בנימין נתניהו ומשה יעלון
בנימין נתניהו ומשה יעלוןפלאש 90

ההכרזה על שטח של 4,000 דונם בגבעות גוש עציון כאדמות מדינה היא בשורה משמחת, גם כאשר התזמון מעורר עניין מיוחד.

מרכז הליכוד אמור להתכנס בקרוב, כאשר בתוך המפלגה קיימת התמרמרות על דרך התנהלותו של המבצע האחרון בעזה. ראש ממשלה ושר הביטחון הודפים את הביקורת שמתחו על ההחלטה ארה"ב, בריטניה, מחמוד עבאס, באן קי מון והשרה ציפי לבני, והשניים בוודאי ירוויחו נקודות זכות במרכז על כך. בכך לא באתי לרמוז שהתזמון להחלטה אינו מקרי. שירוויחו השניים, ובלבד שנוודא שהם ירוויחו ביושר.

תוכנית הגושים איננה לרוחנו משום שנודף ממנה ריח רע של נסיגות וגירוש יהודים. מאידך, אין זאת אומרת שעלינו להתנכר לכל פעילות שמחזקת את הגושים, ובאופן ספציפי לכזו שתהפוך אי"ה את גבעות לעיר ואם בישראל תוך יצירת רצף לכיוון ביתר עילית וצור הדסה.

השרה לבני מיתממת באומרה שגוש עציון בקונצנזוס ולכן אין כל צורך לעורר דובים מרבצם. השאלה היא כמובן על איזה חלק מתוך גוש עציון אין ויכוח. די אם ניזכר שיוזמת ז'נבה מותירה את העיר אפרת מחוץ לגבולותיה של מדינת ישראל. רק על ידי בנייה ניתן לקבוע עובדות, ובד בבד להעניק פתרון דיור לדור ההמשך ולמצטרפים חדשים.

זאת ועוד. גוש התיישבות לא אמור להיות מובלעת שמחוברת למדינה דרך עורק חיים צר שהאויב יפעל לנתקו, אלא שטח שמחובר לגבולות המדינה בכמה נקודות אחיזה. זהו ההיגיון של הקמת העיר בגבעות, וזה אמור להיות ההיגיון בבנייה בשטח E‑1 שתיצור רצף יהודי בין ירושלים למעלה אדומים. אסור לתת לממשלת נתניהו הנוכחית למסמס את ההחלטה לגבי גבעות, כפי שממשלתו הקודמת מסמסה את ההחלטה לגבי שטח E‑1. התהליך חייב להיות הפוך: יש לראות בהפשרת הקרקעות בגבעות אות להסתערות מחודשת על הבנייה בשטח E‑1.

קשר השתיקה

כאשר הפולמוס סביב חתונתה של בת ישראל שהתאסלמה הגיע לתוכניות האירוח בטלוויזיה, סיפר ראש ארגון להב"ה בנצי גופשטיין על מקרים שבהם ערבים פיתו בנות יהודיות אפילו במחיר קולה. באולפן הרימו גבה, ועליי להודות שתחושתי האינסטינקטיבית הייתה שגופשטיין הגזים.

אולם כעבור שבוע וחצי פרצה בבריטניה פרשת העיר רות'רהם בדרום יורקשייר. מסתבר שלאורך עשור וחצי התעללו שם כנופיות של פקיסטנים בלא פחות מ‑1,400 קטינות בריטיות. הם ארבו לבנות ממשפחות הרוסות או כאלו שרשויות הרווחה הפרידו אותן מהוריהן. כמובן שהקטינות התרשמו מעצם העובדה שגבר מתעניין בהן ומוכן לקנות להן שתייה. כך דאגו הפטרונים החדשים שהן תתמכרנה לאלכוהול ולסמים, ומכאן קצרה הדרך לאונס קבוצתי והשכרת גופן לסוטים נוספים. כל התהליך התלווה באיומים על חייהן של הבנות לבל תעזנה לחשוף את הנושא.

שירותי הרווחה וגם הניצב המשטרתי המקומי (שבבריטניה נבחר בבחירות) לא רצו להתייחס להאשמותיהן של הקטינות, מתוך חשש שהדבר ייתפס כגזענות כלפי המוסלמים. כך אירע מקרה שאביה של אחת הנפגעות התלונן במשטרה ומצא את עצמו עצור באשמת שיבוש הליכי משפט. כאשר הבנות חיפשו מחסה במקלט לנשים מוכות, נמצאו גורמים בשירותי הרווחה שהסגירו אותן לכנופיות ולאנסים. הכול מתועד בדו"ח מפורט ומזוויע של 153 עמודים. מה שהכי מעניין הוא שתיקת הפמיניסטיות.

בהתאם לכך אסור לזלזל בהאשמותיו של גופשטיין, ולכן אסור לאמץ את קשר השתיקה נוסח בריטניה מתוך חשש לאבק גזענות. עם מקרים כאלה יש להגיע מיד למשטרה, ואם שם אין מענה - לפנות לתקשורת.

ברוך שפטרנו

החדשות הטובות מהאיחוד האירופי הן מינויה של שרת החוץ האיטלקית, פרדריקה מוגריני, לשרת החוץ של האיחוד – מינוי שיפטור אותנו מעונשה של קתרין אשטון. מי שעמל קשות למינויה של מוגריני הוא ראש ממשלת איטליה, מתאו רנזי, אשר חותר לשנות את עמדתו העוינת של השמאל האירופי כלפי ישראל. עוד מתקופת סילביו ברלוסקוני, איטליה הפגינה יחס ידידותי כלפי ישראל הרבה למעלה מהממוצע האירופי.

לא פחות חשוב מהצלחתו של מוגריני הוא כישלונו של מועמד אחר, שר החוץ השבדי קארל בילדט, שהוא גרוע מאשטון. לעומת עמיתיו באיחוד, בילדט נהנה להדגיש שתל אביב היא היא בירת ישראל. הוא התנגד בתקיפות להחרפת הסנקציות על איראן, וכאשר עיתון 'הארץ' רמז שאולי המניע לעמדתו היה הרצון לקדם עסקת סלולר באיראן לטובת חברת אריקסון השבדית, הוא הזמין את שגריר ישראל בשטוקהולם לשיחת נזיפה. לעומת זאת, כאשר שגרירת שבדיה בישראל הסתייגה מהעלילה שפרסם העיתון השבדי 'אפטנבלדט' כי ישראל סוחרת באיברי פלשתינים שצה"ל הרג, מיהר משרד החוץ של בילדט להסתייג מההסתייגות – הכול כמובן בשם חופש העיתונות. ועל כך יש לברך ברוך שלא עשאו אישה, כי באיחוד חיפשו בנרות אישה לאחד משלושת התפקידים הבכירים.

היות שמוגריני מגיעה מאיטליה – מדינה שתלויה במשלוחי אנרגיה מרוסיה – היא הייתה חשודה בעמדה רכרוכית מדי כלפי פוטין. אז שוב, לשם האיזון, נבחר ראש ממשלת פולין דונאלד טוסק לנשיא המועצה. מינויו אמור לשמש איתות כלפי אותן מדינות שהיו בעבר חלק מהגוש הסובייטי, שאירופה לא תיטוש אותן. האקס-קומוניסטיות צופות בחלחלה במתרחש באוקראינה והן חוששות להיות הבאות בתור.

אירופה בוודאי אינה מסוגלת להתערב צבאית במזרח אוקראינה, שנשיא רוסיה פוטין מכנה אותה "נובורוסיה" - רוסיה החדשה. הכוח הצבאי האירופי - להוציא בצרפת ובמידה מסוימת בבריטניה - הוזנח לטובת מדינת הרווחה, מתוך הנחה שבנושא הביטחוני תמיד אפשר לתפוס טרמפ על האמריקנים. מדינות אסיה מכנות את צבאות אירופה בזלזול "צבאות בונסי", על משקל העצים הננסיים שהצליחו היפנים לפתח. עצי בונסי אמנם יפים לעין, אבל אי ניתן להסיק בהם את האח הביתית.

מה שנותר הוא האיום הכלכלי על רוסיה, אבל סנקציות כלכליות הן חרב פיפיות מכיוון שאירופה, שעודנה שרויה במיתון, זקוקה לסחר הרוסי. המציאות הזאת כמובן לא תפריע לאירופים להציע לנו "ערבויות" צבאיות וכלכליות אם נגיע להסכם כניעה עם הפלשתינים.