הסכנה אינה בטרמפים / דוידי פרל, ראש מועצת גוש עציון
הסכנה הגדולה ביותר הקיימת כיום בכבישים היא תאונות הדרכים. מספר הנפגעים בתאונות הוא הגבוה ביותר, וזו הסכנה הגדולה ביותר שאיתה צריך להתמודד לאורך השנה כולה.
ככלל, נסיעה בטרמפים היא צורך אלמנטרי בכל מקום שבו אין כדאיות כלכלית להפעיל תחבורה ציבורית בתדירות גבוהה וביעילות, כדוגמת זו הקיימת בערים הגדולות. כך קורה שלא רק ביהודה ושומרון נוסעים בטרמפים, אלא גם בבקעה, בעמק חפר, ברמת הגולן ועוד.
מאידך, אין כל ספק שנסיעה עם אדם שאינו מוכר מצריכה משנה זהירות. לאור זאת, אנו מחדדים את ההנחיות לנסיעה בטרמפים, לצד גיבוש פתרונות נוספים בכדי לייעל ולתגבר את התחבורה הציבורית בגוש עציון.
חשוב לזכור כי מטבע הדברים בכל דבר שעושים קיים סיכון, והמבחן הוא היכולת לאזן את הסיכון מול הסיכוי. ישנם שני מדדים עיקריים לבחינת כל מעשה: עד כמה הוא חיוני למשתמש, ומהו היחס הסטטיסטי בין שימוש בכלי ובין התוצאות השליליות שלו. במקרה דנן, די מובן שהנסיעה בטרמפים חיונית, מהיותה חלק ממציאות חיים ומהעובדה שכיום אין פתרון אמיתי ומספק בתחום התחבורה הציבורית.
בנוסף לכך, הימנעות מנסיעה בטרמפים לא תביא פתרון ממשי. הטרור מחפש לפגוע היכן שהוא יכול, וכך עשה בעבר. יהודים נרצחו באוטובוס בקו 405, נהג המונית גרגורי רבינוביץ נרצח, ברוך מזרחי נסע ברכבו הפרטי ונרצח, ולצערי הרשימה עוד ארוכה. הבעיה היא הטרור, ולא שגרת החיים שלנו.
אין ספק שצריך להפיק לקחים מהאירוע בכל המישורים, כבכל אירוע. אך יחד עם זאת, אין שום הצדקה מוסרית להטיל דופי ואשמה בתלמידים שנהגו כשורה או בנוהג המקובל הזה. מדינת ישראל מחויבת לבריאותם ושלמותם של הנערים ועליה מוטלת האחריות לעשות הכול כדי להחזירם הביתה בשלום.
נקודת החיוניות של ההתיישבות / דניאלה וייס, חברה בהנהלת 'נחלה' - תנועה להתיישבות
לפני שאפרט ואנמק, ברצוני להביע בצורה ברורה את עמדתי: כן, להמשיך לנסוע בטרמפים.
דווקא אותה פעולה פשוטה ותמימה כל כך של נסיעה בטרמפ, טומנת בחובה מכלול רבגוני של השלכות חברתיות, תרבותיות, כלכליות, מוסריות וכן, גם פוליטיות. כפי הנראה יעבור עוד זמן רב עד שיצוצו מחקרים אקדמיים בנושא הטרמפים. אך מבחינת אויבי ישראל המשחרים לטרף, אין כבר צורך בממצאים מדעיים.
אויבינו מצוידים בחוש טבעי חייתי לאיתור נקודות החוסן ונקודות החולשה שלנו. האויב רואה בעיניים כלות את התנועה החופשית ואת עוצמת החיים של הצעירים הרבים שנעים בקלילות ובביטחון ממקום למקום. בדיוק בחיוניות הזאת רוצה הטרור לפגוע. הוא מאתר נקודת חוסן לאומית ומכוון לחנוק אותה על ידי לפיתת עם ישראל בנקודת החולשה הפרטית.
תעשיית הטרמפים שקיימת בכל מרחבי ארצנו הגיעה לשכלול רב באזורי יהודה ושומרון. גידול האוכלוסייה, ריבוי היישובים והתפרשותם, מגוון מוסדות החינוך, דינמיקה מואצת של תעשייה וחקלאות, פעילות חברתית של מבוגרים וצעירים, משפחות ברוכות ילדים, גידול משמעותי במוסדות החינוך שבהם לומדים תלמידים מכל רחבי הארץ ועוד. כל העשייה הברוכה הזאת בחבלי ארץ מתחדשים יצרה רקמת חיים תוססת, בריאה ומקרינה חיוניות. בתחומים רבים הנוגעים לגידול הדמוגרפי ביהודה ושומרון נתקלים פרנסי היישובים בתגובות השתאות במשרדי ממשלה כאשר הם מדווחים על היקף הגידול והצרכים הנובעים ממנו.
ואכן, הולך ומתהווה פער בין גידול האוכלוסייה ועוצמתה ובין מערכת התשתיות שעומדת לרשותה.
על רקע האירוע האכזרי של חטיפת שלושת הנערים, צצו ועלו מחדש פתרונות מלאכותיים ל"בעיית הטרמפים". רעיונות מסוג ארגון הסעות או שכלול מינורי בתחבורה הציבורית ממחישים עד כמה רחוקה התמונה המצטיירת בעיני המציעים מהמציאות בשטח. ארגון תחבורה שתענה על הצרכים האמיתיים של תנועה בכבישי יהודה ושומרון מדי יום ביומו היא תהליך מורכב שדורש משאבי עתק ויוכל להתפתח עם ההכרה המתבקשת שחבלי ארץ יהודה ושומרון הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל הריבונית.
בנקודה שבה הטרור רוצה להכניע חייבים להקרין חוסן לאומי.
אל תתפסו עלינו טרמפ / נתנאל אנגסרייך, תלמיד בישיבת אלון מורה
כאשר באים לדון בשאלה, צריך לעשות חלוקה בין שני נושאים: עיתוי הדיון ועצם הנסיעה בטרמפים.
באשר לעיתוי, בכל הערוצים ראינו אין ספור קרובי משפחה, מורים ורבנים שבמקום להתחבר ולחבק את המשפחות, נאלצים לתת הסברים לכל מראיין מדוע מותר לנסוע בטרמפים, והאם הנהלים במוסדות החינוך היו מספיק ברורים. בנושא זה אני חושב שיש הסכמה שהעיתוי אינו מתאים. המרגיז הוא שבמקרים קודמים, שבהם באמת היו בעיות חמורות, דאגו להשתיק את המניע לחטיפה. טננבוים נחטף בנסיבות מפוקפקות, שליט נחטף בזמן שכל הטנק שלו ישן על גבול עזה והיו עוד מקרים דומים. אך אז איש לא דיבר על המניעים שהביאו לחטיפה. אבל המתנחלים תמיד עוצרים לטרמפיסטים, אז למה לא לתפוס עליהם טרמפ?
בימים אלו, שבהם עם ישראל עושה חשבון נפש, אני חושב שגם אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש קטן. בפעם הבאה שאנחנו שומעים על חרדי שהלך עם מימייה ושקפקפים למדבר יהודה וכוחות הצלה מחלצים אותו - תזכרו מה עשו לנו, אל תגידו "החרדים האלה - זה חוסר אחריות". פשוט תגידו פרק תהילים לחילוצם.
באשר לעצם הנסיעה בטרמפים, צריך לומר את האמת: אנחנו נסענו תמיד בטרמפים ונמשיך לנסוע. ביישובים שאין בהם תחבורה ציבורית ראויה אין אפשרות אחרת. ביישובים נוצרה תרבות בריאה ויפה, שכשאדם יוצא מהיישוב והוא יכול לעשות טובה לשכן ולעזור הוא עושה את זה בשמחה. טרמפים זה לא בעיה, טרמפים מעידים על חברה בריאה ועוזרת.
הטענה שהטרמפים הם המניע לחטיפה היא כמו להאשים את הפלשתינים שהולכים למסוק את זיתיהם כמי שגורמים ל'תג מחיר'. בשנות האלפיים אוטובוסים התפוצצו בתל אביב ובירושלים, וכולם אמרו שצריך להמשיך בחיים השגרתיים ולא ניתן לטרור לנצח. כך גם אנחנו נמשיך לנסוע בטרמפים, אמנם במשנה זהירות, אבל נמשיך את חיינו.
תשובות הגולשים:
ונשמרתם / בן אברשטרק
מה עם "אסור הלכתית"? ככה לפחות הרב אבינר פוסק. ואם תרצו - זה אפילו איסור דאורייתא ("ונשמרתם לנפשותיכם"). ולא, אני לא מאשים את הנערים בחטיפה הזאת, אך ורק את הטרור.
הפתרון: תכנון נכון / פיני אלי
פתרון השבוע: תכנון תחבורה ציבורית נכון - שאטלים מתוככי היישובים עד לצומת הקרובה וקו ראשי מהיר לאורך הציר עד הכניסה לערים הגדולות. כי אין שום הצדקה שאוטובוס ממוגן ירי יבלה חצי שעה בתוך ירושלים, ואין שום סיבה שכל תושב של יישוב מרוחק יצטרך לסבול את פסי ההאטה של כל היישובים בדרך. בתשומות הקיימות ניתן לעשות כמעט הכול, צריך רק תכנון חכם יותר.