מגדלי מגורים גבוהים, כבישים סואנים, אוטובוסים, רכבות וכל מה שמאפיין עיר מודרנית נשמע לכם מן הסתם כדבר הכי לא סביבתי שיש.
ומה כן סביבתי? אתם בטח חושבים על יישוב קטן ופסטורלי בחיק הטבע, גינה קטנה לפני כל בית, בוסתן צנוע מאחור, כמה תרנגולות מנקרות גרעינים בחצר, שקט ושלווה. אך מי שיקלף מעט את עולם הדימויים וינסה לבחון את הנתונים באופן מתמטי-כלכלי, יגלה שהמציאות הפוכה לחלוטין. אין דבר סביבתי יותר מאשר להתגורר במגדל גבוה בעיבורה של עיר, ואין דבר פחות סביבתי מווילה קטנה במצפה חרולים על גבעה נישאה בנגב או בגליל.
על מנת לבחון מה סביבתי, צריך להגדיר קודם את המונח. באומרנו סביבתי כוונתנו היא: מזהם כמה שפחות את הקרקע, את מי התהום ואת האוויר, פוגע כמה שפחות במרקם האקולוגי ומתערב כמה שפחות בנוף הטבעי. מניעת הזיהום היא המפתח הבסיסי לאפשרות המשך הקיום האנושי באזור שאנחנו מתגוררים בו בפרט, ובעולם בכלל. המאזן האקולוגי הוא תנאי בסיסי לקיום ביולוגי סביר, ואילו הנוף איננו צורך פיזי, אבל בהחלט יש לו משמעות במישורים שמעבר לקיום המיידי.
נתחיל מזיהום. מזהמת האוויר העיקרית היא התחבורה. האינדיקציה הטובה ביותר לכך היא איכות האוויר המדהימה בימי כיפור. מבחינה זו, מכיוון שצפיפות התחבורה בערים גבוהה יותר, זיהום האוויר הנתון גבוה יותר. אבל אם בוחנים את פליטת המזהמים הכוללת לאטמוספירה, מי שמתגורר ביישוב קטן ונידח תורם לה הרבה יותר. זאת מכיוון שהוא נוסע יותר קילומטרים מידידו העירוני, ומסוגל להשתמש הרבה פחות בתחבורה ציבורית. זיהום הקרקע ומקורות המים נוצר בעיקר מטיפול לא ראוי בשפכים. בעיר הטיפול בשפכים הוא המיטבי והחסכוני ביותר באנרגיה. ביישובים קטנים הטיפול בשפכים בדרך כלל טוב פחות, ובכל מקרה הוא בזבזני יותר באנרגיה עקב המרחקים הגדולים והניצול המיטבי פחות של מכוני הטיהור. אגב, הדבר הכי פחות סביבתי הוא שימוש במי הכביסה ושטיפת הכלים להשקיה, וכל צורות מחזור המים העצמאיות. שיטות המחזור העצמאיות הן אסון אקולוגי ומקור לא אכזב לזיהום קרקע ומי תהום.
בכל הנוגע למרקם האקולוגי, אין ספק שהעיר היא מפגע של ממש. עם זאת, העיר תוחמת באזור מצומצם ככל האפשר את ההתערבות במרקם האקולוגי, ולמעשה מרכזת את הפגיעה במקום לפזר אותה. יישובים קטנים מרחיבים את היקף הפגיעה לנפש באופן משמעותי, כך גם בנושא הפגיעה בנוף.
אז שכולם יגורו בעיר? לא. מרקם התיישבותי ראוי שומר על איזון בין העיר ובין הכפר ונותן לכל אחד את המקום הראוי לו. אך עם זאת, צריך לזכור שתחושת הקרבה לטבע בחיי היישוב הקטן היא אשליה, משום שהקרבה הפיזית לטבע למעשה רק מגבירה את הפגיעה בו. לכן, מדיניות תכנון שמעדיפה מרכזים עירוניים על פני יישובים קטנים היא באופן מובהק ידידותית הרבה יותר לסביבה.
מיסים מזיקים
מי אוהב מיסים? אף אחד. כל אחד מאיתנו היה שמח לעוד קצת כסף בכיס. מצד שני, נדמה שאין חולק על כך שמיסים הם במידה מסוימת צורך בלתי נמנע. למה מיסים מציקים לנו כל אחד יודע, אבל השאלה החשובה יותר היא מה הם עושים למערכת הכלכלית. לא מעט כלכלנים סבורים כי למיסים יש השפעה מזיקה על הדרך שבה השוק מווסת באופן נכון את הפעילות הכלכלית.
על מנת להבין במה מדובר, נסביר קודם כול כיצד פועל השוק. לצורך העניין ניקח את שוק עפרונות העץ הפשוטים שצבעם צהוב ונמכרים בחבילות של 12 יחידות. תחילה מתמחר היצרן את העפרונות במחיר נמוך יחסית, נניח 2 שקלים לחבילה. אבל אז הוא מגלה שהביקוש לעפרונות גדול וההורים מתנפלים על החנויות. היצרן מעלה את מחיר החבילה ל‑2.5 שקלים, במטרה ליהנות מרווחים גדולים יותר. אולם אז ישנם כמה הורים שאומרים לעצמם: "במחיר כזה כדאי לחשוב פעמיים ולא לקנות כבר בתחילת השנה ארבע חבילות עפרונות. נסתפק בשתיים". היצרן, לעומת זאת, אומר לעצמו בשלב זה: "אם מחיר העפרונות הוא 2.5 שקלים לחבילה, שווה לי לייצר יותר עפרונות". הביקוש עדיין גדול והיצרן מעלה את מחיר ל‑3 שקלים. בשלב הזה כמות העפרונות שמייצר המפעל וכמות העפרונות שרוצים כל ההורים יחדיו לרכוש משתווה. במקרה כזה נקבע המחיר באותה רמה. אבל מה היה קורה אם הממשלה הייתה גובה מס עפרונות?
מתברר שהמדינה גובה מס עפרונות, מס מחקים ומס מחדדים. למעשה, המדינה גובה מס על כל מוצר: מע"מ. בפועל המדינה יוצרת מצב שבו היצרן מייצר עפרונות במחיר של 2.5 שקלים, והצרכן מקבל אותם תמורת 3 שקלים (2.95 אם לדייק). כך המדינה לא נותנת לשוק העפרונות להגיע לנקודת שיווי משקל: ההורים נאלצים לקנות פחות עפרונות והיצרן - לייצר פחות. המשמעות של ייצור פחות עפרונות יכולה להיות במקומות תעסוקה (נניח שעל כל מספר עפרונות שמיוצר מעסיק בעל המפעל מספר עובדים קבוע) וברווחי המפעל. משמעות רכישתם של פחות עפרונות יכולה להיות רווחתם של הילדים.
מיסים מעוותים את שוק התעסוקה גם בדרכים ישירות יותר. החל ממדרגת מס מסוימת הם פוגעים במוטיבציה של העובד לעבוד יותר ולהרוויח יותר, משום שההכנסה הנקייה ממס שיקבל איננה בהכרח שווה את ההשקעה. מצב כזה עלול לגרום לאובדן תוצר למשק. ברמה המַקרו-כלכלית, מדיניות המס של מדינה משפיעה רבות על הכדאיות לעשות עסקים בתחומה. חברות בינלאומיות מקפידות להשקיע רק במדינות שבהן משטר המיסים נוח.
לכן, כששר האוצר יאיר לפיד טוען שהמיסים פוגעים בכלכלה הוא אינו משקר. הפגיעה היא ממשית ובאה לידי ביטוי במישורים רבים. השאלה היחידה היא מה הן האלטרנטיבות. אם במקום מיסים המדינה בוחרת לקצץ בשירותים או להגדיל את הגירעון, חובה לשאול האם הנזק של הצעדים החלופיים גבוה יותר. בכל מקרה, הבחירה היא תמיד קשה.