אויב עם תעודה כחולה

אריה קינג: "ההתרופפות בביטחון התושבים במזרח ירושלים נובעת מהחלטה רשמית של ממשלת ישראל לחלק את ירושלים למעשה"

ניצן קידר - ערוץ 7 , ט"ז בתמוז תשע"ד

 אויב עם תעודה כחולה-ערוץ 7
המהומות בשועפט. היום
פלאש 90

הפעם זה לא היה נראה כמו יוזמה מקומית או התארגנות מהירה.

המהומות של ערביי ישראל בצפון, בדרום ובעיקר בירושלים נתנו הרגשה שיש לכל ההתפרעויות האלימות יד מכוונת, שברצותה מלבה את האש וברצותה מחזירה את הפורעים הערבים לבתיהם, עד לסיבוב הבא. את המגמה הזו מזהים, כנראה, גם במשטרת ישראל.

גורם משטרתי מסביר ל'בשבע' כי על פי ההערכות מדובר בצעירים שמצויים בחופשה מהלימודים, ומנוצלים על ידי שלוחות של ארגוני הטרור כדי להתסיס את השטח. "הדבר נובע בין היתר משעמום, כשדווקא המבוגרים יותר מנסים למתן את הצעירים ולהרגיע את הרוחות. אבל השילוב של החופש עם תקופת הרמדאן מוציא את ההמון המוסת לרחובות, כדי להתעמת קודם כול עם השוטרים ואחר כך עם האזרחים".

גם בדוברות המשטרה מאשרים כי בידי אגף המודיעין היה מידע שהצביע על כך שבמספר מקומות ברחבי הארץ ובירושלים יתפתחו הפרות סדר, שכדברי הגורם "חלקן יהיו בעלות אופי אלים יותר וחלקן כמחאה עממית". מחלקת המבצעים של המשטרה קיבלה הוראה מהמפכ"ל לדאוג למנוע הפרות סדר, אבל בשטח זה לא נראה כך.

בדש: "הפסקנו להיות יפי נפש"

מאז נודע על רצח הנער הערבי משכונת שועפט, נראה כי ערביי ישראל יצאו למסע נקם בכל רחבי הארץ. בצפון היו מהומות סמוך ליישובי המשולש, כשאום אל-פחם, כמו גם במהומות אוקטובר 2000, הייתה סמן קיצוני בולט מעל כולם. התנגשויות אלימות וניסיונות לפגוע ביהודים נרשמו גם בערים מעורבות כמו עכו בצפון ויפו במרכז. גם הבדואים בנגב הצטרפו למעגל האלימות וניסו לתקוף יהודים. כשזה קרה בעומר, לראש המועצה פיני בדש נמאס להיות בצד המתגונן.

"לקחתי את הנשק ויצאתי לשטח. הפסקנו להיות יפי נפש", הוא מספר. כשבדש הבין שמישהו צריך להרגיע את הפורעים הערבים, הוא לקח את אקדחו האישי ויצא כדי להתעמת עם המפגינים. "לא יכולה להיות שכנות כזו, שביום הם פה אצלנו נהנים מהשירותים של היישוב, ובלילה הם זורקים בקבוקי תבערה. אני צריך לשקול אם לאפשר להם בכלל לבוא לכאן ולהסתובב אצלנו". את הדברים אמר בדש בבוקר שאחרי התפרעויות הבדואים מתל שבע, שיידו אבנים בכניסה ליישובו עומר ופגעו בעוברי אורח. אחד מהם אף ספג פגיעה ישירה של סלע לבטנו.

גם בדש סבור שיש יד מכוונת לגל האלימות: "זו הסתה מתוכננת ומאורגנת היטב. מה שנעשה בעומר היה אמבוש של ממש בכניסה הדרומית אצלנו". בדש הודיע השבוע על החלטה לאסור את כניסת תושבי האזור הבדואים למבני הציבור בעומר.

בדרום היו גם מעשי לינץ' של ממש. יורם ומיקי זהבי נסעו בתחילת השבוע מערד לכיוון מרכז הארץ. כשהתקרבו לכפר הבדואי חורה, ראו פחי זבל בוערים על הכביש ונאלצו להאט את המהירות עד לעצירה מוחלטת. בתוך שניות הבינו שמדובר במלכודת, והמכונית הותקפה במטר של סלעים. הזגוגיות התנפצו והנהג, יורם, הצליח בתושייה רבה להימלט מהמקום במהירות גבוהה. האירוע תועד במצלמה שהייתה מותקנת ברכב.

אולם מרכז המהומות האלימות היה בירושלים, בעיקר במזרח העיר. אחרי שבסוף השבוע שעבר נודע על רצח הנער הערבי משועפט, יצאו ערביי האזור לכלות את זעמם ביהודים, אך נתקלו קודם כול במשטרה. הפרות הסדר הראשונות החלו להתרחש בשועפט ובבית חנינא, כאשר ערבים תושבי המקום החלו להשליך אבנים לעבר כוחות המשטרה ולהרוס ולהבעיר תשתיות של הרכבת הקלה שעוברת באזור.

אך לא היה מדובר רק באבנים ובהרס אלא בטרור של ממש, שבמשטרה לא הורגלו להתמודד עמו. בגל המהומות הראשון הושלכו לעבר השוטרים ארבעה מטעני צינור מאולתרים, שאף פגעו בשוטר. כשהבוקר האיר והתפזרו ענני העשן, התברר כי ערביי האזור שרפו תחנות של הרכבת הקלה, לפני שנהדפו על ידי השוטרים. הרכבת, אגב, מדלגת בימים אלה על התחנה בשכונת שועפט וכנראה לא תעצור שם עוד זמן רב, שכן לפי שעה בשל גודל הנזק אין צפי מדויק לתיקון ולשיפוץ התחנה השרופה.

העימותים נמשכו לאורך כל השבוע, ואף הגיעו למקרה של ירי לעבר יהודים בשכונת נוף ציון ביום שני בלילה. כשהחל הירי לעבר תושבים יהודים ששהו מחוץ לבתיהם, יצא קצין הביטחון של השכונה לאזור וביצע ירי באוויר שבעקבותיו התפזרו הפורעים. אלא שהמשטרה, שלטענת התושבים הגיעה באיחור רב למרות שנקודה משטרתית ממוקמת בקרבת מקום, לא פתחה במצוד אחר היורים אלא עצרה דווקא את קצין הביטחון והחרימה את נשקו בשל הירי שביצע.

יצוין שקצין הביטחון הוא מתנדב ותיק של המשטרה, שמתודרך היטב כיצד לפעול באירועים מעין אלה. הוא שוחרר ממעצר רק אחרי שהתושבים עצמם הביאו למשטרה תמונות מצולמות של חלון אחד הבתים שדרכו חדר כדור שנורה מנשק ערבי, וכן את הקליע והתרמיל, שבמשטרה לא טרחו לחפש.

תושבי השכונה זועמים על המשטרה. "השוטרים נכשלו לאורך כל הדרך בטיפול באירוע. במקום להקצות כוחות מראש ולמנוע התפרעויות של ערבים אחרי האירועים שהיו בשכונה בשבוע האחרון, הם נרדמו בשמירה. גם לאחר שדיווחו להם על האירועים לקח להם יותר מ‑20 דקות להגיע למקום. השיא היה שבמקום שיעצרו את המתפרעים הערבים, או ינסו לאתר את הרכב שממנו בוצע הירי לעבר תושבי השכונה, עצרו קצין (במיל') ביחידה מובחרת שפעל בצורה שקולה ומידתית בתגובה לסכנת חיים", נמסר מוועד השכונה.

"המפכ"ל והשר צריכים ללכת הביתה"

עם כל ההתרחשויות הללו מתמודד גם מחזיק תיק הביטחון בעיריית ירושלים, אריה קינג. בשיחה עם 'בשבע' הוא מאשים לא רק את המשטרה, אלא בעיקר את הממשלה שלא מפגינה תקיפות יתרה כלפי ההתפרעות של ערביי ירושלים. "ההתרופפות בביטחון התושבים במזרח ירושלים נובעת מהחלטה רשמית של ממשלת ישראל לחלק את ירושלים למעשה. יש בעיר שכונות שאין ליהודים כניסה אליהן – וזה פשוט סימן לערבים. אם כבר ניתנו שכונות לפלשתינים הלכה למעשה, הם רוצים עוד. ואת ההחלטה הזאת לקחו המועצה לביטחון לאומי ומשרד ראש הממשלה", אומר קינג.

איך זה מתבטא בשטח?

"היום בכל הקשור למזרח העיר, העירייה היא לא בדיוק הגורם הרלוונטי וברקת הוא לא ממש ראש העיר שלהם. כל דבר שהעירייה רוצה לעשות במזרח ירושלים, גם אם הוא טוב, דורש אישור של המועצה לביטחון לאומי וראש הממשלה. זה החל מזמן ונמשך עד עצם היום הזה. באופן מפתיע, דווקא במזרח ירושלים אין ולו נקודה משטרתית רצינית אחת, והמסר לערבים ברור: אין כאן אכיפת חוק, ולכן לא צריך להתפלא שהגענו למצב כזה".

קינג גם לא חוסך ביקורת מהמשטרה, אבל מאשים את הקודקודים ולא את הש.ג. "90 אחוזים מאירועי הימים האחרונים, שהגיעו כמעט עד לכדי קטסטרופה, קרו בגלל מדיניות שגויה של המשטרה – חוסר אכיפה כלפי ערבים ואכיפה מוגברת ומיותרת כלפי יהודים. הסיפור של נוף ציון הוא עדות חיה למדיניות הזו".

קינג מציין אירוע נוסף שלדעתו לא טופל כראוי. מדובר במשפחת אל-חי המתגוררת ברובע המוסלמי שבעיר העתיקה. במוצאי השבת שעברה ביקשו בני המשפחה לחזור לביתם, אולם המשטרה מנעה מהם לעשות זאת בתואנה שבמקום יש התפרעויות. דניאל אל-חי, אב המשפחה, סיפר כי כשעברו ליד מבנה שבו ישבו עשרים צעירים ערבים, כמה מהם החלו לקלל, לדחוף ולתקוף את ההורים ואת שני ילדיהם. לאחר שהאב, יהודי מבוגר, הופל ארצה, ולאחר שראה את בנו סופג מכות, הוא נקט צעד של הגנה עצמית, שלף את אקדחו וירה באוויר. הפורעים ברחו באחת. לאחר עשרים דקות הגיעו השוטרים ועצרו אותו בחשד לתקיפה.

קינג זועם על התנהלות המשטרה במזרח ירושלים ומאשים את ראשיה בפרוץ המהומות: "המשטרה הייתה יכולה למנוע את כל זה. היה לה מידע שניסו לחטוף ילד בשועפט, ובמקום לתגבר שם כוחות, יום למחרת חטפו את הנער כמה חולי נפש ורצחו אותו. אם המשטרה הייתה פועלת לפני כן, כל המהומות היו נחסכות. במשטרה חשבו שזה משהו פנים ערבי, ואז אין בעיה. אני טוען שמשטרת ישראל היא שמייצרת כאן את הבעיות או במקרים אחרים מחמירה אותן. הגיע הזמן שהשר הממונה והמפכ"ל יסיקו מסקנות אישיות מהכישלון וילכו הביתה".

במשטרה טוענים כי פעלו בדיוק כפי שמתבקש בכל המקרים. לגבי המקרה של משפחת אל-חי אמרו שם כי "בסריקות המהירות שבוצעו מיד עם קבלת האירוע נעצרו שני חשודים ונפתחה חקירה. יחד עם זאת, בכל אירוע בו ישנו שימוש בנשק מחובת המשטרה לחקור את האירוע ולהגיע לחקר האמת". גם לגבי שכונת נוף ציון נמסר כי החקירה נמשכת.

ראשי עמותת 'עטרת כהנים' שנפגשו עם קציני משטרה בכירים במחוז והתלוננו על התנהלות המשטרה, שמעו דברים אחרים. דובר שם על האירועים באזור העיר העתיקה, ומפקד תחנת ציון אמר כי יבדוק כל מקרה באופן אישי. בינתיים הבדיקה לא הניבה דבר.

מהמשטרה נמסר בתגובה ל'בשבע' כי "מחוז ירושלים תוגבר באלפי שוטרים לאחר מקרה הרצח של הנער מחשש לנקמה, שפועלים גם בשעה זו. חשוב לקחת בחשבון שאנו נמצאים בשבוע השני של הרמדאן וישנה רגישות גבוהה מאוד בירושלים".

בסיכומו של קצת יותר משבוע של מהומות, את הנזק העיקרי ספגה ירושלים. הערכות זהירות מדברות על עשרות מיליוני שקלים, חלק גדול מהם בשל ההרס בתחנות הרכבת הקלה, ששלוש מהן הושחתו כליל בכל פעולה אפשרית: הצתה, חבלה, שבירה ועקירה. הפורעים לא הותירו כמעט אבן על אבן, ונענשו באופן מיידי על מעשיהם בכך שהרכבת הקלה לא עוצרת בתחנות בצפון העיר, שמשמשות בעיקר את הערבים. ברכבת ישקלו גם לאחר התיקון אם לשוב ולעצור שם. ביתר הנזקים שבסמכותה, מטפלת העירייה.

"קשר שתיקה סביב יידויי אבנים"

ויש גם מי שכבר מנסה למנוע את המהומות הבאות. יו''ר ועדת הפנים של הכנסת, ח"כ מירי רגב מהליכוד, הגישה השבוע הצעת חוק פרטית שיזמה ולפיה מיידי אבנים ייאסרו וייחשבו כמפגעים לכל דבר. בנוסח הצעת החוק נאמר כי מי שמיידה אבן או חפץ אחר אל כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שבקרבתו, דינו עשר שנות מאסר. כמו כן, מי שמיידה אבן או חפץ אחר אל כלי תחבורה בנסיעה, בכוונה לגרום לנוסע בכלי התחבורה חבלה חמורה, דינו 20 שנות מאסר.

רגב אומרת כי "המפגעים מבצעים את יידוי האבנים מתוך רצון ברור וניסיון ממוקד לפגוע בחיי הנוסעים, ויש לראות ביידוי אבנים כפיגוע לכל דבר ועניין, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. אירועי יידוי אבנים הם יומיומיים ועוברים בשתיקה ובהדחקה. אזרחי ישראל הגיעו למצב שהם לא חשים בטוחים על הכבישים ובדרכם הביתה, גם מהסכנה האורבת להם וגם מההשלמה העגומה עם העובדה שמיידי האבנים ברובם לא נעצרים ולא נשפטים. כאן נמצא שטח ההפקר של ממשלת ישראל". לדבריה, כבר אי אפשר לומר שמדובר באירועים שקורים רק מעבר לקו הירוק, ואי אפשר להמשיך את קשר השתיקה סביב יידויי האבנים של ערביי ישראל כלפי היהודים.

במערכת הפוליטית השבוע נשמעו גינויים למעשים האלימים לצד קריאות להרגעת הרוחות, שהמרכזית בהם הייתה של יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. אבל למעט היוזמה של רגב, אף מחוקק עדיין לא יזם הצעה משמעותית שתיצור הרתעה בקרב ערביי ישראל בפעם הבאה שינסו להצית גל של מהומות, כפי שמנסה ישראל ליצור בקרב ארגוני הטרור.