המכללה הערבית לחינוך בחיפה העניקה השבוע אות הוקרה מיוחד למנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור.
מדובר אמנם רק במכללה למורים, אך למעשה זהו אחד המוסדות האקדמיים הערביים הבודדים בישראל, ויש אומרים המכובד שבהם, כך שמדובר במחווה הקרובה יותר לתואר דוקטור לשם כבוד.
הפרס ניתן לעו"ד פלמור על פועלה לשילוב ערבים בפקידות משרד המשפטים, על אף שרק לפני כחצי שנה נכנסה לתפקידה. זאת בעיקר בשל העובדה שכבר שנים מקדם משרד המשפטים בכל עוז את נושא שילוב הערבים בשירות הציבורי בכלל, ובמשרד עצמו בפרט.
הכול החל בתיקון לחוק שירות המדינה מנויים, שקבע כי תינתן העדפה לנשים, לערבים, לבעלי מוגבלויות ולבני העדה אתיופית בעת קבלה לעבודה בשירות הציבורי. החוק נאכף היום בעיקר על ידי בתי הדין לעבודה בעקבות עתירות של מתמודדים למשרות בשירות הציבורי. לא מדובר במקרים נדירים, אלא בדברים שבכל יום: בית דין לעבודה מורה לבטל תוצאות מכרז מכיוון שלא ניתן בו די משקל להעדפה מתקנת.
סקירה של פסקי הדין שנתנו בתי הדין לעבודה בשנים האחרונות בנושא הזה מלמדת כי החוק מקדם בפועל נשים וערבים. בני העדה האתיופית ובעלי מוגבלויות לא מרבים להיעזר בו.
מכל מקום, אנשי משרד המשפטים אינם זקוקים לזירוזו של בית הדין לעבודה כדי שיכפה את החוק. הם מהדרים בו. כבר לפני שמונה שנים יזמו ראשיו החלטת ממשלה שתכפה עליהם מכסה מיוחדת של העדפה מתקנת. ומכיוון שאיש אינו יכול לחשוב על תלונה כלשהי בנוגע למצב העסקת הנשים במשרד, המכסה המיוחדת למשרד המשפטים מתייחסת לבני העדה האתיופית, לבעלי מוגבלויות ולערבים, אך בפועל היא חלה בעיקר על האחרונים.
על פי ההחלטה ייעשה מאמץ אקטיבי של המשרד לקבל בכל מחזור מתמחים לפחות עשרה אחוזים מהקבוצות שנמנו לעיל. החוק מחייב להעדיף עובד ערבי רק אם כישוריו לא נופלים משמעותית מהעובד היהודי שהתמודד מולו. במסגרת המכסה של משרד המשפטים יועדף תמיד מתמחה ערבי על מתמחה יהודי, ובלבד שהערבי כשיר למשרה.
אך כבר שנים שמשרד המשפטים אינו מסתפק בחובה שחלה עליו על פי חוק ובמכסת המתמחים המיוחדת שגזר על עצמו באישור הממשלה. בשנים האחרונות פורסמו לא מעט מכרזים לתפקידים שונים בכל יחידות המשרד המיועדים לערבים בלבד. אנשי משרד המשפטים לא טרחו אפילו לשלם את מס השפתיים ולהזכיר באותה נשימה את בעלי המוגבלויות ואת בני העדה האתיופית. ביוזמת המשרד פועל כבר שנים צוות בין-משרדי שאנשי המשרד עומדים בראשו, אשר נועד להוביל מהלכים דומים לשילוב האוכלוסייה הערבית בשירות המדינה, מעבר לדרישת ההעדפה שנקבעה בחוק.
אחרי כל זה, מסתבר שעו"ד פרימור הצליחה בתוך חצי שנה לקחת את העניין עוד צעד אחד קדימה. "השירות הציבורי הוא הזרוע המרכזית של הרשות המבצעת בישראל", אמרה פרימור בטקס שהתקיים במכללה הערבית, "השתלבות בשירות הציבורי משמעותה השפעה יומיומית על קבלת ההחלטות, על התוויית המדיניות השלטונית ועל פני החברה כולה". אין מה להגיד. צודקת.
חנינה סלקטיבית
בתפקידה הקודם הייתה עו"ד פרימור ראש מחלקת חנינות במשרד המשפטים, וככזו הייתה מופקדת על יישום עסקאות לשחרור מחבלים, בין השאר גם עסקת שליט. הצעת חוק המחבלים שעברה בקריאה ראשונה בשבוע שעבר פוגעת אמנם ביכולתה של הממשלה לשאת ולתת עם ארגוני טרור, אך גם בכוחה של מחלקה זו. החוק אינו מוגבל דווקא לרוצחים על רקע לאומני, ולמעשה מפקיע מהמחלקה את ההכרעה בגורלם של רוצחים באופן כללי.
נשיא המדינה הוא אמנם מי שמעניק את החנינות בפועל, אבל הפסיקה בשנים האחרונות קבעה כי שיקול הדעת של הנשיא מוגבל, והוא זקוק לנימוק טוב במיוחד כדי לסטות מההמלצות שהמחלקה ממשרד המשפטים מכתיבה לו. מכאן גם לפחות חלק מההסתייגות של היועץ המשפטי לממשלה מהצעת החוק. ההסתייגות שעיכבה את החקיקה לפני כשבועיים כללה מרכיב טכני, אבל גם טענה כי החוק יסכל בחינה מחודשת בגורלו של הרוצח בשל שינויי נסיבות קיצוני, שהשופט לא יכול להעלות על דעתו בעת מתן פסק הדין. שיקול הדעת הזה נתון היום כמעט בלעדית למשרד המשפטים.
הנימוק הזה לא נשמע מכיוונו של המשרד כאשר נחקק חוק יגאל עמיר, שלא מאפשר למחלקת החנינות להמליץ לנשיא המדינה על חנינה עתידית לרוצחו של יצחק רבין. החוק של עמיר היה בעייתי הרבה יותר, שכן הוא עבר על שתי נורמות חקיקה נוספות: הוא חוק פרסונלי שמכוון כנגד אדם יחיד, והוא הוחל עליו רטרואקטיבית. חוק המחבלים הותיר את שיקול הדעת בידיהם של השופטים, ובוודאי שאינו חל רטרואקטיבית על רוצחים אכזריים שדינם נגזר.
זה, אגב, לא הפריע להשתלחות הפרועה השבוע בנתניהו ובבנט בטענה שכביכול החוק החדש חרץ את גורלם של חטופי גוש עציון. לבד מזה שהחוק לא חל רטרואקטיבית, הוא עבר בקריאה ראשונה בלבד, ולכן בוודאי שאינו חל על רוצחים ערבים שמרצים כעת את עונשם בישראל. כך שבאופן עקרוני נתניהו יכול לשחרר גם את הגרועים שברוצחים במסגרת עסקה הקשורה בחטיפה. באופן מעשי, עסקה שכזו תכניס אותנו למעגל אין סופי של רציחות וחטיפות.
משפחה כן בוחרים
עו"ד אירית רוזנבלום היא אישה טובה. באמת. היא מגשימה לאנשים נואשים משאלות. ארגון 'משפחה חדשה', שייסדה לפני שש עשרה שנים, תומך בכל מיני סוגים של משפחות. כמעט בכל הסוגים של המשפחות. פעם היה מדובר באמהוּת חד הורית או בזוגות חד מיניים, אבל היום העניין מגוון הרבה יותר. רוזנבלום והארגון שבראשו היא עומדת הם מהגורמים המשמעותיים שדחפו למהפכת הפונדקאות שמובילה בשנה האחרונה שרת הבריאות יעל גרמן.
בלחץ לובי תקשורתי אימתני של הקהילה החד-מינית עובר התחום שינויים מפליגים. מחד, ההגבלות החמורות שהיו על הנושא הוסרו כמעט לגמרי. אם פעם רק זוג, גבר ואישה נשואים, היה יכול לקבל את האישור להליך, מעתה כמעט כל אדם וכל סוג של זוגיות יכולים לשכור להם רחם, לקנות זרע או ביצית, להגשים חלום של שנים או קפריזה רגעית ולהביא ילדים לעולם. מאידך העמיסה גרמן הגבלות ביורוקרטיות ורגולטיביות שונות על ההליך, ובהן למשל הגבלה על הסכומים שנשים פונדקאיות יוכלו לגבות ממי ששכרו את רחמן (בטענה של שוויון כמובן, שכן גרמן דואגת ל"הורות בת השגה" לכולם).
לרוזנבלום הייתה לא מעט ביקורת על הרפורמה של שרת הבריאות, אבל הכיוון מבחינתה היה נפלא. מה גם שהוא השתלב עם הישג נוסף שרוזנבלום יכולה לזקוף לזכותה השבוע. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הודיע לבית המשפט בחדרה שהוא משנה את חוות דעתו של היועץ הקודם מזוז, ומסיר את התנגדות המדינה לאפשר להורים לעשות שימוש בזרעו של בנם המת.
הצוואה הביולוגית היא אולי פרויקט הדגל של רוזנבלום. מדובר בצוואה שבה אדם מצווה בחייו לעשות שימוש בתא רבייה שלו (ביצית או זרע), כדי להעמיד לו צאצאים לאחר מותו. עוד לפני ההתפתחויות המשפטיות שהתרחשו השבוע, צוואה שכזו אפשרה (לאחר מאבק רב שנים של רוזנבלום) להשתמש בתא רבייה שנשמר כדי לאפשר לבן הזוג של הנפטר להביא ילדים לעולם. בשנים האחרונות נאבקה רוזנבלום כדי לאפשר להורים להשתמש בתאי הרבייה של בניהם שמתו בלי ילדים, כדי להביא נכד לעולם בעזרת פונדקאית ולגדל אותו כבן.
הטכנולוגיה הרפואית כמובן נמצאת איתנו כבר שנים. ומי שרצה עשה זאת גם בלא הסכמתה של המדינה. המשמעות של שינוי המדיניות של משרד המשפטים היא שמעתה העניין ייעשה בהליך פונדקאות רשמי. כלומר, הילד שייוולד יירשם כבנם של הסבים. רחמיהן של נשים יועמדו מעתה להשכרה אם כך, לא רק כדי להגשים חלומות של זוגות חשוכי ילדים בצו הגורל או מבחירה, אלא גם מאנשים חשוכי נכדים. אמנם כרגע מדובר רק על מי שאיבדו ילד בנסיבות טרגיות. אך בהמשך, יש להניח, שהזכות לסבאות לא תפסח גם על אחרים. הקדמה דוהרת הלאה, ורוזנבלום וגרמן ימשיכו להגשים חלומות.