מכון המחקר NGO MONITOR מרכז נתונים אודות הפרופ' ויליאם שאבאס, ראש וועדת החקירה החדשה של או"ם בנושא עזה, מהם מתברר עומק עוינותו לישראל.
"שאבאס מפגין באופן עקבי הטיות אנטי-ישראליות, בהן קריאות חוזרות ונשנות להעמדה לדין של בכירים ישראלים בבית הדין הפלילי הבינלאומי באשמת "פשעי מלחמה". הוא גם שימש כיועץ המשפטי בשלוחה האירית של אמנסטי אינטרנשיונל - ארגון שהפגין עוינות עמוקה כלפי ישראל באופן קבוע. אמנסטי-אירלנד השמיע קריאות להטלת אמברגו נשק על "שני הצדדים" (14 ביולי, 2014), תוך שלילת זכותה של ישראל להגן על עצמה מפני טרור, והשוואת התגובות הישראליות הלגיטימיות לפשעי החמאס", אומרים אנשי המכון ומציינים כי ביום ה-6 באוגוסט 2014 צעדו פעילי הארגון ברחובות דבלין בדרישה מארצות הברית "להפסיק לחמש את ישראל".
על חברו הטוב של הפרופסור מספרים אנשי המכון: "שעואן ג'בארין הוא פעיל בכיר לכאורה בחזית העממית לשחרור פלסטין ומנכ"ל ארגון אל-חק, ארגון לא-ממשלתי מרכזי המעורב באסטרטגיית הלוחמה המשפטית של תקיפת ישראל תוך ניצול מסגרות משפטיות בינלאומיות. בפרסום בבלוג שלו בשנת 2009, כתב שאבאס: "זכותו של שעואן ג'בארין, מנכ"ל אל-חק... לעזוב את השטחים הכבושים ולנסוע להולנד על מנת לקבל את "מדליית חוזן" בשם הארגון שלו... שעואן הוא חבר טוב של המרכז האירי לזכויות אדם...".
בפרסום בבלוג שלו בשנת 2010 תחת הכותרת: "שעואן ג'בארין וזכויותיה והדמוקרטיה של קנדה", מתייחס שאבאס לשעואן ג'בארין כאל "חברי היקר".
עוד מספרים אנשי NGO: "שאבאס השתתף במספר אירועים של אל-חק; ביולי 2012 שאבאס לקח חלק באירוע שאורגן על-ידי אל-חק ודיאקוניה תחת הכותרת: "חומת הסיפוח: הפקת לקחים ואסטרטגיה עתידית". בנובמבר 2005 השתתף שאבאס בפאנל של אל-חק בשם: "מתיאוריה לפרקטיקה: שמירה על המשפט ההומניטארי הבינלאומי בשטחים הפלסטיניים הכבושים".
כזכור, שאבאס גם הגן על נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדיניג'אד, וטען כי קריאותיו החוזרות "למחוק את ישראל מהמפה" אין בהן "קריאה לרצח עם" והן מהוות "דעות פוליטיות" בלבד. הוא גם הגן על ארגון Human Rights Watch ועל מנכ"ל הארגון קנת' רות' על כך שנמנעו מלבצע כל פעולה בעניין זה, על אף הביקורת החריפה שהארגון ספג בעקבות התעלמותו מההסתה של איראן לרצח עם.
כמו כן מזכירים אנשי המכון בפרסום שהם מנפיקים להיכרות עם האיש כי "שאבאס גם כתב את ההקדמה לכרך שכותרתו "האם יש בית דין לעזה: מקרה בוחן לצדק בינלאומי", ובה הביע את תמיכתו בדו"ח גולדסטון הידוע לשמצה מ-2009, וחזר על קריאותיו להעמיד לדין ישראלים בבית הדין הפלילי הבינלאומי".
"הטיותיו של שאבאס בלטו במיוחד במושב אוקטובר 2012 של "טריבונל ראסל על פלסטין". הטריבונל זוהה בקרב רבים כ"משפט שדה" שמטרתו תיוג ישראל כ"מדינת אפרטהייד". במושב זה הצהיר שאבאס על רצונו לראות את ראש הממשלה נתניהו עומד על דוכן הנאשמים בבית הדין הפלילי הבינלאומי, הוא תיאר את רצון זה כקשור למבצע עופרת יצוקה מ-2009, במהלכו ראש הממשלה היה אהוד אולמרט ולא נתניהו", מציינים אנשי NGO פרט השופך אור על עוינותו האישית של שאבאס כלפי ראש הממשלה נתניהו.
לטעמם של אנשי המכון "החלטתו של שאבאס להשתתף בטריבונל ראסל מדגימה את עומק עוינותו כלפי ישראל ואת רצונו לנצל את המסגרת הכאילו-משפטית על מנת לקדם מטרה זו. בטריבונל ראסל ישנם "מושבעים" ו"עדים"- כולם בעלי היסטוריה של הכפשת-ישראל, כולל שאבאס". עוד הם מציינים כי המחקר המעמיק שלהם סביב שאבאס מגלה כי ה"מושבעים" שלקחו חלק במושב בניו-יורק בו השתתף שאבאס כוללים את סינת'יה מקיני, חברה לשעבר בקונגרס האמריקני אשר דוגלת בתיאוריות קונספירציה בהקשר של התקפות 9/11 מקיני טענה כי לנשיא בוש היה מידע מקדים על תקיפות ה-11 בספטמבר. מקיני גם נמנעה מלהרחיק עצמה מטענותיו של אביה על כך שתבוסתה בבחירות בשנת 2002 נגרמו בגלל ש"היהודים קנו את כולם. יהודים. י-ה-ו-ד-י-ם".
בין 24 העדים שלקחו חלק בטריבונל ראסל היה גם שהואן ג'בארין, חברת הכנסת חנין זועבי שהצהירה כי "לדעתי לא הייתה הצדקה לפרוייקטים ציונים ולהקים מדינה יהודית במולדתי". אליס ווקר שצילמה את סרט תיעודי על ישראל בשם: "מפת דרכים לאפרטהייד"; רוני קרסליס, שמלבד התקפות אחרות כתב מאמר דעה תחת הכותרת: "ישראל 2007: גרוע יותר מאפרטהייד"; חוזה אנטוניו מרטין פלין שטען כי "כל אחד יודע שמדינת ישראל היא המצאה מלאכותית אד הוק"; מייריד מאגווייר, אשר השתתפה ב"משט לשחרור עזה" (מאי 2010), ושאמרה בג"ץ כי "ישראל חייבת להפסיק את מדיניות האפרטהייד שלה", וסינת'יה מקיני אשר האשימה את "הלובי הישראלי" בהפסד האלקטורלי שלה.
לנוכח כל אלה מסכמים ב-NGO Monitor ומגנים את מינויו של שאבאס. המכון אף קורא לכל המדינות החברות באו"ם לדרוש את פיטוריו מהתפקיד באופן מיידי.