון, גוש עוטף ירושלים, גוש אריאל ואזורי ביטחון בעלי חשיבות חיונית בישראל". בחודש מאי 2006 אישרה ממשלת אולמרט את התוואי הסופי של גדר ההפרדה, שאינו מבוסס על תפיסה גושית אלא על אצבעות טריטוריאליות שאינן גושיות.
כנס "מחקרי יהודה ושומרון", יום חמישי, י"ד בסיוון תשע"ד, 12 ביוני 2014, אוניברסיטת אריאל בשומרון, קמפוס תחתון, בניין ראאב.