שמה של כלת פרס ישראל נעמי שמר נמחק מהספר ששמו "לקסיקון הקשרים לסופרים ישראלים", הרואה אור בימים אלה.
נזכיר כי לצד "ירושלים של זהב" כתבה והלחינה שמר גם את "לו יהי", את "חורשת האיקליפטוס", "בהיאחזות הנח"ל בסיני", "אנשים טובים", "שלומית בונה סוכה", "אנחנו מאותו הכפר", "בית חלומותיי", "הכל פתוח" ועוד רבים אחרים.
היא זכתה בפרס ישראל, בתי ספר, רחובות וכיכרות נקראו על שמה, ושירה "ירושלים של זהב" היה לשיר הישראלי האהוב בכל הזמנים. כל אלה לא עמדו לנעמי שמר כדי שעשר שנים לאחר מותה היא תזכה לערך על שמה בלקסיקון נרחב ומפואר של סופרים ישראלים.
העיתונאי דן מרגלית מ"ישראל היום" כתב בטורו כי הופתע לגלות שבכל 998 העמודים שמר לא הוזכרה.
"דיפדפתי להנאתי ומצאתי את חיים גורי וחיים חפר וראשד חוסיין עד שקפצתי ממקומי. מן האות ש' נעדר שמה של נעמי שמר. סברתי שנכללה בשם נעוריה - נעמי ספיר, אך לא. אולי נעמי? גם לא. נעמי שמר - יוק. טילפנתי לשוורץ (הפרופסור יגאל שוורץ, ע"ב) והסביר לי כי חברי המערכת - כמה פרופסורים - התנגדו לשמר. למה? הכתיבה שלה אינה קאנונית", כתב מרגלית.
"לא האמנתי למשמע אוזניי. שורות הנצח ב'ירושלים של זהב' אינם שירה קאנונית, אבל כל קשקשן אלמוני הוא 'ערך' בזכות מאמר זניח בחתימתו? הרי שמר וחפר קיבלו יחד את פרס ישראל, ומדוע הוא נזכר (כראוי) בספר, והיא נגדעה?
סיפרתי זאת לעורך העיתון עמוס רגב והוא שאל אותי אם פסחו גם על זאב ז'בוטינסקי. השבתי כי לא יעלה על הדעת, ששוורץ וסתוי וחבריהם הפרופסורים יעזו למחוק את מחבר 'שמשון' ו'חמשתם' ומתרגם 'העורב' ו'אנבל לי' לאדגר אלן פו. חזרתי לדפדף בספר, ושוב תדהמה. גם על ז'בו עלה הכורת. החלטות אלה מזכירות השתקפות של עורכי האנציקלופדיה הסובייטית בימיה הרעים. רק שהפעם בעברית. על אקדמיה כזאת, שנועדה לשמש מקור מים חיים לריבוי דעות ולהפריית המחשבה ניתן לומר בלשונה של שמר הנצחית: 'איכה יבשו בורות המים'.
רגע, הוסיף שוורץ, המהדורה הדיגיטלית תכלול את נעמי שמר. לא צריך, פרופסור, היושרה הבסיסית הנדרשת מאקדמאי היא לעמוד על האמת שלו בזמן־אמת. אם שמר ראויה, היה עליהם לכלול אותה בספר, ולא כפיצוי לעניים בדלת האחורית. לא מדובשם ולא מעוקצם".